“אתחיל מהסוף: נהנתי.
הספר כתוב בצורה מאוד קלילה וזורמת, קראתי אותו נורא מהר (יחסית לקצב שלי) והוא מאוד זרם.
הוא כתוב בצורה מיוחדת, שלא נתקלתי בה עד כה. כל הספר כתוב מנקודת המבט של הדמות הגברית, והוא שובר את הקיר הרביעי, כלומר, הוא מדבר אל הקוראות (למה רק קוראות?) כאילו הוא יוצא למסך לבן ב״פיג׳מות״, וממש מדבר איתנו, וזה היה משעשע.
אהבתי שלא כל סצנות הסקס היו מפורטות ואפילו נאמר ״לא אשעמם אתכם בפרטים״ כי דעה לא פופולארית יותר משלוש סצנות בספר זה מוגזם ומשעמם בעיניי. אהבתי שהיה בסיס לקשר מלבד משיכה מינית (קצת דל, אבל היה) ואהבתי שלא הרסו לגמריי דמות גברית אחת כדי לעלות דמות גברית אחרת ועל כך אפרט בהמשך.
אבל זהו, כאן נגמר כל מה שאהבתי.
נתחיל בזה שדמות הגבר הייתה די חסרת אופי, חוץ מ״הוגה בוגה כוס״ ועבודה, אין לו אופי. (אה, סליחה, הוא גם מרפרנס לסרט אחר כל משפט שני). נמשיך בכך שכשהוא פוגש את הגיבורה הוא מגלה שהיא מאורסת, והוא שופט את הארוס על סמך דברים כמו: גודל היהלום בטבעת שלה(?????), העובדה שהוא מוזיקאי(????) שהוא לא מרגיש נוח בעניבה וחליפה(????) ובגלל שהוא הציע לה נישואין לפני שהתחילה את הקולג׳, (כי הוא כל כך לא היה בטוח בקשר שלהם שהוא היה חייב להתחתן איתה??! מה קשור??)
והוא ממשיך לשנוא אותו שנאת מוות לאורך כל הספר, וממש פחדתי שיחריבו את הדמות שלו כדי שלגיבורה יהיה קל לבחור בדמות הראשית.

אזהרת ספויילרון
אבל למרבה הפלא, הם נפרדו כי נגמרה האהבה, והם נשארו ידידים והכל היה בסדר. והיא גם אמרה שהוא היה חלק גדול מהחיים שלה ולנצח ישאר כזה.
סוף ספויילרון
נמשיך בקטע ההזוי הזה שהוא קרא לאחותו כלבה, כל הזמן, כשלאורך הספר אחותו רק עזרה לו. הוא לא קרא לה כלבה בקטע שונא, אלא פשוט זה היה הכינוי, אבל זה היה קרינג׳י ומיותר להחריד.
הוא מקטין נשים, בתחילת הספר אחותו אומרת שהיא רוצה שתהיה לו חברה כדי שתהיה מישהי שתטפל בו כמו שהיא מטפלת בבעלה ואמא שלה מטפלת באבא שלה (שכחתי שאנחנו משרתות, סליחה) ואמא שלו אומרת לו ״אני לא יודעת איך אתה חי בלי שיהיה מי שיבשל לך״-דרו-כיריים,כיריים-דרו, תכירו.
וגם, הוא טוען שכל הגברים חושבים על סקס כל חמש שניות, כל דבר שתעשי, או תגידי לו, הוא יחשוב רק על סקס…חיים, זה נשמע לי קצת כמו מחלה, תבדוק את זה.
אה ואיך שכחתייייייי, כל אישה שעושה סטוצים היא שרלילה…
וגולת הכותרת, יש סצנה שהחברים מעודדים את אחד מהם (היחיד שנשוי, לבגוד והגיבור שלנו הוא אח של אשתו ״הכלבה״ מקשיב לשיחה מהצד ולא מגיב)
תוך כדי שאני כותבת את הביקורת, הורדתי כוכב, כי נזכרתי בכמה הספר הזה עצבן אותי.
אבל, למרות הכל, עדיין נהנתי.
זהו, סיימתי.”

“בול לפורים: ונהפכו!
כמה שהחתיך על הכריכה מבטיח ומלבב ככה הספר מאכזב.
בשחצנות מתנשא וסקסיסטית.
המספר גס עד שאת נפש.
באמת יש גברים כאלה ?! ואיך אישה יכולה לכתוב כך לאישה אחרת ולחשוב שהאחרת תהנה ?!
שאפו גדול למעצב הכריכה, לפחות ממנה נהנתי מאוד.
למסגר. לא לקרוא.”

