ביקורת ספרותית על אדם הנצחי מאת ז'ול ורן (וורן)
ספר מעולה

---

ספר פילוסופי חשוב. וכמו בכל נושא פילוסופי - אל תפליגו אליו אם אין לכם חוף מוכר לחזור אליו. הרגשתי רחמים רבים כלפי הדור העכשווי (של זרטוג), וכלפי דורו של כותב היומן. שניהם במובן מסויים יצאו להפליג - זה יצא להפליג בחקר האנושות (במאמץ נואש להוכיח שזו התפתחה באופן אבולוציוני), וזה יצא להפליג בחיפוש אחר אדמה יציבה לנחות עליה כדי לשרוד. המשותף לשניהם: הם אבודים לחלוטין, וימשיכו להיות אבודים, עם טכנולוגיה מתקדמת ובלעדיה, כי הם מתבססים על השגות אנושיות, הדלות מעצם טבען. זהו סיפתח בלתי נמנע לספר "הזר" של אלבר קאמי. כשאין תקווה ואחרית - אין אמת.
כך שאם תרצו, הספר מתאר את הטרגדיה האנושית, כשזאת החליטה להפנות עורף למשמעות הודם ואיווה. אדם וחווה, בשבילנו. וההפלגה הזאת בחיפוש אחר אמת חדשה שאינה נובעת מ"בראשית", נידונה לכישלון תמידי, שכן גם אם האנושות תמצא דבר מה חדש שיספק אותה למראית עין, היא תאבד אותו במוקדם או במאוחר, שוב. ושוב.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על אדם הנצחי