ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 באוגוסט, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
בודאי תהיתם לא פעם, כמוני, מה הופך סיפור או גיבור סיפורים למותג, למישהו שכ-ו-ל-ם יודעים מיהו גם אם לא קראו אפילו דף אחד בסיפורים עליו. שרלוק הולמס שייך לסוג הזה של גיבורים. אם תעצרו באופן מקרי עובר אורח ותשאלו מי זה שרלוק הולמס, 90% שתקבלו תשובה סבירה (אלא אם במקרה מי שעצרתם הוא סודאני, שיש לו בעיות יותר בוערות) כשקראתי עכשיו שוב את הסיפורים האלה נסיתי שוב לעמוד על הסיבות להפיכתו של הולמס לידוען על של כל הזמנים ונכשלתי שוב.
עלילות הסיפורים פשוטות בהחלט. מככבים בהם שניים קבועים - שרלוק הולמס שהוא תערובת מבלבלת של שחצנות והתנשאות עם נימוס וענווה, בעל יכולת התבוננות בלתי מצוייה, שנראית פעמים רבות על טבעית עד שהוא מסביר מה הביא אותו למסקנות, ומתברר שאלה יכולות טבעיות בהחלט. בנוסף יש לו יכולות התחפשות ראויות לציון, והוא, כמובן, צריך איזה ששת - מישהו להסביר לו את הברור מאליו בעיניו, תפקיד אותו ממלא בשמחה ובצניעות דוקטור ווטסון, שהוא רופא - כמו מי שהמציא אותו - וממלא את תפקיד התם שיודע לשאול. העלילות, כאמור, פשוטות ומתארות היטב את ההתנהגות הרווחת בשנים אלה: נשים היו מחוייבות לתלות מוחלטת בקרובי משפחתן הגברים, עובדים פשוטים היו בורים ונוכלים תמיד מצאו להם כר נרחב לפעילותם.
קונן דויל היה רופא בינוני, שהתחיל לכתוב סיפורים תוך המתנה למטופלים. ככותב סיפורים היה הצלחה מסחררת, וגיבורו היה כה מוצלח שבזמן מסויים הוא השתלט עליו, ודויל הרגיש שעליו להרוג אותו אם הוא רוצה להיות חופשי. הניסיון הזה - להרוג את הולמס - לא צלח ובלחץ הקוראים היה עליו להקימו לתחייה.(גם ההקמה לתחייה לא היתה מי יודע מה, מה שמלמד שיש פעולות שהן בלתי הפיכות)
שתי עובדות על דויל ראויות, לדעתי, לציון. הראשונה - שהוא התאהב באשתו השניה כשהיה נשוי. אבל בניגוד לרבים וטובים, הקשר איתה היה אפלטוני כל עוד אשתו הראשונה היתה בחיים. וזה מקנה לו איזו מדליה, אני חושבת. העובדה השניה היא שהוא היה רודף צדק והיה מעורב בעצמו בשתי חקירות. הראשונה על עורך דין ממוצא הודי שהורשע על בסיס רכילות ודעות קדומות - פרשייה שתוארה בספרו של ג'וליאן בארנס "ארתור וג'ורג'" המעניין והמומלץ.
מה אני אומרת? מקסים בעיני לשקוע בתעלומות בהן הקווים המנחים הם כסיית אשה שקרע באצבעה, ברכי מכנסיים מרופטים, מישהו מקבל משרה משתלמת בזכות ג'ינג'יותו, ובלש שאפשר לסמוך עליו שיפתור את התעלומה בכלום זמן כמו הודיני הנחלץ מהכבלים.
ומה עוד? אולי דויל הוכיח שבתוך עובד בינוני במשרה בינונית מסתתר איזה גאון ששואף להתבטא, אם תרשו לו...
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, טופי!
