"היום רציתי משהו אחר, רציתי לצלם אנשים, מקרוב. להיתקל בהם חולפים, לראות את מבע פניהם, לתפוס אותו ולנסות לנחש על מה הם חושבים כשהם בדרכם לעבודה, לקניות, לפגוש אישה אהובה."

עוד עמוד ועוד עמוד ואני כבר קרובה לסוף ורק דבר אחד עובר לי בראש: שלא ייגמר. שלא ייגמר היופי הזה, הספר הזה.

הוא והיא, כל אחד מהם נוסע לחופשה קצרה בפריז מסיבותיו שלו. היא רוצה לשכוח, הוא רגיל להיות לבד. היא מתכננת תוכניות לחופשה, הוא נושא את מצלמתו כדי ללכוד רגעים ברחובות העיר.

פגישה אקראית שלהם בנמל התעופה בארץ, מספר טלפון שהיא נותנת לו וכל התוכניות משתנות. בין בתי קפה קטנים לחנויות, בין רחובות גשומים לסמטאות הם מתקרבים ומתרחקים, מסתתרים ונחשפים, מחזיקים ידיים וכמהים לחיבוק. הלבד שלהם הופך ליחד, היחד הופך לרגש ורק הזמן הולך ואוזל. מה יהיה בסופו?

היא והוא כך נכתב הספר. אין לגיבורים שמות וכך יכול הקורא להפעיל את דמיונו ולחשוב שזה הוא שם ברחוב הגשום או היא שם בבית הקפה הקטן. בכלל, הספר כולו כתוב בצורה שפותחת את הדמיון גם למי שלא ביקר בפריז, מעלה חשק לכתוב במחברת, לצלם פנס בקצה הרחוב, להכנס לחנות בגדים יד שניה או להתנשק בסמטה.

צריך לדעת לכתוב סיפור אהבה ורומנטיקה, לדעת לרדת לפרטים הקטנים בצורה שאינה מעייפת ומכבידה. לדעת לתאר במדויק, בעדינות ורגישות מבטי עיניים, מגע של יד ביד, צליל חריקת מדרגות ישנות. לתאר בצורה סמויה וגלויה כאחד תשוקה וחושניות, מעשה אהבה, חיבוק ועונג.

זיו עמית עושה זאת במדויק. בשפה פשוטה ועשירה כאחד הוא לוקח את כל החומרים מהם עשויה אהבה ורומנטיקה, מביט בהם לעומק עד לפרטי פרטים, מדייק אותם, כורך בכריכה יפה ומניח על מדף הספרים שלנו.
הוצאת זיו עמית
עריכה: אריאלה ברמכר

" הלב הוא כמו גן שאפשר לגדל בו פרחי חמלה או קוצי תיעוב..."

העבר הוא חלק מאיתנו ובלעדיו לא נהיה מי שאנחנו.

בספרה החדש מספרת לנו אדיבה גפן על העבר והשפעתו על ההווה ואולי גם על העתיד.
סיפור של אם ובת, בעל ואשה, אבא ובת ורחוב אחד בחיפה של זמנים אחרים שבו מתרחשת העלילה.
מרי היפה, הפראית, השונה שהתחתנה צעירה מאוד עם עמוס שהיה הרבה יותר מבוגר ממנה ומאוהב בה עד כלות. נעמי בתם היפה גדלה בצל אבא אוהב ומאוהב ואמא שלא מוצאת מקום ומנוחה לנפשה.
שוב ושוב נוטשת האם את האב והבת ומנסה לטעום חיים אחרים. בנטישתה היא פוצעת את נפש אהוביה. אביה של נעמי לא יפסיק לחכות ולאהוב בעוד נעמי עוד לפני שמלאו לה 18 שנים תנטוש הפעם היא את עברה ותשוב כעבור שנים רבות. עדיין חבולה, עדיין זוכרת.

