ביקורת ספרותית על אור בוקר ראשון מאת פאביו וולו
ספר לא משהו

---

על מה הסיפור הזה בעצם? נקודת המוצא ברורה הלנה נשואה לפאולו. זוגיות של נוחות אבל מבחינתה של הלנה גם של שיממון. אכן הדברים הכתובים על גב כריכה הספר מתארים את הגיבורה הלנה כמי שהשיגה, לכאורה , הכל, אבל המציאות מעניקה לה הזדמנות או סיכון לבחון זאת. לעומת זאת, וולו מתחיל את הסיפור שלו אחרת: "יש לי הרבה ספקות לגבי עצמי. אני מפחדת שהחיים שלי הם אי-הבנה ארוכה. אולי אני לא האישה שחשבתי שאני". במהלך הסיפור מתחוור לגיבורה שהיא אכן לא האישה שהיא (אולי) חשבה שהיא. הסיפור הוא, איפוא, לא האם לנצל הזדמנויות הנקרות בדרך האורכה של זוגיות אפרורית אלא על הצורך של האדם להכיר את עצמו, כשלב הכרחי בדרך למציאת דרך החיים המאושרת. הסיפור מתנהל כסיפור אבולוציוני, אולי דיאלקטי במהותו, בין קטבים שונים, עד לסוף.
וולו משתמש באמצעי מעניין: סיפור העלילה משתי נקודות מבט, אך שתיהן של גיבורת הסיפור. האחת בזמן אמת הדברים שהיא רושמת ביומן והשניה רשמים מאותה תקופה אך בזמן מאוחר יותר. ככל שהעלילה מתקדמת שתי נקודות המבט מתקרבות זו לזו על ציר הזמן ומשלימות את התמונה.
הסופר מטפל בסוגיה רלבנטית מאד: בזוגיות ובחיפוש האושר במסגרת המקובלת בחברה. כאן טמון הסיכוי – הרלבנטיות של הסיפור באופן כלשהו לקורא כמעט מובטחת, אך גם מונח הסיכון – הסיכוי הלא מבוטל ליפול בפח הבנאליה.
ההתרשמות שלי במקרה הזה שהסופר לא הצליח ליצור סיפור החורג מהבנאלי. הסיפור כשלעצמו אינו רע באופן מיוחד. היתרון הגדול שלו הוא שהוא קריא מאד. הוא גם הצליח אצלי ליצור אמפתיה להלנה. אבל הוא נותר רדוד ולא מצליח לעורר מחשבה או עניין מעבר לסקרנות הרכילותית כמעט לראות כיצד הסתיים הסיפור הזה.
השורה התחתונה: ספר בינוני, לא מחייב התעמקות, קריא, בן לוויה מושלם בתור לקופת חולים.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על אור בוקר ראשון