רוב הספרים של ליהיין שקראתי היו מוצלחים. ברובם הוא טווה עלילה מורכבת, מותחת מאד כתובה מצויין עם דמויות ברורות ואמינות מאד. הספר הזה אינו יוצא דופן מספריו המוצלחים: בוב הוא בארמן ושותף בבאר הנמצא על גבול החוקיות - הרבה יותר קרוב לחוסר חוקיות. הבאר משמש כתחנה לסמים, לכספים של העולם התחתון, ובאופן כללי לפעילויות פליליות מסוגים שונים. מצד שני הוא גם מקום מפגש ובלוי של אנשים בודדים. גם בוב הוא אדם בודד, שקשריו האנושיים בודדים עד בלתי קיימים, ומעט מאד אנשים שמעו אותו אומר יותר ממילים ספורות המחוברות למשפט. יום אחד בוב מוצא גור כלבים שנזרק לפח אשפה לאחר שמישהו היכה אותו וסבר שהרג אותו. ופוגש אשה שאמנם איש עדיין לא זרק לפח האשפה, אבל מבחינתה זהו מקומה. והחיים מתחילים.
מה שטוב במיוחד אצל ליהיין הוא שהעולם שלו מורכב. אנשים - כך הוא יודע - אינם רק טובים או רעים. הם גם וגם. והגישה הזו - שאינה אופיינית לכותבי ספרי מתח אמריקאים - טוענת את העלילה באמינות רבה. נכון שהספר משובץ בתיאורי אלימות שבדרך כלל אינם חביבים עלי, אבל שלא כמו בספרי מתח רבים אין זו פורנוגרפיה לשמה, ותאורי האלימות הם חיוניים לעלילה. מצד שני הספר משובץ גם בתאורים של חמלה והבנה את עולמם של הבודדים, שלפעמים קשר אנושי - גם אם הפרטנר הוא גור כלבים - יכול לשנות את העולם.
אהבתי את הספר הזה וקראתי אותו מהר. כמו שאמרתי, רוב מה שקראתי מליהיין היה מוצלח ואני סולחת לו על החריג של "במרחק אור ירח" העלוב, וזוכרת את "שאטר איילנד" הנפלא ואת "מיסטיק ריבר" המותח. הוא מסופרי המתח האמריקאים הבודדים שאשמח לקרוא בכל עת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