אותה ליידי (אם מדובר בסדרת פנדורין, אני לא קוראת) צדקה, אם מתייחסים ל"כישרון" באופן מאד סלחני. אבל אני מסכימה שבכל אדם יושב מישהו שרוצה להתבטא ולא נותנים לו... |
|
|
טופי
(לפני 10 שנים)
כמו שאמרה ליידי אסתר לאחר שנים רבות לארסט פטרוביץ' לכל ילד, לכל אדם יש כישרון. דרוש רק לגלותו (זהו אינו ציטוט.. מי גנב לי את עזאזל?!)
|
|
|
-^^-
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
מאוד מוצלח
אין בעד מה ! (:
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
n love with books תודה רבה!
ווטסון הוא פיתרון מוצלח ואנחנו מבינים (יחד איתו) מה קורה בראש של הולמס... |
|
|
-^^-
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת טובה.
ספר מדהים ,אני מאוד מאוד אוהבת אותו . שרלוק הולמס ווטסון הם צמד חמד לעניין ! הספר לא היה אותו הדבר בלי שרלוק הולמס וכנ"ל לגבי ווטסון .מה צריך יותר מזה ?
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, זשל"ב!
אני מניחה שסופרים מזדהים עם דמויותיהם, ובזה מאפשרים גם לקוראים להזדהות איתן. אני חושבת שהעובדה שהולמס היה דמות כה דומיננטית וגם אהובה על קהל הקוראים, הוא השתלט על יוצרו. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
הקטע על ארתור קונן דויל ועל איך שהדמות של שרלוק הולמס הפיע עליו, מאוד מטריד...
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, נתי ק.!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, גלית!
למעשה די הרבה סופרים מהמאה ה 19 פירסמו את כתביהם בעתונים בהמשכים. דיקנס, למשל, באנגליה, ג'ק לונדון או מארק טוויין, הגאון באמריקה. זו היתה אז הדרך הלגיטימית להתפרסם ככותב. לכן, אולי, לא זו הסיבה להפיכתו של הולמס למותג כה בולט. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי, שאפו על תקציר מצויין ומועיל.
אכן, חלק לא גדול מכלל האוטיסטים ניחנו ביכולת יוצאת דופן, וחלקם אף הוצגו לראווה "בזכות" אותה יכולת. מדובר בפיקנטריה, לא בכלל הלוקים באוטיזם ואני חושדת שאותם "השוטים הגאונים" כפי שהם מכונים - מתאימים לאחוז באוכלוסייה הכללית של גאונים יוצאי דופן. היות ואספרגר הינה תסמונת, השוליים שלה אינם חדים מספיק להבדיל את הלוקים בה מאנשים אחרים בעלי קשיים חברתיים. באופן כללי הלוקים בה דומים לאוכלוסייה הכללית, לא עולים ולא נופלים ממנה ביכולותיהם. |
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
כל מילה אמת!
|
|
|
גלית
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
נראה לי כי בנוסף על המקוריות והראשוניות
והעובדה כמובן שמדובר בסיפור טוב כי פרסומו של הולמס ואלמותיותו הם גם פועל יוצא מפרסום הסיפורים בעיתונות, מה שייצר חוויה תרבותית משותפת ,"משהו לדבר עליו ליד הקולר" הפירסום הזה גם הוציא את הולמס מגבולות הממלכה הבריטית ,ועל סף המאה ה- 20 הפך אותו לדמות מוכרת באימפריה ובארה"ב,
כמובן גם למדיה הקולנועית יש יד בעניין, ד.א חני - אם מישהו היה רודף שמלות הרי זה ד"ר ווטסון היקר אשר נישא לא פחות מארבע פעמים |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
היום אני מצטטת שלוש פסקאות משלושה מאמרים שונים:
מיתוס זה נוצר מסרטים שונים אשר הראו תמיד אוטיסט עם יכולות מיוחדות. בפועל, מדובר בשלושים אחוזים מכלל האוטיסטים (אוטיזם סוואנט) אשר ניחנו ביכולת מיוחדת אשר מעבר לגילם. בין יכולות אלו, הן, ציור, זיכרון פנומנלי, כישורי ראייה מרחבית, יכולות מוזיקליות ומתמטיות ייחודית ועוד.
