ביקורת ספרותית על דנקרק - לחימה עד האיש האחרון מאת היו סבאג מונטיפיורי
ספר טוב

---

דנקרק, המיתוס, המציאות ומה שביניהם

דנקרק היא עיירת חוף בצפון צרפת, ושם של מערכה במלחמת העולם השנייה החקוקה היטב בזיכרון האנושי כדרמה ענקית שבה שרדי חייל המשלוח הבריטי עמדו להיכחד מול עוצמת הגרמנים ששעטה קדימה. למרות שמבחינת מבחן התוצאה, דנקרק מגלמת תבוסה בריטית, במבחן התודעה והמיתוס ההיסטורי, היא מגלמת הצלה והצלחה. ההבדל בין שתי ההתייחסויות עורר בי תמיד עניין, האומנם מדובר בתוצאה שהיא רק תודעתית, או שמדובר גם בתוצאה אסטרטגית משמעותית ?

התעלומה הנוספת העומדת בבסיס המערכה הזאת, היא כיצד נחלצו הברטים ממלכודת מוות פוטנציאלית. האם מדובר במחדל גרמני, שבו לא בוצע ניצול הצלחת הבקעת החזית הצרפתית, להשמדת הצבא הבריטי בהמשך, או שמדובר בגבורה ותושייה בריטיים יוצאי דופן שגרמו לחילוץ הצבא הבריטי והחזרת רובו לאנגליה ?

שתי הסוגיות המרתקות גרמו לי להתחיל לקרוא את ספרו עב הכרס של היו סבאג מונטיפיורי, דנקרק, לחימה עד האיש האחרון, המספר על הלחימה ופינוי הצבא הבריטי מצרפת במאי ויוני - 1940.

מונטיפיורי הבריטי, לא מערער על עצם קיומו של המיתוס שכונה, " הנס של דנקרק " בו הודגש חלקו של הפינוי הימי שזכה להערכה והוקרה. מונטיפיורי מבקש להציג גיבורים נוספים ונשכחים לפינוי ולהשיב את כבודו האבוד של חייל המשלוח הבריטי, שלחימתו האמיצה ומעשי ההקרבה שלו, אפשרו לטענתו את ביצוע הפינוי ההרואי. כאן למעשה טמון חסרנו של הספר, התמודדות עם מיתוס הבריטי, על פי תפיסת מונטיפיורי, " לחימה עד האיש האחרון ", ולא עם תמונה היסטורית כוללת ומאוזנת.

מונטיפיורי עו"ד בהשכלתו, דומה לפרקליט שמגיע לאולם המשפט עם מזוודת טרולי, מלאת עובדות מדוקדקות היורדות לפרטים, המנסה להגן על כבודם האבוד של לוחמי הצבא הבריטי. מונטיפיורי, מבקש לומר, לא הבריטים היו אחראיים לתבוסה, אלא, הפיקוד הצרפתי איליו הצבא הבריטי היה כפוף, פיקוד לא מוכשר, שבראשו עמד גמלן, רמטכ"ל חדל אישים, מי שהכניס את חיל המשלוח למלכודת הגרמנים בבלגיה והולנד וקיבל החלטה אסטרטגית אומללה, לפיה הגרמנים לעולם לא יפלשו דרך הארדנים, כתוצאה מכך הכוח הצרפתי שהוצב בגזרה זאת לא יכול היה לעמוד מול המאמץ הגרמני העיקרי. לאמת צד נוסף, לצבא הבריטי היו תשעה חודשים שבהם הוא היה יכול להתכונן ללחימה אחרת, שטיבה התברר במלחמת הבזק בפולין, אבל למעשה הוא מצא את עצמו לא מוכן, וללא מנהיגות שהתאימה לשינוי שחוללה מלחמת הבזק הגרמנית, התוצאה לצד מעשי גבורה, לבריטים היו גם קטעי לחימה לא מקצועית ומחפירה.

