ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 ביולי, 2015
ע"י avigailpc
ע"י avigailpc
פחות מעשרים וארבע שעות לקח לי לקרוא את הספר המיוחד הזה וכפי שכתוב בתקציר,אין ספק שהדבר הראשון שארצה לעשות זה להתחיל לקרוא אותו שוב מחדש.
ג’וג’ו מייס עושה זאת שוב בעוד ספר מיוחד בכתיבתו,עלילותו וסופו.
לכאורה סיפור הבסיס הוא רגיל עד בנאלי. ג’ס, אם פרודה מבעלה מגדלת את בתם המשותפת ואת בנו של מי שהיה בעלה.
אד,מיליונר הייטקיסט דואג לעצמו,לעסקיו ולשעשועיו.
אלא שמתחת לסיפור הבסיסי הזה מסתתרים החיים עצמם. שלהם ואולי של כל אחד ואחת מאיתנו. מה שמתגלה במהלך הספר הוא עוני,קשיי קיום וכלכלה,רוע,אמון,נדיבות,בריונות ברשת אהבה ואופטימיות.
ילדיה של ג’ס נחשבים מוזרים. טנזי בתה גאונת מתימטיקה בגיל 10 וניקי שאוהב לשים מסקרה נחשב הומו,מוזר וחנון. ניקי סובל מהתעללות בביה”ס ומשכניו. הוא מוכה,ומושפל ברחוב וברשת ודואג לטנזי הקטנה שעליה ללמוד בעתיד באותו ביה”ס ולעבור את אותה התעללות.
בעיניי מי הם מוזרים טנזי וניקי? בעיניי מי שלא מקבל את השונה. בעיניי מי שהשונה ממנו הוא נחות והרי אנו פוגשים מקרים שכאלה פעם אחר פעם במציאות שלנו היומיומית.
ג’ס מנקה את ביתו של אד,ג’ס גם לוקחת אותו הביתה כשהוא שיכור לגמרי וג’ס,בגלל החלטה של רגע עושה מעשה שעליו היא תשלם בליבה. ולא רק היא.
כשרכבם של ג’ס וילדיה נתקע בדרך לאולימפיאדת מתימטיקה שמתקיימת בסקוטלנד מקבל אד החלטה לקחת אותם לסקוטלנד והוא אינו יודע שלקח אף הוא החלטה שתשנה את חייו ולא רק את שלו.
הנסיעה ברכבו המהודר עם אישה זרה,שני ילדים מוזרים וכלב גדול וזקן הופכת למסע לתוככי הנפש של כל אחד ואחת מהם.
כל אחד ברכב הזה מוטרד מדבר מה. אד ממשפט העומד לפניו ועליו לא סיפר לאיש ומאביו החולה אותו לא ראה זמן רב,ג’ס ממצבה הכלכלי ומהצלחתה של בתה באולימפיאדה,ניקי ממה שעשו לו בני נוער אחרים וטנזי הקטנה מוטרדת מהצלחתה באולימפיאדה.
אט אט ככל העוברים הקילומטרים נחשף כל אחד מהם. על פחדיו,הצלחותיו,אהבותיו ואכזבותיו.
אד שם לב לאנשים סביבו,דבר שאינו היה מורגל לעשות. הוא מגלה שהיה חנון בביה”ס ומבין את ניקי ואף עוזר לו להתמודד.
ג’ס שמה לב שאד אינו עשיר אגואיסט כפי שנדמה אלא אדם עם לב רחב,אוזן קשבת וכתף תומכת.
ג’ס ואד מבינים שאף שהם באים מרקע שונה לגמרי הרי שיש להם מן המשותף ויש להם אולי לראשונה בחייהם אהבה אחרת,בשלה,בוגרת ושיש בה אמון אחד בשני.
בסופה של הנסיעה הארוכה הזו מגיע השינוי בחייהם בצורתו הכואבת. מה שהיה איננו עוד,מה שנאמר איבד משמעות ואמון,שהוא הבסיס לכל דבר כבר איננו. בצדק או שלא.
האמון הוא נושא מורכב בספר הזה ומלווה אותו לכל אורכו. אמון בבני אדם,אמון בין אדם לעצמו,בין אדם לאהוביו. פעם אחר פעם אנו חווים יחד עם הדמויות את אובדן האמון ואת ההרגשה המופלאה כשהוא חוזר.
זהו ספר מיוחד המלא וטעון ברגשות ותחושות .זהו ספר שמלמד אותנו שלא על כל אחד אפשר לסמוך,שהקרובים אליך ביותר יבגדו בך והרחוקים ממך יתמכו בך. זה ספר שמלמד שמותר לבקש ולקבל עזרה,שמותר להתפרק ולהתאכזב,שיש צדק בסופו של דבר והרע משלם על מעשיו. ולא פחות חשוב זהו ספר מלא באופטימיות בדיוק כמו ג’ס שאמרה לא אחת – מי שעושה טוב מקבל טוב.
ויש לי גם התחברות אישית למשהו נוסף בספר. כבלוגרית, כשקראתי שאד מציע לניקי לפתוח בלוג ולפרוק בו את כאביו ואולי למצוא אנשים שהם בדיוק כמוהו חייכתי לעצמי בסיפוק.כן,בלוג יכול לשנות המון,כתיבה יכולה לשנות ואנשים שקוראים יכולים לשנות.
בכשרונה המיוחד ג’וג’ו מויס שוב לוקחת אותנו למסע שאסור להחמיץ,לאהבה שישנה,שקיימת ושרק צריך להאמין בה ובעצמנו.
תרגום: קטיה בנוביץ’
הוצאת ידיעות ספרים
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
