ביקורות ספרים על הספר בידיים ריקות

בעשרת הימים האחרונים הרגשתי שאני מאבד את שפיותי. לא יכולתי לקרוא, לכתוב או לעשות דבר פרט לצפייה אובססיבית בחדשות ובסרטונים מחרידים. הרגשתי צורך לכאוב למען העם שלי וחשתי אשמה על עצם המחשבה על אסקפיזם. אבל בימים האחרונים הגיעו מים עד נפש, רגע לפני שאני נחנק, הבנתי שאני יכול לשחרר ולנשום – לצרוך חדשות בזהירות, לתרום ככל האפשר ולייצר לעצמי מפלט כמו הספר הזה. זה לא הופך אותי לפחות מסור לעם שלי, לעם ישראל שעוד יתאושש וינצח. הדשא של העולם השכן (אוראס) ירוק יותר, ואין עוררין על עליונות האקלים, הטכנולוגיה והמדע. אולם הוא טומן בחובו גם עוולות רבות כמו שעבוד, ... המשך לקרוא

אור שהם

היה מאמר באחד המוספים הספרותיים שסיפר שאורסולה לה גווין נפטרה בשיבה טובה וסיפור שלם על "הקוסם מארץ ים", שהקסים אותי - בינתיים מצאתי את הספר הזה ולא התאכזבתי למרות שאני לא מתרגשת מספרי מדע בדיוני (חוץ מדוגלאס אדאמס). בגלקסיה אחרת קיים הכוכב אוראס ומולו הירח שלו אנארס. לפני 170 שנה ברחו כמה תושבים לא מרוצים מאוראס אל אנארס הירח שלהם והקימו חברה שאין לה ממשלה ואין בה חוקים כמו בכל חברה. אנארס הוא כוכב צחיח והמשאבים שלו מעטים, צומחים שם מעט צמחים ועצים בעיקר ליד מקורות המים הלא רבים והחברה ששם למדה להסתדר עם צרכים מועטים ולהתחלק בהם ובמטלות ובעבודות שי... המשך לקרוא

אלזה

אורסולה לה גווין מקוטלגת משום מה כסופרת מדע בדיוני. כל ספריה שקראתי היו אמנם תחת מעטפת סיפורית בדיונית ששימשה אותה לפרוס רעיונות פילוסופיים - כולם עסקו למעשה במדעי המדינה, פוליטיקה וממשל. החלק "הבדיוני" בסיפוריה בטל בשישים - ואין בהם בכלל "מדע". הספר הזה עוסק באותם תכנים שהקנו לה את תהילתה - בדיקת סוגי ממשל, אידיאולוגיות, תאוריות ומולם הטבע האנושי המוכר לכולנו. במובן הזה הספר מרתק, מרשים בעוצמתו וגורם לך לחשוב. שבק הוא פיזיקאי מחונן, שהגה תאורייה פיזיקלית מהפכנית. הוא חי על כוכב דל המספק תנאי חיים סגפניים לאנשים החיים בו. אלה חיים בחברה אנרכיסטית-ק... המשך לקרוא

yaelhar

אולי יש אנשים שלא היו קוראים לזה חופש. אמנם לא קמתי מאד מוקדם, בדרך כלל בסביבות שבע, שמונה, חוץ מלילה אחד שבו התעוררתי בשלוש לפנות בוקר כי הגז נגמר, זה ששימש גם לחימום, וצריך היה לצאת החוצה ולהחליף בלון, ולמרות שבדקנו עוד קודם שיש לנו בלון ספייר ושהקונקטור שלו מתאים, לא הסתכלנו עד הסוף ולא שמנו לב לזה שהוא חתום בפלומבה מפלסטיק קשיח שבהעדר כלי מתאים צריך היה לגלף אותה החוצה, עניין של שעה וחצי עבודה בגובה 1300 מטרים מעל לפני האוקיינוס, ברוח חזקה ומקפיאה, במהלך אחת הזריחות היפות שראיתי בחיי, כשהשמש עולה מעל להרים הדלמטיים והאגם שגושים גדולים של קרח צפים בת... המשך לקרוא

סוריקטה