תסמונת סוואנט הוא שמה של תופעה רפואית המתבטאת באדם המצוי על הקשת האוטיסטית, בעל יכולות מנטליות יוצאות מגדר הרגיל (הן עבור אנשים נוירוטיפיקלים והן עבור אנשים עם שונות נוירולוגית דומה לשלו), לעתים קרובות בפעולות חישוב, אבל לעתים באמנות, כגון ציור ומוזיקה. תסמונת הסוואנט היא ממשפחת תופעות "השוטה העילוי"- מצב בו חלק מתפקודיו המנטליים של אדם מסוים נמוכים מהנורמה עד כדי נכות, וחלק אחר מתפקודיו המנטליים גבוהים מהנורמה עד כדי גאונות[1]. סוואנט (savant) היא מילה לועזית שמקורה בצרפתית ופירושה הוא מלומד. שם זה החליף את שם התסמונת העתיק מסוף המאה ה-19 שהיה "תסמונת האידיוט הגאון" בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב, בעלי אינטליגנציה תקינה ואף למעלה מכך, יכולת טובה של הבנת הנקרא, לימוד שפות ובעלי יכולת זיכרון טובה במיוחד. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי אין קשר בין אספרגר לבין גאונות
אנשים הלוקים באספרגר מתחלקים - מבחינת אינטליגנציה - כמו אנשים רגילים. זה אומר שמשהו כמו 0.3% מהם (נדמה לי) מוגדרים כבעלי אינטליגנציה מעל הממוצע ובערך אותו אחוז מוגדרים כמתחת לממוצע. והאחרים מתפזרים על הרצף הזה. הרגשות הכי חמים שהולמס מתואר כחש הם כלפי ווטסון, העוזר שמוחא לו כפיים. לגבי איירין - ממש כפי שציטטת.שום רגש יותר מהתפעלות - וגם זה הרבה לגביו. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
את צודקת ואני מצטטת:
לגבי הולמס היא תמיד האישה. מעולם לא שמעתיו מכנה אותה בשם אחר. בעיניו היא עולה לאין שיעור על כל בנות מינה ומעמידה אותן בצל. לא שחש משהו בדומה לאהבה כלפי איירין אדלר. רגשות כלשהם, ובייחוד רגש זה, האהבה, נדחו בשאט נפש ממוחו הקר והמחושב, אך המאוזן להפליא אני ראיתי בו את מכונת ההבחנה והסקת המסקנות המושלמת ביותר שידע העולם מעודו. אך כמאהב היה מציב את עצמו בעמדת נחיתות [...] רגשות עזים היו הרי אסון לגבי אדם בעל אופי כמותו הרבה יותר מאשר גרגר חול במכשיר רגיש או סדק באחת מזכוכיות המגדלת רבות העוצמה שלו. ואף על פי כן, לגביו הייתה רק אישה אחת - הלוא היא איירין אדלר המנוחה, שהזיכרונות אשר הותירה אחריה היו מפוקפקים ובלתי מוגדרים."
(שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א', שערורייה בבוהמיה. תרגום: רות שמעוני) |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
לי האספרגר מסתדר בגלל השילוב בין גאונות לבין כשל בהבנה חברתית. אולי זו סתם אדישות,
אבל זו בוודאי איזו הפרעה אישיותית שלו או של בוראו דויל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי את צודקת.
