זה כבר שנים רבות שאני נוהג להאזין לתוכנית ׳ שעה היסטורית׳ , בכל יום שישי בערב , עם פרופ׳ הר סגור והשותף הטורני ( עהכי אהבתי עם אלכס אנסקי).
לא מזמן האזנתי לתוכנית שנושאה על המרגלים מאז ומתמיד, וכמו שכתבתי כבר פעם, הריגול הינו המקצוע השני בותק שלו לאחר הזנות- כמו שכבר מוזכר בתנ״ך( עם רחב הזונה שהסתירה את 12 המרגלים ששלח משה לחקור את ארץ ישראל.
כתבתי כבר בעבר שבעיני שירותי הריגול של ברית המועצות, אנגליה וגרמניה היו מעל ומעבר לכל שירותי הריגול לאורך המאות ה-19 וה-20,
תוכניתו הרדיופונית של הר סגור שאני מניח מכוונת לקהל הרחב חובב ההיסטוריה ולא לאנשי מקצוע בדיספלינה ההיסטורית.
מה שחורה לי לא פעם זה הרדידות של התוכנית והבורות של השותפים לדוגמה- אלכס אנסקי , בכל מיני פרטים היסטוריים שאני מניח שכל ילד או תלמיד תיכון ממוצע בארץ ( אני מקווה) ,
מכיר את הפרטים הנוגעים בסיפורים האלה.
סיפרו של מקנטייר מזכיר לי ספרים אחרים שעסקו בנושא השירותים החשאיים של בריטניה, ואפילו לסיפורי 007 הוא ג׳יימס בונד הידוע, שכמה מסיפוריו הראשונים שאפו את מקוריותם מן המלחמה הקרה
בין המערב בראשות ארה״ ב והמזרח בראשות ברה״מ.
נחזור לסיפור של מקנטייר.
עד עתה קראתי שלושה מספריו אשר עוסקים במלחמת העולם השניה ובמערך הריגול הבריטי.
מקנטייר דובק באמת ההיסטורית תוך שהוא ניתמך במקורות כתובים ובארכיונים שנפתחו לקראת סוף המאה ה-20.
ההקפדה על האמת ההיסטורית מעניקה לספריו עומק ופרספקטיבה שאיננה קיימת בספרים שנכתבו בעבר ואשר לא נסמכו על מקורות רשמיים ועל כן הם לוקים באמינותם.
שמות של מרגלים, מרגלים שהוכפלו, כאלה שאפילו שולשו , נחשפים בספר, והופכים את מארג הרשת למעשה אומנות של ממש. ולא לחינם נקראת העשיה בתחום זה מעשה אומנות.
ספר נהדר ומותח עד סופו.
מומלץ לאוהבי ספרות הריגול, זו בעיקר שנסמכת על עובדות היסטוריות אמיתות.
טוביה

בסתיו 1943 , בעיצומה של מלחמת העולם השניה, נערכה בקוויבק פגישה מפתיעה בין שלושה מנהיגים חשובים: נשיא ארצות הברית רוזוולט, ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל ומנהיג ברית המועצות יוסף סטאלין. לאחר שלושה ימי ויכוחים התקבלה החלטה סודית ביותר: צבאות בעלות הברית יפלשו לתחומי השליטה של הנאצים בדרך ימית ארוכה ומסובכת. הפלישה קיבלה את השם "אוברלורד" (Overlord).

ההכנות למבצע היו אדירות. היה ברור שאחד מיסודות ההצלחה טמון בגורם שנראה כבלתי אפשרי – שמירה על סודיות. הנאצים ידעו כי בנות הברית מתכננות פלישה, אך לא ידעו מתי והיכן. המעבר הימי הצר ביותר היה בין דובר שבאנגליה לקאלה שבצרפת וסביר היה כי שם תתרחש הפלישה.

אי לכך בנו הגרמנים את ה"חומה האטלנטית": 17 מיליון מטרים מעוקב של בטון ומיליון וחצי טונות פלדה הובאו למקום כדי להקים 15 אלף בונקרים אדירים. אלפי מחסומים ימיים ומוקשים הונחו במים לאורך החופים. היטלר ומפקדיו חשבו כמו צבא יבשה וציפו שכוחות הברית יבחרו בדרך הימית הקצרה ביותר. כך זכו החופים שמול קאלה לביצורים משמעותיים הרבה יותר מאשר אלה שבאזור נורמנדי.

