מעצם היותו רומן היסטורי על תקופת מלחמת השושנים הספר נכתב בסגנון הדרמה קווין האופייני לפיליפה גרגורי- רווי יריבויות מלכותיות עקובות מדם וסיפורים נוגעים ללב על נשים אמיצות בזמנים מסוכנים אבל הכל סובב סביב קשרי המשפחה (יותר מבדרך כלל) כיוון שמדובר בתחילת הסוף של מלחמת השושנים. כל היורשים, האמיתיים או הדימיוניים , מתאספים לקרב האחרון והרבה שמות משפחה וקרובים ישנים מוזכרים. ממש קיצור תולדות אדם אבל ארוך הרבה יותר מהמקור.
אני לא יודעת אם מדובר בפגם ייחודי רק לי ואני לא אתפלא בכלל אם יתברר שזה המצב אבל תמיד הייתי גרועה במשוואה של קשרי משפחה ואני אומרת משוואה כי עבורי היה תמיד מדובר במתמטיקה מסובכת שמצריכה מורה פרטי עם סבלנות רבה וכמה דפים להמחשה. אפילו כשהורי היו מסבירים לי ,באריכות וסבלנות, את שילדה בגיל עשר כבר הייתה אמורה לדעת, לא הייתי קולטת. בדיעבד ניתן לומר שהפגם המוחי כבר הצמיח ניצנים אך העדפתי להתכחש לו ולתלות את האשם בעובדה שלשמחתי עד היום עוד עומדת לי במקרים מסוימים- חוסר הקשר עם אותם קרובי משפחה. אח של סבא, אחות של אבא, דודה של אמא- אנשים שעל פי קרבת דם היו אמורים להיות מרכז עולמי , או לכל הפחות חלק גדול מימי ילדותי, לא היו יותר מרוחות רפאים אך אמי, אמי המסורה והטובה ,לא אמרה נואש לנוכך המצב. היא האמינה שסיפורים אודותיהם יגשרו על הקרע אבל השיטה שלה התבדתה וחוסר ההשלמה שלה עם זה ניכרת עד כיום.
אין פלא, אם כן, שעלי להתמודד עם מבטים לא מרוצים , ביקורתיות והטפות מוסר מצידה כשאני שואלת ,לפני אירוע נדיר של מפגש משפחתי מורחב , מה השם של הצאצא האחרון של אשתו של בן דודי או מה היה שמה של דודתה מצד אביה כי איך לעזאזל אני אמורה לדעת. הא, אמא?! הם לא חלק מהחיים שלי, עוד לא הבנת?! סליחה, אני אתנהג יפה.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי אז, בתקופה ההיא, שמות וקשרי משפחה היו ה-כ-ל. ברמה כזאת שאם היית מתבלבל ומשמיט שם התואר המלכותי של מישהו חשוב יכלו לערוף את ראשך על בגידה בזמנים חשדניים או לכל הפחות לדאוג לכך שתושמץ בציבור באופן משפיל בזמנים שקטים. ואם במקרה נולדת כאישה שמיועדת למלוך על הממלכה על אחת כמה וכמה שעליך להכיר את כל התארים המלכותיים, את כל הפרצופים השונים ומהם ההבדלים בין שלושת הקתריניות והמרגרטיות. לאף אחד לא יזיז שלא ראית אותן מעולם.
ולא רק השמות חשובים אלא גם הנאמנויות שלכם, אם אתם תומכים בצד המנצח אבל זה כבר נתון לפרשנות וכאן נכנסת התבנית הרגילה שמאפיינת את ספריה של גרגורי (או את ההיסטוריה) שהרי המלכים , כל אחד בתורו וזמנו , כל הזמן חשדו בנשים שנכבשו שהם מעוררות מרידות ומגייסות צבא או מכשפות כישופים או לא מביאות להם ילדים בכוונה ומתישהו נמאס מהתפרצויות והחשדות והתככים. גם בספר מתחילה החזרתיות לשעמם.