סיפור חייהם של מרי,עמוס ונעמי מתרחש ברחוב קטן ושקט בחיפה. בשנים אחרות, בתקופה אחרת.
רחוב שבו כולם מכירים את כולם, לכל אחד יש כינוי משלו ושום דבר מהמתרחש ברחוב אינו נסתר מעינו של איש.
בשני קולות כתוב הספר. קול הרחוב וקולה של נעמי.
קול הרחוב מספר את הרכילות העסיסית שהתגלגלה מפה לאוזן. מרי בצעירותה היתה מוקד לרכילות אינסופית כך גם כשנישאה לעמוס וכך כשנולדה נעמי. הם ידעו לספר על מה ששמעו או שחשבו ששמעו, נשבעו שראו, חרצו דין, לעגו לא פעם וגם ידעו לעזור. הרחוב הצר היה כמשפחה אחת גדולה בשמחה ואבל, משפחתה של נעמי הקטנה.
קולה של נעמי מספר על ההווה שלה שהוא פועל יוצא מעברה. היא מספרת את עצמה, תחושותיה, כאבה, אהבתה ואכזבתה. היא מספרת על "משפחת הרחוב" שלה, אלה שעזרו לה כשננטשה בידי אמה, אלה שהיו יד מחבקת, אלה שהשאירה מאחור.
והסיפור היפה הזה אינו רק סיפורם של בני משפחה אחת אלא של אנשים רבים, של החברה בכללותה. בעודי קוראת את הספר עלתה בזכרוני השכונה הישנה בה גדלתי, המכולת, הירקן, מוכרת העיתונים הגבוהה ועוד דמויות רבות מעברי. כל מי שיקרא את הספר וחי בארץ בעשורים רחוקים יותר יימצא בו קצת מעצמו, קצת מילדותו. וזה נפלא בעיניי. היכולת להעביר בסיפור אחד גם את סיפורם של הקוראים.

הספר עשיר בהמון דברים. בתיאורים נפלאים של מקומות, תיאורים מדוייקים לעיתים עד כאב של תחושות ורגשות. תיאורי אהבה ואכזבה, סודות שהתגלו וכאלה שנשארו כמוסים, יחסי הורים ילדים ושינויים של תקופות חיים.
ובנוסף הסיפור עשיר בדמויות. המון דמויות יש בסיפור וכל דמות היא כמו עוד סיפור קטן. למרות כל העושר הרב הזה לא נוצר שום כובד בסיפור ולא נוצרת עייפות קריאה או שעמום.
הכתיבה מעולה וקולחת, השפה עשירה ומדוייקת והעריכה מצויינת.
לא נותר לי אלא להודות לסופרת על ספר יפה שכזה שכמו לקח אותי יד ביד להצגה יומית.
עריכה: נועה מנהיים
הוצאת כנרת זמורה

אנגליה של המאה ה-17 ואמריקה של אותה מאה. במדינה אחת נרדפים על רקע דתי במדינה אחרת הורגים בגלל אמונה בכישופים.
במדינות אלה, במאה הזו מתחיל ספרה החדש של הילה ארוון.

כריסטה ומשפחתה עוזבים בחיפזון את אנגליה ומותירים מאחור את החיים שידעו, את ארוסה של כריסטה ואת הרדיפה.
המטרה היא להתחיל חיים חדשים בפלימות' שבאמריקה.
בעוד באנגליה היתה כריסטה מיילדת מוכשרת הרי שבאמריקה עליה לקבל רשיון מחדש.
חייה כמהגרת קשים כחיי מהגרים רבים ובזמן ההמתנה לרשיון היא חוקרת את סביבת מגוריה, נכנסת למרות כל האיסורים ליער הסמוך ומתיידדת עם ילידי המקום.

השלווה מגיעה אל חייה עם קבלת הרשיון והגיעו של ארוסה.
אלא שכאן משתנה העלילה.
מעשה עלום, שני תינוקות מתים ומיילדת אחת שמואשמת בכישוף.
האם ההתיידדות עם ילידי המקום הובילה אותה לסטות מדרכה או שמא, מישהו אחר רוחש מזימה?