בנות הברית החליטו לקחת את הסיכון ולנסות ולפלוש דווקא במעבר הימי הרחב והמסובך יותר. אך כדי להצליח במבצע הזה, היה צורך לבצע קודם לכן מבצע הונאה רחב היקף. למבצע הייתה מטרה פשוטה אחת: ליצור מצג שווא של היערכות כוחות בינלאומיים רבים באדינבורו ובדרום אנגליה, באופן שיהיה גלוי למטוסי הריגול של הלופטוואפה, לגורמי מודיעין המנטרים את הממלכה המאוחדת, ולשאר מרגלים אקראיים. הדבר נעשה בסיוע אמצעים כמו הצבת טנקי גומי מתנפחים בשדות מרעה, הבאת משאיות למקום, בניית בסיסי דמה ושליחת מידע כוזב דרך ערוצים דיפלומטיים עקיפים או סוכנים כפולים שזוהו. כמו כן הוחדרו פרסומים מרומזים לעיתונים היומיים: למשל: מודעת פרסומת של בית עסק המציע הנחה מיוחדת ל"יאנקים", דיווח על מסיבת תה שנערכה לכבוד יחידה קנדית השוהה באזור, או דיווח חדשותי מצולם על חניכת בית חולים חדש למקרי חירום, שהיה לא יותר מאולם בטירה שהוסב לחדר בית חולים לצורך הצילום. אפילו נמצא כפיל לדמותו של הגנרל מונטגומרי שנשלח להסתובב בחופי גיברלטר כדי לגרום לגרמנים לחשוב כי הפלישה צפויה מכוון דרום צרפת.

הספר "בגידה כפולה" מספר את סיפורם של הסוכנים הכפולים שעשו ימים כלילות על מנת להזין את הגרמנים במידע כוזב לגבי תכניות הפלישה. אולם תפקידם לא תם ביום הפלישה: הם המשיכו להזין את האויב במידע כוזב גם לאחר ה-6 ביוני 1944 (היום הארוך ביותר) וגרמו לגרמנים להאמין כי הפלישה לנורמנדי היא בסך הכל פלישה "קטנה" שנועדה להסיח את דעתם של הגרמנים ולגרום להם להזיז כוחות מקאלה (שם צפויה להתרחש "הנחיתה האמיתית") לכוון נורמנדי. כאשר התברר לגרמנים כי לא תהיה פלישה נוספת, כבר היה מאוחר מדי עבורם. חודשיים וחצי אחרי הפלישה כבר התהלך שארל דה גול ברחובות פריס המשוחררת.

"בתחבולות תעשה לך מלחמה" כתוב בספר משלי. פרט לתיאור הסיפור ההיסטורי וכיצד תוכנן ונבנה כל תהליך ההונאה האדיר הזה (מבצע Fortitude), מתאר בן מקינטייר את הטיפוסים שעסקו במעשה, טיפוסים ססגוניים כל אחד בדרכו, ומנסה להיכנס למחשבותיהם ורחשי הלב שלהם וכל המכלול הזה עשה עבורי את הספר למעניין כל כך.

כמו שאומרים מבקרי הסרטים בדרך כלל: מומלץ לחובבי הז'אנר.

דב"ט

פעם, כשהייתי צעיר, הייתי צופה בסדרה בריטית על מרגלים בMI5. מתברר שיש לה לא מעט שמות: ספוקס(spooks), MI-5, המרגלים וכנראה שעוד כמה. בשבילי זה הדבר הכי איכותי שידעתי באותו זמן. אחר כך, עם בואם של סרטי הג'יימס בונד וג'ייסון בורן זה גם הפך להיות הדבר הכי אמין בעניין הריגול. כמובן, עדיין בגדר תוכנית טלוויזיה.
המליצו לי על הספר, "אתה תודה לי אחר כך." אמרו. ובכן, תודה.

אני יכול להגיד שלא ציפיתי שבספר על MI-5 האמיתי יהיה סיפור כה מוזר, חשוד במופרך ושקשה לי לתאר אותו בלי להשתמש במילה "גרוטסקי" ואני מצטט(בערך) מהספר, "סיפור כה מוזר שאפילו פלמינג לא היה יכול לכתוב כמוהו".(אם אני מתבלבל בציטוט, תודיעו לי :) ) ובכל זאת, כה אמין. זה ייזקף לזכותו של מקנטייר, שמעביר בצורה כל כך טובה את הרגשות של הדמויות האמיתיות.

הספר מספר את סיפורם של ועדת ה-20 או בסימונה היותר נודע "XX". באנגלית קראו ליחידה, Double Cross, משחק מילים שנון(בכל זאת בריטים) על כך ששם היחידה מורכב משני Crosses ומתעסק בסוכנים כפולים(בעצם, בגידה כפולה, כפי שכבר העלתם על הדעת). הספר מתחיל ומתאר את ראשיתו של אגף ה-B1A בMI-5 וממשיך אל מבצע אוברלורד(הלוא הוא הפלישה לנורמדי) ומתרכז סביב מבצע עוז רוח, מבצע ההטעייה לאוברלורד.

