הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בספטמבר, 2015
ע"י מיכאל
ע"י מיכאל
זמן קצר לפני פטירתו של חנוך לוין היתה לי הזכות לשבת לידו במקרה ולצפות במחזה. זכור לי שקהל התבונןבמחזה ואני התבוננתי על תגובותיו.
חנוך לוין לא זכה להאריך ימים. אבל לדעתי מרבית הכתיבה שלו היתה מלוטשת , מתוחכמת, ובעיקר היתה לו ראיה חדה.
הוא ניבא במחזותשלו את אשר אנו עוברים היום .
לעיתים היתה תחושה שהוא חורג למחזה אבסורד. או שהוא מרשה לעצמו להגזים בתאוריו.
לא אחדש אם אכתוב שהוא היה יוצר ברמה שבישראל לא קמו לנו כאלו שמסוגלים להתחרות איתו.
אשתי לא אהבה ללכת לצפות במחזות שלו "אני רוצה להתבדר ולא לסבול את כל ה"גועל נפש" שלו כך שלא הרביתי ללכת למחזות שכתב. בשנים האחרונות אני קורא מחזות וסיפורים שלו ומגלה את הגדולה של האיש הזה. הוא היה נביא - לא משום שהאל דבר אליו. משום שהיה מסוגל לצפות קדימה. לא התרגש לא מאלבומי. נצחון ולא ממנהיגים עטורי תהילה.
לכן "זכה" לביקורות ועורר התנגדות אצל מרבית הציבור. כולל ציבור אינטקטואלי. הספר הזה מכיל חומרים שכתב ולדעתי קשה לשפוט מה טוב יותר ומה טוב פחות בכתביו. בכל מה שכתב היה טעם. אפשר לאהוב או לא לאהוב את הכתיבה שלו.
מה שבטוח שהוא היה נונקונפורמיסט. שהיתה לו ראיה חדה כתער. ולצערנו מגלים שהוא בהרבה מכתיבתו צדק. הביקורות החברתיות הפנימיות שלו על החברה הישראלית .אני חש יותר ויותר הזדהות עם כתביו.
מומלץ מאד לקריאה, לא קל , אבל בהחלט שווה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
יקירוביץ'
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
לא שמעתי על הקובץ הזה, נהניתי לקרוא את הביקורת.
לדעתי חנוך לוין הוא אחד מהכותבים הגדולים ביותר במאה ה-20, אבל זו רק דעתי האישית. מה גם שמצד שני הוא כתב בתוך המציאות הישראלית, ולא-ישראלים אולי יתקשו להבין אותו.
לא מזמן היה ערב בבית האופרה שבו אני עובד, בו שתי עיבודים של אופרות לסיפורים של עגנון ולוין. קראו לערב הזה "עגנון עד לוין". האופרה על פי עגנון הייתה על פי הסיפור המפורסם "האדונית והרוכל", והאופרה על פי לוין הייתה על פי הסיפור "שיץ". הלחין את שתיהן יוני רכטר. אני אישית אהבתי מאוד את הקישור בין שתי ההצגות/אופרות, או לפחות איך שקישרו ביניהן. שתיהן עוסקות הרבה באוכל, וביהודים. האופרה על פי לוין הייתה לדעתי יותר מוצלחת, הם ממש הצליחו להעביר את האווירה הלוינית גסת הרוח, והיה הומור לויני משובח. זה היה ממש טוב לטעמי. הקהל אני חושב אהב גם כן, הוא צחק לא מעט. |
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
סבא של דוד - היכן ישנם עוד כותבים כאלה - ששמים מראה בפניה של החברה באומץ. אנחנו איבדנו את הרצון להביט במראה,
ואין לנו יוצרים שיציבו עבורנו את המראה, ויש לנו שרה שיוצאת להילחם מול כול ניסיון של הצבת מראות - כן כן היא תקבע את המדיניות ותחליט את מי לתקצב, והחוק, עניין שולי, ומהות התרבות, עניין של השקפה פוליטית.
|
|
חמדת
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מהנה וממצה ואמתית .
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת