ביקורת ספרותית על צליחה - 60 שעות באוקטובר 1973 מאת עמירם אזוב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 ביולי, 2015
ע"י רץ


הרגע בו גלגל המערכה שינה את כיוונו

בר לב היה הגיבור האמתי של מלחמת יום כיפור, הרעים בקולו מאיר פעיל, המורה שלי למלחמות ישראל, קורס בו לקחתי חלק כסטודנט להיסטוריה. בנקודה הזאת קולו עלה, והוא שאג בטמפרמנט האופייני לו, אילו אריק היה חוצה את התעלה כפי שרצה, בעיתוי הלא נכון בו המצרים היו עם כוחות רבים ממערב התעלה, הוא היה גורם לאסון לעם ישראל. בר לב בלם אותו, בכך שהמתין לעיתוי הנכון לצליחה, מצב בו הכוחות המצרים עברו מזרחה.

האמירה הנוקבת של מאיר פעיל מבטאת את עובדת היותה של מלחמת יום כיפור, טראומה לאומית, המעוררת עד היום מחלוקות אמוציונאליות. השלב שלגביו קיים קונצנזוס, הוא חציית התעלה שהייתה מהקרבות הקשים והדרמטיים ביותר בחזית הדרומית. אך גם לגביה ישנם ויכוחים, כמו קרב החווה הסינית, המעורר עד היום מחלוקת לאופן התנהלותו וגיבוריו האמתיים, הצנחנים שזכו לתהילה במורשת הקרב, לעומתם השריונרים שנשארו באלמוניותם עד לשנים האחרונות.

בהיסטוריה צבאית קיים עניין רב ברגעים שבהם גלגל המערכה התהפך, ושינה את פניה של המערכה כולה, כך היו שישים השעות הדרמטיות של מהלך קרב הצליחה, ששינו את תמונת המצב, מתבוסה אפשרית, למצב של נטילת יוזמה, והפיכת מצבם של המצרים קרובים להתמוטטות ותבוסה, מה שאפשר את סיום הקרבות, וכניסה לתהליכים מדיניים, מעמדה צבאית שהעניקה יתרון משמעותי לישראלים.

מלחמה היא כאוס, כך התנהלה הצליחה בתחילתה, בכול מה שקשור להערכות, לתנועה על הצירים, והשימוש באמצעי הצליחה. עמירם אזוב מתאר את הצליחה כעוף החול הקם מתבוסה ובונה את עצמו בתושייה רבה ממצבים כמעט בלתי אפשריים, למהלך מכריע שיצר את מפנה המלחמה.

אזוב, השכיל לבנות סיפור תיעודי בו עלילה קצבית. למרות שאנו מכירים את הסוף, אנחנו נסחפים למרוץ הצליחה נגד השעון. הצורך להקים גשר תוך ארבעים ושמונה שעות, בכדי שיתרון ההפתעה ישמר, והמצרים לא יתקפו את ראש הגשר קודם להשלמתו. כול עיכוב עלול לגזור את גורלם של אלפי אנשים שיצאו למבצע המכריע, ואת גורל המלחמה. יש רגעים, בהם הצלחת המבצע הייתה על סף כישלון, והציבה דילמה, לבטל או להמשיך. בכל זאת הוחלט להמשיך מתוך אמונה, שהסיכון הכרחי, שהבלתי אפשרי, הוא אפשרי, כסיכוי היחידי להפוך את מהלך המלחמה על פניה.

התעלה הייתה, מכשול מים ענקי שרוחבו כ- 180 מטר. מעולם לא היה ניסיון צהלי, לצלוח תחת אש מכשול מים מורכב, ובמצב שהאויב יושב בשתי גדותיו. צהל יצר טכנולוגיית צליחה חדשנית - גשר הגלילים שנוסה בתנאי תרגיל בלבד. היו קיימים, אמצעים נוספים, תמסחים, ודוברות, שהוזנחו בגלל ההחלטה לתת לגשר הגלילים עדיפות. עם אזוב אנו עוברים בצירים, כעת שלושת האמצעים נדחפים אל התעלה, בצירים פקוקים, ותחת אש. מי מהם יאפשר את חציית התעלה בלוח הזמנים המתוכנן ?

קרב הגנרלים הוא כינוי ליחסי הגומלין הקלוקלים בין האלופים שהתקיימו מאחורי הקלעים של המלחמה הזאת, ובמהלך קרב הצליחה. מאיר פעיל התייחס לכך בבוטות ובנחרצות. בתמונת הכריכה של הספר, בר לב ואריק עומדים פנים אל פנים, אריק בהקשבה, בר לב מסביר. התמונה הזאת מרמזת על משהו אחר. חייבים לקרוא את הספר ולהבין עד כמה המורכבות בין שני המפקדים האלה, הייתה גורם המפתח להצלחת הצליחה.

עמירם אזוב, מעביר אותנו בין המפקדות, בין בורות החמ"ל, מתאר בחדות את הדינאמיקה שהתהוותה במפקדות, פאניקה, אצל גורדיש בימים הראשונים, חששות המפקדים האחרים, שליטה וקור רוח, אצל שרון, ששפע ביטחון, הקרין החלטיות, והתקפיות, שהיו חיוניים למלחמה בחזית הדרומית. הוא היה כמו סוס פרא ששאף לרוץ קדימה, גם במחיר של חיתוך פינות. רק בר לב הזהיר והשקול ידע בתחכום לתעל את כישרונו כמפקד. היחסים בין השניים היו אומנם מתוחים, אך הם יצרו סינרגיה מפתיעה ואפקטיבית, שאפשרה את מפנה המלחמה. כמו יחסי הגומלין בין דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר מצביא שקול, ודיפלומט שקשר את הקצוות, ופיקודו ג'ורג' פטון, פרא אדם, מפקד אגרסיבי, שהציל את המצב בקרב הבליטה, בו היה מצב נואש.

אזוב יודע לתאר רגעים דרמטיים, באמצעותם ניתן לחוש בהתרוממות הרוח של הלוחמים היוצאים לצליחה כקרב משנה מצב, הם פוחדים פחד מוות, וחוששים שמהמשימה הזאת הם לא יחזרו. אזוב מתאר את הצליחה, שלב אחר שלב, באופן שגרם לי להרגיש את דרמת הצליחה בצורה מוחשית. שמעתי ברשתות הקשר את מילת הקוד אקפולקו - המציינת כי הצנחנים חצו לגדה המערבית, והתרגשתי מהרגע בו ההיסטוריה עצרה את נשימתה. ספר מצוין באומץ הניתוח ובעצמתו.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