אני אוהב אדפטציות מיוחדות לסיפורים קלאסיים, ובמיוחד אם זה נשאר בתחום של הפנטזיה והמד"ב. הספר הזה הוא ראשון בטרילוגיה מד"בית סייברפאנקית שמספרת על העולם שלנו אי שם בעתיד אחרי מלחמת עולם רביעית שבה בגדול נחרבו סדרי עולם והאנושות נדרשה לשינויים דראסטיים כדי לשרוד. בעתיד הזה יש גם אנשים שגרים על הירח כבר שנים רבות ולהם יש כוחות מיוחדים. בעולם הזה יש קיבורגים שהם אנשים שנאלצו להחליף איברים בגופם באיברים מכניים והם נחשבים פחות אנושיים בגלל זה.
סינדר הוא בעצם סיפור סינדרלה עתידני שמספר על נערה קיבורגית שחייה אצל אמא החורגת עם שתי אחיותיה החורגות, והיא עובדת לפרנסת המשפחה במכונאית בשוק, ואין לה חיים אחרים חוץ מזה. לסינדר יש גם סודות אישיים אבל מכיון שהיא לא זוכרת את עברה אין לה יכולת להגיע אל הסודות הנסתרים שלה.
מאייר כותבת נפלא ובתרגומה של יעל אכמון המעולה יש כל כך הרבה דברים יפים, גם אם זה בדרך הסיפורית, בתיאורים, ברגשות של הדמויות, והשילוב של כל הדברים הללו בספר הזה פשוט עובד נהדר. הקריאה קולחת, מרתקת, ומלאת כל טוב, וגם הפן העלילתי בקו של הסיפור של סינדרלה ממש מגניב.
בקיצור מצאתי את עצמי נשאב לתוך הסיפור, וממש להתרגש עם הדמויות. פשוט תענוג.
תהנו....

עוד ספר עתיד דיסטופי לארסנל. ומצד שני, אהבתי מאוד את הרעיון. לדעתי הדמות של סינדר כתובה טוב, עם עומק והמון כנות- היא רחוקה מלהיות מושלמת. פיזית, נפשית ורגשית.
מהשם של הספר ומהתקצירון אפשר אולי כבר להבין ולקשר- הספר מבוסס על הסיפור של סינדרלה, והאגדה (עם ציטוטים ממנה) שזורים בספר בצורה מתוקה שמעלה חיוך. ספוילרון שהוא לא ספוילר: גם בספרים הבאים יישזרו אגדות נוספות (קל לנחש משמות חלק מהספרים).

הספר הוא ספר נוער במובן שהוא די תמים- אמנם יש מניעים מאוד אפלים מתחת לפני השטח אבל מערכות היחסים הן יחסית פשוטות, תמימות, רומנטיקה די קיטשית, יחסי כוח (אם חורגת-בת, מלך-נסיך,נסיך-נתינים) שהם די טריוויאליים. זה גם אומר שבאופן כללי כן יש חלוקה יחסית דיכוטומית בין הדמויות- הטובים הם טובים, הרעים הם רעים, מלבד בודדים יוצאי דופן (בספרים הבאים, סקרלט וקרס, יהיו יותר יוצאי דופן). מצד שני, הספר כן מאפשר להזדהות גם עם רגעי המועקה והקושי של הדמויות (ויש לא מעט כאלו. לפעמים כשלא הכל מסתדר זה קצת יותר אמין..) אבל גם עם רגעי השמחה. סינדר היא מי שהיא, לא מנסה להתנצל על מי שהיא.

אהבתי מאוד את בני הלבנה והרעיון שעומד שם. תיאור העתיד בספר גם הוא מגניב מאוד, ותיאור המגיפה- טוב, עם הקורונה לא היה צריך להרחיק לכת בדמיון.

חסרון גדול: הספר הרביעי בסדרה, ווינטר, לא תורגם לעברית (ולדעתי גם אין צפי כזה). בנוסף, יש ספר וסיפורי ביניים שלא הכרחיים אבל גם לא תורגמו.