הילה ארוון מבססת את מעמדה בספרות הרומנטית הסטורית בצורה יוצאת מן הכלל.
כמו בספריה הקודמים כך גם בספר הזה ניתן לראות דמות נשית עדינה, ענוגה ויחד עם זאת אמיצה, שונה, עצמאית ובעלת ערך עצמי.
גם נושא האמונה הוא כחוט מקשר בין ספריה. ולצד האמונה יש דילמה, כף מאזניים והחלטות הרות גורל.
הרומנים ההיסטורים של הסופרת מגובים במחקר מקדים ומעמיק וזאת ניתן לראות בדיוק התיאורים של התקופה. בלבוש, מזון, מקומות והתנהלות החיים.
תשומת לב יתרה יש לתת לעומק הדמויות המשניות כמו מרטין, שוטה העיירה טוב הלב שבינו לבין כריסטה נרקמת חברות לחיים.
בזר של קוצים ישנם תככים ואהבה, רדיפה וקבלה, אמונה וספקות. ברגע שנדמה שהנה הכל רגוע מתהפכת העלילה ומונעת מן הקורא להניח את הספר מהיד.
עם שפה מדוייקת, עריכה מצויינת, תקופות היסטוריות מרתקות שנדמה שקצת נשכחו אין ספק שזוהי סופרת שתוביל את הרומנים ההסטורים לקדמת הבמה.

כי כסתה פניה ספרה החדש והעשירי של חוה עציוני הלוי וכמו קודמיו, הוא יצירה מופתית של סיפור מקראי ידוע ועתיק.
הפעם זהו סיפורה של תמר. אותה נערה כנענית שהובאה בדרך מרמה להיות אשת בנו החולה של יהודה ולאחר שנים הפכה להיות אם בניו של יהודה.

כנהוג בספריה של הסופרת גם כאן היא נותנת לנו נקודת מבט שונה משהכרנו על נשות התנ"ך.
בעוד נדמה כי הן עסוקות במציאת בעל, גידול ילדים וניהול משק הבית הרי שלא רק כך הדבר.
הנשים אז כמו היום היו בעלות דעה, צורך, תשוקה, תככים ומניפולציות.

תמר לקחה את חייה בידיה. לאחר ששני בעליה, בניו של יהודה נפטרו לאחר שנישאו לה היא נותרה אלמנה המחכה שיחול עליה 'חוק הייבום' שעל פי חוק זה עליה להינשא לבנו השלישי של יהודה.
החוק הזה מותיר אותה אלמנה צעירה, מאוהבת, כמהה למגע, כמהה להיות אמא אך אסורה לכל גבר.
מתוך ייאוש על חייה עושה תמר מעשה למען עצמה אולם בתבונתה הרבה היא גם חושבת על מוצא עתידי שיעזור לה להחלץ מדין מוות כשיתברר מה עשתה.
החברה של אז כמו גם היום הינה חברה שיפוטית.
יש שיגידו שהמעשה שעשתה תמר הינו מעשה רמאות שראוי לכל גנאי ויש שיגידו שעשתה מעשה ראוי לשבח. כך או כך ומבלי לשפוט את המעשה ואת תמר הרי שלא ניתן להתעלם מחוזקה של הנערה הצעירה, מחוכמתה ותבונתה ובעיקר מעצם החלטתה לקום ולעשות מעשה למען עצמה יהיה המחיר אשר יהיה. היא התעלמה ממוסכמות חברתיות וחוקים שנקבעו ע"י גברים, קראה תגר על כוחם של אותם גברים וגם אם היה זה המעשה האחרון בחייה הרי שהיא פרצה דרך לנשים אז והיום והוכיחה שאפשר גם אחרת.
העלילה נותנת מבט גם על דמויות נוספות. יהודה ויעקב על כוחם, עושרם וחולשתם, דינה על האסון שעברה והשלכותיו. יחסי הורים ילדים ומעמדות.


כמו בכל ספריה של חוה עציוני הלוי גם הספר הנוכחי עשיר בתיאורים מופלאים של מרחבים ירוקים מול מרחבים מוכי בצורת, של בדים צבעוניים, אוכל, בתים בנויים מול אוהלים.

ממליצה בחום לקרוא בעיון את דבר המחברת בסוף הספר ולמצוא בו נקודה אישית שבה פגשה הסופרת באותו חוק ייבום.
את כל הספר מובילה השפה המקראית אך עכשווית, עריכה משובחת ואני בהחלט כבר מחכה לספרה הבא.

זוג צעיר ממוצא אפרו אמריקאי, חמש שנים, חבר אחד, אשמה אחת וחיים שלמים שמשתנים.

סלסטיאל ורוי הם זוג צעיר בתחילת חיי הנשואים שלהם. היא אמנית הוא מנהל מכירות. שניהם מצליחם בעבודתם ולשניהם משפחה מסודרת. על פניו התגשמות כל החלום האמריקאי.

