ביקורת ספרותית על היעלמות מאת ניב קפלן
ספר טוב

---

העלילה מחזירה אותנו כמה עשורים אחורה, אל תחילת שנות השמונים, כשהקיבוצים בשיא פריחתם והמתנדבים זורמים מכל רחבי העולם. אי שם באחד הקיבוצים בצפון מתפתח לו במהירות מסחררת סיפור אהבה בין מיקי הקיבוצניק לקארן, המתנדבת האמריקנית. העמודים הראשונים סוחפים בכתיבה טובה ורהוטה, המהולה בתחושות נוסטלגיות של זמנים פשוטים יותר ואהבת נעורים. הקטיעה היא חדה ועוצמתית כאשר קארן נחטפת במהלך טיול רומנטי עם מיקי ועקבותיה נעלמות כליל. משם אנחנו נחשפים לעולם מורכב יותר, המיטלטל בין רשויות החוק הישראליות לבין חברות הסוחרות בנשק ומונעות מתוך תאוות בצע.

אין ספק שהסיפור מתקדם למקומות מפותלים ומורכבים יותר ממה שהקורא שיער, אך מפני שאני פחות אוהבת מותחני ריגול וסיפורים על קונספירציות בינלאומיות, באופן אישי פחות התחברתי וכך הרגשתי שהקצב נהיה איטי יותר. עם זאת, לקראת הסוף, כאשר הסיפור שב להתמקד גם במערכות היחסים הייחודיות שנוצרו בין דמויות חינניות אשר נשאבו בדרכים שונות אל תוך הפרשה, גבר גם העניין.

סיום הספר משאיר מעט סימני השאלה, אך לא מהסוג המעצבן או כזה המעיד על חוסר תשומת לב, אלא בדיוק ההפך – כזה שגורם לנו להתגעגע אל הדמויות תוך כדי קריאת השורות האחרונות ומשאיר טעם של עוד.

לסיכום, גם אם זה לא הטייפקאסט המדויק של ספרי המתח שאני יותר מתחברת אליהם, הכתיבה האיכותית והגרעין העלילתי המעניין בהחלט תרמו להנאתי מהקריאה. מומלץ לחובבי המתח וספרות הריגול!

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על היעלמות