***
למי הספר מיועד? נוער בוגר לדעתי, ומבוגרים שאוהבים ספרי נוער כמוני :)
***

לסיכום: ספר קיטשי ומתוק, לא מופת ספרותית אבל בהחלט מומלץ לקריאה קלילה. עולם מקורי ומעניין, חשיפה לפוליטיקות מאחורי הקלעים במוסד המלוכה, וללוות את הדמויות ברגעים בהם הכל משתבש. ושוב. ושוב. אבל אנחנו עדיין אוהבים אותם.

מתמקם בדיוק במרכז הספקטרום. קריאה מהירה ונעדרת כל טביעה רגשית, צפוי ובכל זאת נחמד ומקורי. מומלץ לחובבי האגדות (כמוני). לא הייתי ממליצה לאנשים אחרים. לא כי זה גרוע, פשוט כי זה הדבר הכי טוב שאני מסוגלת להגיד על הספר הזה.

מה יש בו, בסיפור סינדרלה, שכל כך מושך את לבנו?
הרעיון של יתומ/ה, שסובל/ת ממשפחה חורגת מרושעת אבל בסוף חוגג/ת את נצחונה בהפיכה לאחד/האחת/נסיכה/נבחר/משהו-חשוב אחר מקסים אותנו עד בלי די. עובדה: הוא זכה לכל כך הרבה עיבודים כתובים ומומחזים. וכל כך הרבה ספרים מתבססים על הנוסחה המרכזית שלו, גם אם לא מזכירים אותו בכלל בפרטים.

לכאורה, סינדר הוא עוד עיבוד: נערה יפה, אם ואחיות חורגות, נסיך יפה תואר ונשף.

סופרת חסרת השראה ודמיון, כך הנחתי, לקחה את סיפור סינדרלה, דחפה פנימה כמה אלמנטים מודרניים או מד"ביים והרי לנו ספר לנוער.
בשנים האחרונות, הוליווד פיתחה את הנוסחה של עיבודים "בוגרים ואפלים" לאגדות עם בהצלחה לא קטנה, אם לשפוט לפי כמות הסרטים מהז'אנר.
נוסחת סינדרלה היא נוסחה מוכרת ואהובה - כך שההצלחה מובטחת, כמה פשוט.

אבל אחרי שעטיפת הספר הסתכלה עלי מהדף הראשי של אתר סימניה שוב ושוב ושוב, ואחר כך הסתכלה עלי ממדף הספרים החדשים בספריה, הסתקרנתי בכל זאת - ולקחתי את הספר.

נקודה ראשונה לזכותה של סינדר: היא אמנם בת חורגת, מנוצלת על ידי אמה ואחותה המרושעת, אבל היא לא מנקה את הבית ומבשלת. הו, לא. היא מכונאית מחוננת. נחמד.
הלאה.
אפשר להאשים את מאייר, הסופרת בכל מיני האשמות, אבל חסרת השראה היא לא.
הרעיונות זורמים ממנה. דמיוניים, פנטסטיים, מצחיקים, מגוחכים, קאמפיים, מה לא.
הסיפור מתרחש בבייג'ין עתידית כלשהי, יש לנו כאן רובוטים וקיבורגים, בני אדם שהתיישבו על הירח, התנתקו מכור מחצבתם ופתחו יכולות משוכללות יותר מבני הארץ (רעיון שמזכיר מעט את טרילוגיית אלייג'ה ביילי של אסימוב), מגפה מסתורית, תככים פוליטיים, יכולות על טבעיות של השפעה רגשית ושטיפת מוח.
בקיצור, יש כאן הרבה רעיונות שיכלו בכיף לפרנס ספר שלא מנסה להיות גירסה מודרנית של סינדרלה.
ואיך הסיפור?
סביר. סיפור לנוער, קצת הומור, לא מעט רומנטיקה, טוויסטים, תעלומות וחידות עם פתרונות צפויים למדי.

אבל למה, בעצם, להתבסס על סינדרלה?
האם מאייר ניסתה להעביר איזה מסר מעמיק על האנושות?
אולי, שככל שהאנושות תתפתח ותשתנה, גם אם החיבור בין האדם והמכונה יתהדק, אם רעיון הקיבורג יקרום עור, גידים וביטים, עדיין בני אדם ישארו בני אדם ותת המודע האנושי הקולקטיבי שלנו ימשיך להכיל את אותם ארכיטיפים ההופכים אותנו למי שאנחנו?
או שאולי מאייר פשוט מאותתת לנו מאחורי גבו של הסיפור - היי, אל תקחו אותי יותר מדי ברצינות. זו בסך הכל אגדה. מה שמתחבר אל האווירה הקלילה נטולת הפאתוס של הספר, שהיא בהחלט לזכותו.