הכל מתהפך בחייהם כשבלילה אחד, ברגע אחד של ויכוח בין בני הזוג וברגע אחד של עזרה של רוי לאשה אלמונית מואשם רוי באונס שלא ביצע ונידון ל-12 שנות מאסר.

מכאן מתחילה העלילה להתגלגל כמו כדור שלג שסופו לא ידוע ומעלה תהיות ומחשבות רבות.

בעוד רוי יושב בכלא וחייו נעצרו חייה של סלסטיאל ממשיכים. לא רק הקריירה שלה פורחת אלא גם ליבה נפתח מחדש כשאנדרה, חברם המשותף נמצא ליד סלסטיאל, מכיל ותומך בה והרגשות ביניהם פורחים וסלסטיאל מפסיקה לבקר את רוי וממשיכה בחייה.

בתוך הכאוס הבלתי נתפס הזה מתגלים סודות, יחסים מורכבים בין הורים לילדים, נאמנות, אהבה ומה שביניהם.

ולצד כל אלה אי אפשר להתעלם מנושא הגזע והגזענות ולחשוב שאולי כלום לא השתנה ועדיין כמה קל להאשים חף מפשע בין אם הוא כהה עור או לא והאם צבע עורו היה משנה הכל?

עם שחרורו של רוי מהכלא הוא מגלה שחמש שנים מחייו התהפכו ואשתו מגלה שעליה להחליט במי לבחור. האם ברית האהבה ביניהם תשרוד ותשתקם? האם ניתן להמשיך מהנקודה בה הכל הפסיק?

הספר מחולק לשלושה חלקים, כתוב בצורה ברורה וקולחת. נושא הגזענות והמשפט של רוי על פניו אינו הנושא העיקרי ונמצא ברקע אבל לא ניתן להתעלם ממנו ובסופו של הספר נשארות מחשבות ותהיות וטעם טוב של ספר מרגש.



הוצאת אריה ניר

מאנגלית: נעה בן פורת

לאמה קליין יש לכאורה הכל. בעל שהוא גם חבר אהוב והם נשואים כבר כמה עשורים, תאומים מקסימים ומוכשרים, עבודה, בית משפחה.

יש לה גם משבר כלכלי, בוס לא מפרגן, ואינסוף חלומות לא ממומשים ושחיקה בזוגיות ובסקס.

כל אלה יחד מביאים את אמה לתחושת מחנק וצורך בחופש וכך יוצאת אמה לראשונה בחייה לחופשה לבדה בפריז. היא הכינה עצמה היטב לחופשה, תיכננה היטב לאן ללכת, מה לראות ומה ללבוש שהרי אמה חובבת אופנה ומוסיקה מושבעת.

אבל אמה לא תכננה לפגוש בג'יימס. גבר אנגלי, שרמנטי, מעט מניפולטיבי, עשיר ובעיקר מפרגן. הוא נותן לאמה לכאורה את כל מה שחסר לה. הוא מעריך את הידע הרב שלה, מפרגן לה בלי סוף ומתאהב בה. אמה מצידה לא נשארת אדישה ונסחפת אחר לבה ותשוקותיה.

הקשר ביניהם הופך לעסקי ורומנטי כאחד ונדמה כי עם ג'יימס מגשימה אמה את עצמה ואת חלומותיה.

אנו מטיילים עם אמה בין גלריות ותצוגות אופנה, בין שמלות, לתכשיטים ואומנות, בין ישראל, לונדון ופריז, בין לילות תשוקה סוערת לאהבה ישנה ומוכרת. אנו מטיילים בין ליבה של אמה, פריחתה המחודשת, התלבטויותיה ובחירותיה.

כי אמה בסופו של דבר צריכה לבחור...

זהו ספרה הראשון של רוית ליפשיץ ציון אותה אני מכירה מזה שנים מאז התחלנו שתינו לכתוב בסלונה.

רוית מחוברת מאוד לעולם האופנה, הבלוגים והכתיבה. הידע הרב שלה בא לידי ביטוי היטב בספרה הראשון והנפלא. לכשעצמו, הספר כתוב היטב, מותח לרגעים, מחייך ומרגש ברגעים אחרים. זהו ספר שנשים רבות וגם גברים יכולים למצוא עצמם בו ולהזדהות עם תקופת אמצע החיים.