מקובל לחשוב שהולמס שונא נשים. אני ראיתי בעיקר אדישות, שנובעת ממה שהיה מקובל בחינוך של מעמדות מסויימים באנגליה - מגיל 8 פנימייה, חיים עם בנים בלבד, וכך גם רוב המורים... לגבי איירין אדלר - הוא לא אהב אותה, הוא התפעל ממנה כי היא היתה בעלת תכונות גבריות, לדעתו. אני מניחה שהיום היו מקטלגים אותו כבעל הפרעה חברתית. לא חושבת שהכיוון הוא אספרגר, אבל מי יודע? |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
שרלוק הולמס לא התעניין בנשים בכלל. הוא אהב אשה אחת, את איירין אדלר, שגם היא היתה
סוג של פושעת. אבל נשים אחרות לא השפיעו עליו בכלל. הוא פשוט מסוג הגאונים שמכורים לדבר אחד ואין מקום בחייהם לשום דבר אחר. היום היו אומרים שהוא אספרגר אולי. ברור שהיה משהו אנטי חברתי במבנה הנפשי שלו, והחידות שימשו אותו כשעשוע ולא בגלל שהיה רודף צדק. מעניין מאוד, שדויל הטיב לתאר מבנה נפשי פסיכולוגי בתובנות שמתאימות לימינו אלה. אני חושבת שחלק מהעמידות והאקטואליות של דמותו, היא העובדה שהוא מרתק מבחינה פסיכולוגית.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה חני (דולמוש)!
"שובב רודף שמלות"? הולמס? אני התרשמתי שהוא אדיש עד מזלזל בשמלות ובמה שבתוכן... |
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
כי א אפשר לא לאהוב. הוא מצטייר בדמות שובב רודף שמלות אבל משחק אותה אדיש.שטוטניק
שאוהב לקחת סיכונים באמת מטופשים כנגד כל הסיכויים .חכם מאוד וטיפש בדברים מסויימים ,יסודי שבסוף עם קצת עזרה ומזל פותר הכל ...הוא פשוט מיתוס נפלא ..
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
דוידי -
מסכימה שהסוד אינו רק בראשוניות, ומוסיפה שגם לא רק בגלל האופטימיות או ההיצמדות למדע. מפעם לפעם נתקלים בסופר שהאיזון בין מרכיבי הסיפור לדרך כתיבתו מייצר אמינות ושובה אותנו. ודויל היה סופר מהמין הזה, נראה לי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, קריקטורה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
גם אני חושבת ששרלוק יחיה לנצח. תעלומות פשוטות זה מה שהקוראים רוצים. ואם הסופר יודע לכתוב אותן כמו דויל - מגיע לגיבורו חיי נצח. |
|
|
דוידי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ההצלחה של שרלוק הולמס היא לא רק בראשוניות שלו... אלא גם באופטימיות המבעבעת
מהסיפור ומייצגת את המיטב של עידן הנאורות, אין קסמים, הכל מדעי וניתן לפיתרון, בסופו של דבר התבונה והצדק מנצחים, איזה כיף... (אל תנסו את זה בבית..) הדמויות מעניינות וגם התעלומות בנויות מאוד יפה, וכאמור האגדה הזאצ שהמדע יפתור הכל, הדרמה של סיפור הפשע של אמת מול שקר כל אלה הופכים את שרלוק הולמס לקריאה מאוד נעימה וקצת לא מציאותית... וכיף להיות קצת מחוץ למציאות, ראה משטרת ישראל שלסטרד מיודענו לא יכול היה להסתדר בה שהרי הוא אמנם קצת טיפש ועקשן אבל ישר וטוב לב, מה שקצת קשה להגיד על משטרתנו לאחרונה..
|
|
|
קריקטורה
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
מקסים. הוצאת לי את המילים מהפה, אבל עשית זאת הרבה יותר טוב ממני.
התאהבתי לאחרונה בשרלוק הולמס ורציתי מאד לכתוב עליו ביקורת - אבל משום מה זה לא הלך. עשית לי את העבודה :) |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
הניתוח שלך נהדר, כרגיל.
ארתור קונן דויל זכה לחיי נצח מפני שהוא המציא משהו חדש. עד זמנו היו סופרי מתח מועטים. וילקי קולינס, אדגר אלן פו.
שרלוק הולמס הוא צבעוני, התעלומות שלו נהדרות ואם הן נראות פשוטות זה רק מפני שדורות של סופרי בלש שאבו ממנו רעיונות. הרעיון של אדומי השיער, למשל, הוא מבריק ומצחיק גם יחד. ומכיוון ששרלוק הולמס הפך למותג של בלש, הוא יחיה חיי נצח. |
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