נקודות לזכות הספר:
רעיונות מקוריים (טוב, נו. יחסית) ומצחיקים שבהחלט משדרגים את סיפור סינדרלה ובראשם העובדה שסינדרלה היא: א. קיבורג ב. מכונאית מחוננת.

נקודות לרעת הספר:
א. ההתאהבות הנואשת של סינדר בנסיך החתיך, לא מסתדרת כלל עם הסלידה שלה מהחוקים המפלים את הקיבורגים. עם המזג המרדני שלה, הייתי מצפה מנה להטיח בו נעל זכוכית או שתיים ולדרוש את זכויותיה.אחרי הכל, הוא הנסיך - הוא האחראי למצב, לא?
במקום זה היא נמסה לשלולית נטולת אופי ומנסה להסתיר את טבעה האמיתי כדי לקושש כמה פירורי חיבה מצדו. פתטי.

ב. רק בסוף הספר גיליתי שהוא בעצם חלק ראשון. לא בדקתי את העניין, אבל אני מנחשת שמדובר בטרילוגיה. שכן כידוע, (וכאן אני מצטטת את עצמי, אבל היי, כותבי טרילוגיות לנוער מצטטים באופן קבוע את הקודמים להם!): על שלושה ספרים ספרות הדיסוטופיה לנוער עומדת.
חבל. מספר נוער קליל וחביב שלא לוקח את עצמו מדי ברצינות הייתי מצפה ליותר. כלומר לפחות. ספר אחד היה מספיק.

אוקיי, אז לי היה קטע כזה שבגלל הכריכה חשבתי שזה יהיה כזה מזעזע, כן כן אני יודעת, אסור לשפוט ספר לפי כריכתו
בגלל זה בסוף קראתי אותו, וואו, אני לא אגיד הרבה כדי לא לעשות ספויילרים אבל אני מאוד נהניתי מהסדרת ספרים הזאת, הכתיבה מעניינת והדמויות הזייה, נהניתי ולא הנחתי את הספר בצד, תסמכו עליי ותתחילו לקרוא אותו כי הוא שווה את הזמן!!!!!!!!!!

היה היו פעם, לפני שנים רבות זוג אחים שחי בגרמניה. לאחד קראו יעקוב ולשני ווילהם. שניהם חקרו את השפה והספרות הגרמנית ונודעו בכך שאספו יחד אגדות וסיפורים מכל קצות גרמניה והסביבה ואיגדו את זה לספר אחד ושמו המוכר הוא "אגדות האחים גרים".
בין הסיפורים תוכלו למצוא שם את שלגיה, כיפה אדומה, רפונזל, החתול במגפיים, עוץ לי גוץ לי, עמי ותמי, הנסיכה והצפרדע, סינדרלה ועוד מאות. האגדות האלו הפכו לדבר הידוע לכל, אם הייתם מזכירים את שמם המקצועי של האחים, "האחים גרים" בפשטות, כולם כבר היו מדמיינים בראשם אגדה שמחה וילדותית. אם כי הסתבר לי לאחר שחקרתי מעט שהאגדות לא היו תמימות כלל וכלל במקורן. להפך-חלקן היו אפלות מאוד.
אך איננו נדבר עליהן כעת.
רק נאמר שהסיפורים נזכרו לדורות.

שנים רבות חלפו מאז. עשורים ועדינים, מהפכות חלו והעולם השתנה במעט. אבל עדין כולם זכרו את האגדות.