מונטיפיורי עיתונאי ברקע שלו, משתמש בכתיבה עיתונאית מעניינת המצליחה לתאר את הקרבות ברמת רזולוציה גבוהה ובהמחשה נפלאה שנתנה לי לא פעם תחושה כי נכחתי בשדה הקרב, שבו לחמו הבריטים, בקרבות אבודים שהמחישו את טרגדיית חוסר האונים מול עוצמת השריון וחייל האוויר הגרמנים, או חיילים שהקריבו את עצמם, בקרב שתכליתו לעכב ככל האפשר את הגרמנים, במטרה למנוע כיתור ולהציל את חבריהם. מונטיפיורי מספר על הגיבורים וטוען כי למרות שגיאות המפקדים והפוליטיקאים, הצלחת דנקרק הייתה בהתגייסות העם הבריטי למבצע החילוץ, מה שהוכיח הלכה למעשה את היכולת הבריטית להתאחד במלחמה. הצלחת דנקרק חיזקה את המורל והנחישות הבריטיים, שהוי חיוניים להמשך הלחימה. בהיבט הזה המודעות היא האסטרטגיה. באמירה הזאת מונטיפיורי אומנם צודק, אך לא מחדש דבר.

איך הצליחו הבריטים להיחלץ מצרפת, האם היה זה נס, או צירוף מקרים, שנוצל כהלכה על ידי הבריטים ?

מי שתפס את המצב כאבוד והחל לחשוב על פינוי, היה מפקד כוח המשלוח הבריטי, הלורד גורט, שנכח ב- 19 במאי באובדן השליטה של הפיקוד הצרפתי, אך צ'רצ'יל עדיין דרש לצאת למתקפת נגד. ב-25 למאי החליט גורט לבטל את מתקפת הנגד ולהתמקד בפינוי הכוח הבריטי דרך דנקרק, החלטה משמעותית שהצילה את הבריטים מהשמדה, למרות שנתפסה על ידי הצרפתים כבגידה.

הבריטים החלו להעביר את כוחותיהם לדנקרק מבלגיה, אך הדרך של הגרמנים לדנקרק הייתה פנויה. אילו היו מסתערים על דנקרק ב- 22 למאי כפי שתכנן גודריאן, דנקרק הייתה נופלת לידם. בלימה שנייה של הגרמנים התרחשה ב- 23 למאי, יש שטוענים כי היטלר נתן את הוראת העצירה, בפועל נתן אותה פון רונדשטדט, מפקד קבוצות ארמיות, בכדי להימנע מסיכונים מיותרים. הססנות הגרמנים נוצלה לבניית מסדרון וקווי הגנה סביב דנקרק על ידי הבריטים.

במקביל בקבינט הבריטי מתנהלת דרמה, החשש מפני תבוסה גרם לחלק מחברי הקבינט לשקול הסדר עם היטלר. את הגישה הזאת ייצג שר החוץ הלורד הליפקס. האם ידם של התומכים בהסדר תגבר, המאזן תלווי במה שיתרחש כעת בדנקרק.

הפקודה שמקבלים המגנים, " אתם תילחמו עד האיש האחרון ועד הכדור האחרון." פקודה שהופכת למציאות מצמררת. העלילה אותה טווה מונטיפיורי, הופכת יותר ויותר למורטת עצבים ולמעוררת השתהות.

דנקרק של מונטיפיורי, מומלץ למרות מגרעותיו, הספר הוא יותר תחקיר עיתונאי ומותחן היסטורי ופחות ספר אקדמי. הוא בנוי משני חלקים שלא מתחברים טוב ביניהם, אבל ברגע שצולחים את חלקו הראשון, הפחות מוצלח, הספר הופך למרתק ומעניין בצורה יוצאת דופן. הבנתי טוב את הסיפור של מונטיפיורי כשחשבתי על מיתוס הפלמ"ח המשקף ערכים דומים, "מפקדים מחפים, טוראים נסוגים", לכן הסיפור של מונטיפיורי הוא סיפור אנושי של הקרבה וגם של התעלות עם בעת משבר.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על דנקרק - לחימה עד האיש האחרון