“להסתבך איתך / אמה צ'ייס
איזה ספר כייפי !! פשוט כייפי !
אתחיל בזה שהתחלתי את הספר אתמול בערב, וכמעט שסיימתי אותו אבל כל כך נהניתי ממנו שרציתי "לשמור ממנו עוד קצת" אז פשוט הכרחתי את עצמי לסגור אותו ולהמשיך אותו היום.
הספר כתוב בצורה שנונה, מבריקה ומצחיקה, כן כן ממש מצחיקה, לא סתם משעשעת. החיוך היה מרוח לי על הפנים מהעמודים הראשונים ועד לאחרונים (למעט כמה עמודים ככה בין לבין).
נהניתי להיכנס למוח גברי לכמה שעות, והדבר המופלא הוא שאת הספר כתבה בכלל אישה. אז שאפו לך אמה צ'ייס – עשית עבודת תחקיר נפלאה. הרגשתי כאילו ממש גבר מספר לי את הסיפור.
אז על מה הספר ? אתם בטח רוצים לדעת.
דרו אוונס, איש עסקים מצליח, עשיר מאוד, חתיך הורס, שובר לבבות, סקס מזדמן הוא אורח חייו והוא לא מתבייש בזה. הוא לא מכיר משהו אחר הדון ז'ואן הזה.
הספר נפתח ברגעי השפל של אותו מאצ'ו – אותם רגעים בהם הוא מתואר בדיוק כמו גבר טיפוסי שחלה בשפעת. בית הרוס, בקבוקים שרועים ברחבי הבית, מגשי פיצה ריקים (שלא לדבר על קרטוני הגלידה שמדיפים ריח איום ונורא של ריקבון בן מספר ימים), וגבר אחד שמרחם על עצמו. ממש מרחם על עצמו. רק שהפעם זו ממש לא שפעת. הוא חולה כן, חולה אהבה. הבלתי ייאמן התרחש, ודרו התאהב. ועוד במי.
קייט ברוקס – אישה הורסת במלוא מובן המילה. יפה, חכמה , שנונה, חריפה. הגרסה הנשית של דרו (לפחות מבחינה אינטלקטואלית), מתקבלת כעובדת בחברה של אביו של דרו. ולמן אותו הרגע, דרו שם לו למטרה – להשיג אותה (למטרות סקס לפחות). דרו לא רגיל לחזר, להתאמץ, נשים נופלות לרגליו. הוא לא האמין כמה זה יהיה קשה.
לקייט תוכניות משלה, והיא מעבירה אותו בית ספר, מה בית ספר ? אוניברסיטה של החיים (בכל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו).
שאפו ענק קייט, רשמי לך, מעריצה אחת כבר יש לך.
דרו מספר לנו, הנשים הקוראות את הספר, את סיפורו והוא עושה את זה בדרך שונה ומיוחדת. לאורך כל הסיפור, דרו מחלק לנו טיפים "בחינם" מעולמם של הגברים, מייעץ לנו כיצד עלינו לנהוג ביחסים שבינו לבינה, ובעיקר משתף אותנו בחוויה המטורפת שעבר ועודנו עובר. הספר מתובל בהומור גברי, במשפטים שנונים ובהברקות של ממש.
לא אגזים אם אומר שממש צחקתי בקול רם.
חייבת לציין שלאורך כל הספר, כשקראתי את האנקדוטות הקטנות, חשבתי לעצמי שלבטח הדברים נשמעים (או נקראים ליתר דיוק) יותר טוב באנגלית. אז מעבר לזה שקיבלתי חשק לקרוא את הספר באנגלית, נהניתי מכל רגע של קריאה.
אסכם בטיפ מהעמוד הכמעט אחרון של הספר :
"ובכל זאת... אחרי כל הטיפים שנתתי לכן, אני מרגיש שאני חייב לכן כמה מילות חוכמה אחרונות. לקח. משהו בעל משמעות. אז הנה:
אל תניחו שום דבר. גם אם אתן חושבות שאתן יודעות הכול. גם אם אתן בטוחות שאתן צודקות. תשיגו אישור. הטענה הזאת שמי שמניח הנחות מדיף ריחות? זה בדיוק העניין. ואם לא תיזהרו, זה עוד יעלה לכן בדבר הכי טוב שעשוי לקרות לכן אי-פעם" (עמוד 284) .
והאמינו לי, הוא מדבר רק מתוך ניסיון.
אני כותבת את הסקירה הזו והחיוך עדיין מרוח לי על הפנים.
בקיצור, רוצו לקרוא, ספר משעשע, כייפי, שנון ונפלא!
ממליצה בחום !”

“רומן אירוטי שנון , מלא הומור, על גבר שיודע הרבה על נשים וחושב שכל דבר מגיע לו ללא מאמצ, אבל, עם הבחורה שנכנסת לעבודה אצלו , קייט שמה הוא צריך לעבוד קשה ולחזר נמרצות על מנת שתיאתר לו...



הגעתי לקריאת הספר הזה, אחרי הספר "ללכת בדרכך".. שהיה ממש עצוב, רציתי לצאת מעט מהעצבות, והספר ההומוריסטי הזה, באמת עזר לי, ספר נחמד מאד.. מומלצ.!!!!!!!”