ובכל הקשור לאילנות היוחסין בספריה עבי הכרס של גרגורי אני נוקטת גישה חתולית עם הסקרנות הטבעית שלי- אני נזהרת שלא להישאב עמוק מדי. אני נלחמת בפיתוי לראות את התמונה הגדולה ,לא חוזרת אחורה ופשוט סופגת את המעגלים המשפחתיים החשובים ביותר של הדמות - מלכה, נסיכה, משרתת, או גולה מורדת- על מנת לחוש את האווירה של סיפור חייה ומניחה לשאר המוזכרים לרחף בשולי תודעתי. הם פשוט לא ראויים לכאב הראש שלי.אבל הפעם חוויתי תוך כדי הקריאה חוויה שונה, מופלאה שבה הבנתי הכל וראיתי את התמונה הגדולה. אותן צורות גלקטיות רחוקות שבמשך זמן רב ראיתי כנקודות קטנות סוף סוף התחברו לכדי דימוי חזותי שלם. אולי זה בגלל שהספר "הנסיכה הלבנה" הוא סוף הסיפור ההיסטורי שהתחילה גרגורי בספרה הראשון "בת בולין האחרת".. אולי זה בגלל שראיתי את המיני סדרה "המלכה הלבנה".. אולי בגלל שיצא לי לקרוא על הדמויות הקודמות באופן שלמרבה המזל היה די קרוב לכרונולוגיה ההיסטורית.. כך או כך ועל אף העובדה שנהניתי, זה היה גם מקור לתסכול.
כי פתאום קלטתי כמה סיבובים פליפה גרגורי גרמה לקוריאה האומללים לבצע. אני מעריצה אותה והכל אבל באמת..בתור המומחית הספרותית הגדולה למה היא הייתה חייבת להתחיל את מלחמת השושנים מהפאקינג סוף? ואם לא די בזה, לחזור אחורה לקתרין מארגון, אן נוויל , מרגרט מאנז'ו ושאר דמויות העבר באופן חסר היגיון לחלוטין?
וגם האמינות ההיסטורית מוקרבת לפעמים עבור הדרמה. ככה זה בספר עלילתי שאין מי שידבר בעד או נגד השמועות שהסופרת מדביקה לדמויות ובדר"כ אין לי תלונות אבל ספולייר בחיי שבספר הזה היא חצתה קו אדום. אליזבת מיורק לא הייתה המאהבת של ריצרד , דודה. מעבר לעובדה שהוא היה אח של אביה אדוארד כאילו אהמ אהמ איכס הוא גם היה מבוגר ממנה באיזה 15 שנה והכי חשוב - הוא תפס את המלוכה שלא כחוק, הבריח את משפחתה למקלט החשוך של המנזר וככל הנראה רצח את שני אחיה הקטנים , היורשים שסיכנו אותו ואת כס מלכותו (עליו ישב עם אשתו,אן נוול, אותה הוא ממש העריץ). אז נכון שאליזבת , כנסיכה לשעבר שמחתנים אותה שלא מרצונה , מעוררת אהדה כפולה בתור נערה שבורת לב על מות אהובה ריצרד , איתו היא כביכול תיכננה את חייה הנוצצים החדשים בארמון ואוי אוי כיצד נפלו כל תקוותיה , מאוד דרמטי אבל לא אמין.
לסיום הסאגה , אגיד שהזעזוע שלי מהנרי השמיני מוכפל עתה, משאני יודעת את חשיבותו ההיסטורית. אמו ,הנסיכה הלבנה אליזבת מיורק סבלה נוראות מידי אביו הנרי השביעי. השניים לא התחתנו מאהבה אלא רק על מנת להביא שלום לממלכה הקרועה. היא מבית יורק והנרי מבית טיודור בחתונתם הם מאחדים את שני הבתים ומסיימים את היריבות השושלתית בת מאות השנים. הבן הבכור - ארתור מת אז העולם נשא את עיניו להנרי השמיני. כולם קיוו שהוא זה שסוף סוף יביא שלום ורגיעה..במקום..טוב אני מניחה שאתם מכירים את הסיפור. אם לא, את זה תצטרכו לקרוא בבת בולין האחרת:)
