ביקורת ספרותית על עוד ניצחון כזה... - על רוח לחימה במלחמת לבנון השניה מאת אלישיב שמשי
ספר מעולה

---

אלישיב שמשי, הוא מומחה בניתוח ותחקיר של קרבות ומערכות צבאיות.
הוא כתב בעבר על תיפקוד ברמות הפיקוד השונות בצה"ל, החל ממפקד האוגדה ועד צוותים של טנקים.בדרך כלל ספריו הם נושאיים ואינם באים לנתח מערכות שלימות. הנושאים העיקריים שנתקלתי בהם בספריו הם שליטה ובקרה על הכוחות שברשות הדרג, מידע ומודיעין מוקדם ועוד. אזכיר את ספרו המצויין "היכן אני נמצא לעאזאזל?" שמצייר שגיאות מיקום וניווט כגורם קריטי במספר קרבות. הדוגמה הבולטת ביותר היא קרב סולטאן יעקוב.
ספר זה מצטרף למחקריו של שמשי, והפעם על רוח הקרב של היחידה עד רמת הגדוד, והלוחמים כפרטים וכקבוצה.
יעד הכתיבה הזה הגביל את הניתוח , כי לטענת הכותב הגדוד הוא הרמה העליונה שבה יש קשר בין החייל והפעילות של היחידות האורגניות.
לטענתו , הדרגים שלמעלה, כמו החטיבה, האוגדה והפיקוד אינם עסוקים ברמת הפרט, וניתוח מפורט של תהליכי הלחימה.
עם זאת בספר עולה תמונה של תפקוד דרגים אלו.
כל המקרים הם ממלחמת לבנון השניה.
כמעט בכל הדוגמאות עולים השלבים הבאים:
- הגדרת משימה ושינויה ברגע האחרון.
- גם למשימה הראשונה וזאת החדשה, אין הסבר על מטרותיה ויעדיה. חוץ מאמירה כי יש לבצעה עד זמן מסויים.
- בהרבה מקרים, מידע חלקי על היעדים.
- וחמור יותר חוסר מידע על כוחות שכנים שפועלים בגיזרה והגדרות התיאום ביניהם.
- בחלק מהמקרים ניתנה פקודת נסיגה לאחר ביצוע או היתקעות במילוי המשימה.
תהליך זה יצר אי אמון בדרג המחליט ובעיקר ב"צדקת המטרה" והקורבן הנדרש אצל הלוחמים.
השינויים התזזיתיים בפקודות שלא לצורך, יצרו גם בהרבה מקרים אי סדר לוגיסטי. שבו ציוד חיוני הושם הצידה והיחידות לא יצאו מצויידות ומאורגנות כדבעי.
התוצאה היא כי בחלק מהמקרים נאלצו המפקדים לעסוק בדירבון לצאת לקרב. או נסיונות להרמת המורל בזמן הקרב.מאידך הרעות והתלכיד החברתי עדיין נשמר והמחוייבות ההדדית היתה חזקה ביותר.
כאן נעצר הניתוח הנפלא של שמשי אלישיב.
כי בעצם הבעיה מונחת לפתחה של האוגדה ומעלה. ואין הסבר מדוע נעשו החלטות והשינויים האלו.

בספר ישגם דוגמאות "חיוביות" כמו הקרבות של גדוד אלכסנדרוני, פיתוח יוזמות הרחבת המטרות כדי לגלות מיפקדות ואמצעי שיגור של החיזבאללה ועוד.

הספר כתוב "צבאית", עם מפות ואיורים מצויינים ומסבירים.

ואי אפשר בלי הרהורים בעקבות הספר.
שמו של גל הירש עלה כמועמד למפכ"ל המשטרה.
חלק מהקרבות המתוארים כאן היו תחת פיקודו של הירש. והתסמינים בהם היו זהים גם למפקדות שלא היו בפיקודו.
אני מניח כי לפיקוד צפון,למטה הכללי ואפילו לממשלה, יש חלק באותה אי בהירות וסדר.
מקריאת הספר לא התרשמתי כי ההמלצה למנות את הירש, היא הנכונה ביותר.
מודה ועוזב ירוחם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על עוד ניצחון כזה... - על רוח לחימה במלחמת לבנון השניה