אוהבי אופנה, אמנות ומוזיקה יתחברו היטב לשלל התיאורים המדוייקים ולמי שקצת פחות מתחבר יכולים עודף התיאורים מעט להעמיס על העלילה אך אינם גורעים כהוא זה מתוכן הספר, מהעניין בו ומהרצון לקרוא אותו עד סופו כדי לדעת מה היו בחירותיה של אמה.

הוצאה עצמית

עריכה: שלומית ליקה

את התרשמותי מספר הביכורים של אורלי סיגל אני רוצה להתחיל דווקא מצורת הכתיבה, מהשפה, מהמשפטים. משובח! אין מילה אחרת לתאר.

צורת הכתיבה הזורמת, לעיתים במשפט קצר לעיתים ארוך, לפעמים מילה אחת מסכמת ולפעמים משאירה שאלה פתוחה. העושר המילולי המדויק, השפה שאינה גבוהה ומתנשאת אך אינה סלנג רחוב. כל אלה יצרו צורת כתיבה שנותנת תחושה כאילו הספר כולו הוא שיחה בין אנשים ולא מילים מודפסות. שאפו!



העלילה עוסקת בקבוצת חברים קרובה. שני זוגות נשואים, אחד גרוש. בית, ילדים, עבודה, משפחה. עד כאן הכל גלוי וידוע אך מה מסתתר מתחת?

תשוקות, צורך לנסות, לטעום, לדעת, להרגיש אבל הרי כולם חיים במסגרת ומסגרות לא פורצים. או שכן?

כל החברים מחליטים לחיות יחד עם ילדיהם בקומונה אחת. זה לא רק לבשל יחד, להרדים ילדים יחד ולהכין ארוחת ערב יחד אלא זה גם להתחבר פיזית ורגשית זה לזו וזה לזה.

ההחלטה לפתוח את הנישואים בצורה משותפת, לעשות סקס חופשי, לאהוב קצת אחרת, לממש פנטזיות מובילה כל אחד ואחת מהם להתמודדות לא קלה, לסודות ושקרים חדשים, לכעסים שצפים, קנאה, רוך, תשוקה מטורפת, נפילה כואבת ושיעור לחיים.

הספר מספק הצצה מסקרנת למה שרבים חושבים בינם לבין עצמם ורק מעטים מנסים.

נושא פתיחת הנישואים תופס תאוצה לאחרונה ורבות מדובר עליו. ואולם, בעיניי ישנו הבדל גדול בין לפתוח נישואים לבין לגור יחד בקומונה.

נישואים וזוגיות נחשבים כטאבו גם בעולם הלכאורה מודרני בו אנו חיים. אבל בחדרי חדרים ובחדרי הלב רבים מבקשים לעצמם את החופש והיכולת לאהוב יותר מאחד, לחשוק ביותר מאחת.



הספר כתוב בשני קולות ולא תמיד מבינים מיד בהתחלה מי המספר ואולם בזכות העלילה הקולחת ובעיקר המעניינת ובזכות הכתיבה המשובחת קל ליישר קו ולהתעלם ממגרעה קטנה זו.



לסיכום, הספר מומלץ בחום בשל הנושא המרתק שבו, האמת המוטחת בלי התייפיפות ומומלץ לאנשים עם ראש פתוח ואפס שיפוטיות.

עריכה: עלמה כהן-ורדי

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

בת עיראק מספר את סיפורן של שלוש נשים, שתי אחיות, שתי מדינות, בת אחת וחיים שלמים.

ויולט ופרידה הן אחיות. את יומנה החלה ויולט לכתוב לאחר שלקתה במחלה קשה. היומן ניתן לנועה, בתה של ויולט שנים לאחר מות אמה ודרכו היא לומדת דברים שלא ידעה על אמה, עוזר לה למצוא משמעות לחייה ובעיקר להעריך את החיים עצמם.

הספר נפתח בחייה של ויולט הילדה בעיראק שגדלה במשפחה מכובדת, משפחה בה האב בעל מעמד חברתי וכלכלי גבוה וכך גם ציפיותיו. היא חיה בבית עם מוסכמות ברורות, משמעת וחוסר סבלנות לחוצפתה ושקריה. היא משלמת על כך בעונשים כבדים מידי אביה אולם דבר לא עוצר בעדה. ויולט רוצה להיות, לדבר, לצחוק, לומר את שעל לבה בניגוד גמור לכללים הנוקשים בהם היא חיה. היא שונה מאוד מאחותה פרידה ואולם לצד השוני הזה יש בין האחיות דמיון מופלא.