מה שציפיתי לו, נוסח ספוקס, התפוגג במהרה ואחריו הותיר תמונה של יונים מרגלות, סוכנים גרמנים שנבראו ולא היו, טנקים מגומי, קצינים שהיו בשתי מקומות שונים באותו זמן וחבורה של אנשים משונים אבל בעיקר אמיצים שתיעתעו באויב הנאצי. זה נראה שבזמן מלחמה, כל רעיון שונה, מוזר וגרוטסקי היה רעיון מתקבל על הדעת ולפעמים, הוא גם היה רעיון גאוני.שבמלחמת מוחות צריך לגייס חשיבה לא-שגרתית בשביל להשיג את היד העליונה והספר באמת מראה שחשיבה מחוץ לקופסה מצילה חיים. למרות שחלק לא קטן מהקרדיט מגיע לגרמנים עצמם(האסוסיאציה הזכירה לי את המודיעין לפני מלחמת יום כיפור. למרות שאז המודיעין היה נכון ממה שהבנתי ולא הטעיה כמו שקרה פה) , קשה להאמין שאוברלורד היה יוצא לפועל בלי מערך הבגידה הכפולה.

אסכם בזה שלרוב אני לא קורא עיון, פעם מאוד אהבתי אבל כיום אין לי חשק בכלל(לצערי ישנם ספרים ממש מעניינים בספרייה הביתית שאין לי חשק לקרוא). לכן, כשאני אומר שספר עיון גרם לי להיות במתח רב למרות שדי ברור שהטובים ניצחו. גרם לי להתחבר ולהתרגש עם הדמויות האנושיות והאמינות שמקנטייר יורד לתוך נפשם בצורה כה... מצוינת. גרם לי לרחם על הגרמנים ולכסוס אצבעות כשכמעט הכל נכשל(צ'רציל במיטתו לאשתו לפני הפלישה: "את מבינה שכשתעוררי מחר בבוקר יכול להיות שיטבחו בעשרים אלף חיילים?"). ספר כשסיימתי אותו כמעט צרחתי בקול: "המציאות עולה על כל דמיון". אז כשאני אומר את זה, תדעו שאני מתכוון לזה.

הספר מומלץ בחום ואני מודה לכל מי שהכריח אותי לקרוא אותו. כמו תמיד, אם טעיתי בעברית או במשהו, מוזמנים לתקן :)

הספר מתאר מספר נושאים:
- מבצע ההטעיה הגדול של הביון הבריטי על ידי מרגלים שחלק מהם "התנדבו" לסייע לגרמנים ואחרים ששוכפלו ( היו בצד אחד והועברו לצד הבריטי).
- ההטעיה הגדולה שגרמה ל"קונצפיה" אצל הגרמנים . עיקרה הוא הטעיה על מקום הנחיתה העיקרי, ושינוי קטן במועד.
( מזכיר משהו??).
- יופיו ויחודו של הספר הוא תהליכי הבניה של מרגל, במיוחד מרגל כפול. הספר רואה בכל מרגל, אישיות נפרדת. ההתיחסות היא מיוחדת וספציפית לכל אחד. ומכאן יש מערכת שיקולים שבהם יש יעדים של הפעלה, וזאת מול ההיסטוריה של המידע ואישיות המופעל.
הספר נבנה, בדומה לבניית הדמות לאט לאט, תוך פירוט רגשות,גם של המופעלים וגם המפעילים.
מתברר כי מרכיבים של אורך רוח ותקיפות במידה הנכונה הם חלק מתהליך ההפעלה והריגול.
הרבה ספרים נכתבו על הפלישה לנורמנדי אבל תיאור מבצע זה של ההטעיה, האומנות של הריגול והסיפור האנושי שבו, מזמן לא קראתי.
ניתן לקרוא את הספר כספר בלשי , מענין אין בו את הסממנים של רומן אבסורדי נוסח ג'יימס בונד.אין בו "אקשן" שבו כל עמוד שלישי ישנם שני הרוגים לפחות,ועם זאת בנשימה עצורה.

אחלה ספר. חידש לי הרבה.
זה באמת ספר שהמשפט "המציאות עולה כל כל דמיון" תפור עליו.
הספר מתאר חלק מ"אחורי הקלעים" של מבצע נורמנדי - מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה של 160,000 חיילים של מעצמות הברית. איך שיטו הבריטים בגרמנים לחשוב שהפלישה הזאת היא בסה"כ הטעייה לפלישה גדולה יותר שעתידה לבוא. חלק מהמרגלים ממש גיבורים,כולל אחד שעבר עינויים קשים ושילם בחייו.
זה לא יאמן ,איך השתנה העולם ב70 שנים מאז השימוש ביוני דואר,דיו סתרים, ושידורי רדיו מוצפנים..אולי "אומנות הריגול" הייתה פעם יותר מעניינת.
דירגתי את הספר "טוב" ולא "מעולה" בגלל ריבוי הפרטים שבו שקצת הקשה על הקריאה. במיוחד כשקוראים אותו עם הפסקות.
חבל שהמחבר לא הוסיף תרשים עם כל שמות הנפשות הפועלות,תפקידם ואיך הם קשורים אחד לשני (מלבד התמונות),היה יכול לעזור.