היו היתה פעם, לפני מספר שנים בודדות, תחילת העשור השני של המאה ה-21 אישה, סופרת ושמה מריסה מאייר. מריסה היתה ידועה באהבתה לכל פריטי הגיקיים האפשריים (דבר שמלמד הערכה ממני) ואהבה במיוחד את אגדותיהם של האחים הנודעים עליהם דיברנו. אז יום אחד תץ לה רעיון, רעיון לא רע אם יורשה לי לציין- להפוך את אותן אגדות תמימות ומתוקות של גרמניה עם הבנות בשמלות המטופחות והארמונות לכאלו רק עם שילוב עתידני עם חייזרים ורובוטים (שהיא קראה להם בשם אחר).
אז בספרה הראשון, היא ביקשה להתעמק באגדה של סינדרלה או סינדר כמו שקראה לו בספר הזה. היא הפכה את סינדרלה הקלה והעדינה לחצי או שלושים ושלוש אחוז אם אינני טועה, רובוטית שנמצאת בעתיד (כמובן) אחרי מלחמה קשה שהחריבה את סדר העולם לפני כן (עוד כמובן). לסינדר כמו באגדה יש אם ושתי אחיות חורגות אם כי פה, אחת מהאחיות דווקא נחמדה אל סינדר בניגוד לאגדה.
ועוד שינוי קל- יום אחד מגיע הנסיך אל דוכן המכונאות שלה (כן היא גם מכונאית מוכשרת, בעצם הכי טובה בעיר) ומבקש שתתקן לו את הרובוטית שלו. וכך בעצם מתחילה ההרפתקה של סינדר היקרה שבה ניחשף גם לגזע חדש של אנשים, אנשי לבנה, שעליהם לא נרחיב וכן מגלה על כמה סודות מפתיעים.


היו היתה פעם, נערה ישראלית בחופש הגדול ב-17 באוגוסט 2015 שבאה לכנס של נוער קורא בארץ. היא פגשה שם כמה נערים אחרים בני גילה מאתר שבו היא רשומה. היא היתה במצוד באותו היום- מצוד אחר ספרים טובים במחירים זולים משמעותית. היא הגיעה לדוכן של כינרת זמורה ביתן ומצאה שם, פתאום מונח לידה, הספר שרצתה-סינדר. בצירוף מקרים משעשע, היא בדיוק קראה טעימה ממנו יום לפני כן. היא קנתה אותו כמובן והתחילה לקרוא אותו איך שהגיעה הביתה מאותו יום עמוס.
הנערה התעניינה תמיד באגדות, מאז שזכרה את עצמה. קראה אותן וראתה סרטים ותוכניות עליהן. כשהתבגרה גם ראתה סדרות שמספרות "את הסיפור האמיתי" מאחורי האגדות וקראה גם על האגדות המקוריות של גרים.
אך נחזור אל אוגוסט 2015.
הנערה נהנתה, אין ספק בכך, אבל היה לה ספק בנוגע לספר. היא שמה לב לשתי טעיות, גדולות או קטנות לבחירתכם, שיש בספר:
הראשונה היא הקטנה יותר, שזה היחסים בין הנסיך לסינדר שכולם יודעים שהם יתאהבו. בכל קטע שבו היתה התקרבות בניהם זה סופר מנקודת מבטה של סינדר ואף פעם לא נקודת המבט של הנסיך. כך שזה הקשה על אותה נערה לדעת מה הנסיך מרגיש אליה באמת אם הוא סתם רוצה להיות בקרבתה כי היא מצילה אותו ממשהי אחרת שאליה הוא צריך להינשא או שהוא באמת אוהב אותה. טוב, אולי רק הנערה לא ניתחה נכון. אבל כך זה הרגיש לה.

הדבר השני שהפריע לאותה נערה וגם לכל נער ונערה אחרת שקראו את הספר היה דבר חשוב מאוד בספרים: הפתעה! לא היתה אף הפתעה בספר! הוא היה צפוי כמו ביום חורף שבשמיים יש ענני גשם כהים ובתחזית לפני יום אמרו שיהיה גשם. ואנחנו רק מחכים שהוא יגיע. וכך זה קרה בספר הזה, הוא צפוי כמו בגשם ביום חורף סגרירי. אפילו זה שינסה בכל כוחו לא לשים לב לצפויות הזו, יבחין בכך. 'הסודות' הם בכלל לא סודות. עוד לפני שנחבר אחד ועוד אחד נבין כבר מה יקרה. וזה חבל מאוד, כי זה גרם לספר להיות כארבעה כוכבים לאותה נערה.


היו יהיה פעם בעתיד הלא רחוק (נקווה) ספר שני לאותה סדרה שיתורגם. אותה נערה שדיברנו עליה תרוץ ותקנה גם אותו. כי היא שמעה שהוא יסופר על כיפה אדומה והזה שאחריו על רפונזל והשלישי בסדרה על המלכה הרעה בשילגייה. והיא ציפתה שהפעם הם יהיו פחות צפויים מהראשון ואולי גם עם יותר אקשן.


האם היא צדקה והאם היא לא? האם היא תתאכזב שוב? זו השאלה ידידי.
אבל עד שהספר הבא לא יתורגם, השאלה תישאר אפופה בערפל.
נחכה ונראה.


וזהו הכל להיום ידידי, סיפורניו תם כעת. ואנו נפרוש לשינה קלה ונעימה עם הרבה חלומות מתוקים ונעימים.
לילה טוב.








(סליחה על הביקורת הגרועה)

הדעות ששמעתי על הספר היו נורא חלוקות. חלק אמרו שהוא מדהים וטוב וחלק אמרו שהוא סביר, לא משהו.
ובגלל זה ניגשתי לספר עם ציפיות יחסית נמוכות ולא ביותר מדי התלהבות.

הספר הוא סוג של גרסה עדכנית ל'סינדרלה' (ומכאן השם סינדר), שבה סינדר היא מכונאית בלב עיר עתידנית ומסוכנת.
כשאתם קוראים את זה אתם בטח מצפים לספר מקורי ופורץ גבולות,
ובכן, התכוננו להתאכזב.

הספר לא מקורי בכמעט שום צורה. לא מצאתי כמעט שום פרט שהסופרת חידשה או הביאה בצורה מקורית, הסיפור עצמו מבוסס על סינדרלה, הקטע השל עיר עתידנית ונערה בת 16 ממוחזר כל כך, המגיפה מזכירה לי את הרץ במבוך, בני הלבנה את הגל החמישי, והממלכה שולטת על 12 ערים, או כמו שהם קראו לזה בספר 'מחוזות' ואני לגמרי לא צריכה להגיד מה זה מזכיר לי.
אני חושבת שהבנתם את העניין.

והיו עוד כמה דברים שהפריעו לי:
עשו שם ניסויים בבני אדם
ברצינות, אתם חיים איזה מיליון שנה אחרינו, יש רחפות משוכללות, רובוטים, יישבתם את הירח!
אבל עדיין עושים ניסויים בבני אדם
אפילו בימינו לא עושים ניסויים בבני אדם! יש מיליון דרכים אחרות לעשות את זה!
למה?
כי זה מקדם את העלילה של סינדר.
ברצינות, היו אלף אפשרויות אמינות הרבה יותר שהיו מובילות לאותו מצב!
ובנוסף לזה, הספר מאוד מאוד צפוי,
כבר מהפרק השני הבנתי מה הולך לקרות בסוף, מה שהסופרת ניסתה לעשות כטוויסט מפתיע התגלה כבר בפרק השני, ורק הפך את עצמו ליותר ויותר צפוי.

אז אלו כל הדברים שלא אהבתי בספר, שלא תטעו, אני לא קוטלת את הספר, למרות שזה כנראה נראה ככה.
נעבור לדברים שאהבתי

אהבתי את הכתיבה, היא זורמת, היא קלילה, הסופרת לא מגזימה בתיאורים וגם לא ממעטת בהן, כיף לקרוא.
וגם אהבתי את הדמויות, הן לא היו שטחיות, היה קל להתחבר אליהן, הן עשויות היטב ושונות ומגוונות ולכל אחת מהן היו אופי שונה וראו את זה בבירור.
והחידוש עצמו לאגדה הנודעת היה נחמד, גם אם לא מקורי. אהבתי את הקטע של הרובוטים והחייזרים, שהשתלבו מצוין בסיפור, באופן מפתיע.
והסיום, זה היה הסיום הכי טוב שהיה יכול להיות לספר הזה. והמשפט האחרון עדיין תקוע לי בראש, הוא כזה מצמרר ומדהים.

לא סבלתי מהקריאה של הספר, והוא גם לא ספר רע, הוא משהו קליל להעביר איתו את הזמן, והדירוג שמגיע לו הוא 3 וחצי כוכבים, אבל עיגלתי לארבע כי אני נחמדה D:
אני בהחלט אקרא את הספר ההמשך שלו כי אני סקרנית מאוד, ומי יודע, אולי זה ישתפר בהבא.

מוקדש לפמיניסטיות היקרות....חח
מאז שהייתי קטנה שנאתי סינדרלה , הבחורה המסכנה עם הפנים היפיפיות טובת הלב והתמימה נגאלה מיסוריה עלידי הנסיך בזכות
(הנה זה מגיע...) היופי שלה?! כלכך עמוק שבאא לבכות. אמרתי לאחותי לעזאזל עם העולם אני כותבת סיפור סינדרלה משלי!!
בסיפור סינדרלה שלי סינדרלה עגלגלה ונמוכה ויש לה תלתלים חומים כלכך מציאותיים ועניים רגילות אך מלאות באהבה. והנסיך לא מתאהב בה בזכות היופי שלה אלא בזכות חוכמת החיים שרכשה מהסבל שלה , דבר שהופך אותה לבלתי נישכחת כשאתה לידה אתה לא רואה רק בלונד כשאתה לידה אתה מרגיש שלווה הכלה דבר שמרגישים רק ליד אנשים בוגרים שעברו דברים. וכמובן, כשהנסיך מודד לה את הנעל היא ממש אבל ממש לא מידה 36,אלא מידה 40! היא לא סתם בלונדינית עם גוף יפה , היא לא אשתו של... היא אישיות בפני עצמה. היא לא מושלמת וזה מה שמושלם בה כל תלתל וכל פינה עגלגלה בעצם משקפת מזה אשה אמתית לא זו עם הגוף האדיר , אלא זו שהיא חכמה שהיא יודעת להחזיק משפחה וזוגיות שיש לה חוכמה ויופי פנימי שמחזיקים בית כמו שרק אשה יכלה להחזיק רגשית ופיזית.היא בחורה חזקה שהעניים שלה לא מנצנצות בזהב אבל הן מנצנצות בחכמה בנתינת אהבה .
וזה מה שאהבתי בספר הזה למרות שהעלילה הייתה צפויה מהרגע הראשון למרות השטחיות קצת בעלילה.
סינדרלה היא חצי חצי היא לא שלמה ובמיוחד לא מושלמת היא מושלמת בחכמה ביכולות שלה ובחוזק שלה לעמוד בפני דברים רבים
זה מה שהופך אותה לסינדרלה ולא שירה עם עכברים וציפורים. ספר טוב לא מושלם אבל מספיק מושלם בשבילי.

אני מאוד אוהבת אגדות. קראתי מלא ספרים שהם אגדות בגרסאות "קצת אחרות", האגדות האמתיות ועוד הרבה. אז ניגשתי לספר הזה בצפייה לעוד אגדה חסרת היגיון ומסחררת.
הספר גרוע.
חד משמעית. אין בו היגיון, אבל בקטע הכי רע של זה. הסופרת לא הצליחה לשלב בין אגדה מהמאה ה14 לעתיד הרחוק. זה הגיוני, כי הסיפור מותאם לתקופה שבה הוא נכתב, ודברים רבים השתנו, בין אם זה המעמד של האישה, של בית במלוכה, ובין אם זה החוקים, הרשויות, הרווחה. כלומר, איך במציאות שכבר היום לא יתכן שיגדלו ילדה בצורה כזו מונחת, אז איך זה יתכן בעתיד, כשהנושא כל הזמן במגמת עלייה?
אז השילוב בין העבר לעתיד גרוע. אז למה לכתוב את זה ככה? זה לא מוסיף שום נפח ועניין לספר, וסתם הורס.
ובני הלבנה?? את רצינית, מריסה? איזה רעיון גרוע...
כלומר, הירח הפך לכוכב שבו נמצאים אנשים מרושעים ואכזריים בל-כורחם הנשלטים על ידי מכשפה?
חוץ מהקטע שזה בירח, זה כל כך נדוש, שזה הורג.
אז אנשים, תאמינו לי, זה לא יהיה הפסד גדול אם לא תקראו.