העליה לארץ משנה את פני הדברים, החיים והמשפחה. החיים במעברה, המעבר לקיבוץ, תחושת התלישות כשכל המשפחה מפוזרת ברחבי הארץ, הכבוד בו זכה אביה בעיראק נדמה כאילו נשאר שם והוא מוצא עצמו בארץ בעמדת נחיתות דווקא בקרב הקרובים לו והכאב שלו חוצה את דפי הספר ונכנס עמוק ללב.

ויולט היא אישה שיכולה לשמש דוגמה רבה. הרצון שלה ללמוד ולדעת למרות המנטליות ממנה באה מעולם לא עזב אותה. עם עלייתם לארץ ושינוי מעמדם הכלכלי היא עוזרת בפרנסת המשפחה ולא מוותרת על לימודיה.

לצד הסיפור המשפחתי בספר עוטפים אותנו מראות מארץ רחוקה לצד מראות משנים רחוקות בישראל, ריחות של תבלינים ותבשילים עולים מבין דפי הספר, מנהגים עתיקים שחלקם נשארו שם וחלקם המשיכו וימשיכו להתקיים גם בדורות הבאים.

בצורה יוצאת מן הכלל ובעברית מעולה לוקחת אותנו הסופרת אל עבר והווה, אל אהבות כמוסות וגלויות, אל חיים שנבנו והסתיימו במקום אחד והתחילו מחדש במקום אחר.

זה אינו רק מסע בין מדינה למדינה אלא גם מסע בין מערכות יחסים מורכבות בין אם לבת, בין אחים ובין אהובים.

כמי שגדלה להורים שעלו לארץ בשנות החמישים ספרים שכאלה המתארים את מסע החיים שלפני ואחרי תמיד מסקרנים אותי וצובטים את לבי ואין ספק שספר זה יישאר לא רק על מדף ספריי אלא גם על מדפי לבי.

אהבת אם נדמה שהיא מובן מאליו שהרי כל אם אוהבת את ילדיה. הגם שזה נכון, היכן עובר הגבול בין אהבה נטו לנרקסיזם, בין אהבה נקיה שבאה מהלב לבין אהבה הרסנית? על פניו זו עדיין אהבת אם אבל גם אהבה יכולה להיות הרסנית.

בספרה החדש "את מדמיינת – לגדול עם אמא נרקיסיסטית מסע בין תובנות" חושפת אותנו הסופרת רויטל שירי הורוביץ לחייה הפרטיים ונותנת לנו הצצה כואבת על החיים לצד אמא נרקיסיסטית.

זהו מסע מרתק בנבכי חייה ונפשה של הסופרת, בעולמה מילדותה דרך התבגרותה ועד הרגע בו היא עומדת פנים מול פנים מול כולנו ואומרת את האמת שלה: גדלתי עם אמא נרקיסיסטית.

בתחילת הספר אנו נחשפים לרשימת מאפיינים לבנות לאמהות נרקיסיסטיות ובהמשך, כל שם של פרק מבהיר לנו את תוכנו . התוכן הוא חוויות אישיות ודוגמאות של ילדה, נערה, אשה שנכתב בכאב, שמלמד אותנו שאהבת אם כפי שידוע ומוכר לנו אינה דבר מובן מאליו.

הסופרת לוקחת אותנו יד ביד במסע הארוך, הקשה והמפותל בחייה. מסע רווי תחושות ורגשות החל בקנאת האם, שתלטנותה, בדידותה של הילדה, בדידות שנמשכה גם כשהיתה אשה ועד ההכרה שהיא, אותה ילדה/אשה אינה אשמה בדבר, אינה לבד במצוקתה והדרך המופלאה שבה הצליחה להוציא עצמה ממקום חשוך לאור הגדול.

מחיר החשיפה לא היה קל לסופרת וכקוראת נאמנה של ספריה אני מורידה בפניה את הכובע על האומץ הנדרש לכך ועל כך שספרה גרם ויגרום בעתיד לנשים וגברים רבים להבין שהם אינם לבד.

זהו ספרה השלישי של הסופרת. ספר שונה מספריה הקודמים ולא נותר אלא לחכות לספרה הבא.