ביקורת ספרותית על החיפושים אחר בר-כוכבא - פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא מאת יגאל ידין
ספר טוב

---

בשנת 132 לספירה, כשישים שנה לערך אחרי חורבן הבית השני, פרץ בארץ ישראל מרד בר-כוכבא. הסיבה למרד הייתה, ככל הנראה, משום שאדריאנוס הקיסר חזר בו מהבטחתו לשקם את ירושלים ולבנות את המקדש ובמקום זאת החל בבניית ירושלים אלילית. המרד דוכא באכזריות כעבור 3-4 שנים, והעצמאות היהודית, ששבה לזמן קצרצר, הייתה מאז לחלום רחוק והגלות הפכה לעובדה מוגמרת. כידוע, חוקרים רבים סבורים כי תלמידי ר' עקיבא שמתו בימי ספירת העומר, הם מחיילי בר כוכבא שנהרגו בדיכוי המרד.

המשמעויות של המרד, האתוס שהוא סימל והמיתוסים שנוצרו לאחריו היו, ועודם, בעלי משמעות עצומה. מצד אחד - "שלושת השבועות", אותו איסור עתיק האוסר למרוד באומות ולהשתמש בכוח כדי לזכות לעצמאות לאומית, נוצר או הועצם לאחר השבר הנורא ההוא. עד היום חברות כמו סאטמר ודומיהם משתיתים את האידאולוגיה שלהם על אותו איסור. מאידך, מושגי המשיחיות והגאולה כפי שנשתמרו בזיכרון הלאומי מימי המרד, פעמו מתחת לפני השטח אלפי שנים, ואף צצו מפעם לפעם. המיתוסים הועצמו על ידי התנועה הציונית מסוף ימי המאה ה-19 והמיתוס של בר כוכבא חזר וניעור והיה לאתוס מכונן.

מה שמדהים הוא שערפל כבד אופף הן את המרד עצמו והן את בר כוכבא האיש. בתלמוד ובמדרש נכתב מעט מאוד, אולי מפני הפחד, אולי מפני שמרבית החכמים של אותו דור נהרגו במרד ובגזירות שבאו אחריו. בנוסף, בניגוד למרד הגדול של חורבן המקדש, מרד בר-כוכבא לא זכה להיסטוריון יהודי עם תודעה היסטורית מפותחת ולתיאור מזהיר כמו יוסף בן מתתיהו, וגם ההיסטוריונים הרומאים (דיו קסיוס ואחרים) כתבו מעט מאוד, ככל הנראה משום שגם הרומאים ספגו אבדות כבדות ביותר. למעשה עד אמצע המאה ה-20 רבים פקפקו בעצם קיומו של אותו שמעון בר כוכבא ואף בעוצמתו של המרד. כיום רבים מהחוקרים סבורים שבר-כוכבא הצליח לכבוש את ירושלים ולשלוט בה ואף לחדש את עבודת המקדש לתקופה של שנה או שנתיים.

כהכנה למרד בנו לוחמי בר כוכבא מחילות לחימה שהיו ממוקמות בעיקר בשפלת יהודה ובגליל, ועד היום לא כל המחילות הללו נחפרו ונחקרו לעומק. אך לא במחילות אלו עוסק הספר הנוכחי אלא במערות המפלט. אלו מערות טבעיות הנמצאות במצוקי הנחלים של מדבר יהודה, אשר אליהם ברחו הלוחמים ובני משפחותיהם בשנת 135 לאחר דיכוי המרד או בשלבים האחרונים שלו לאחר חורבן ביתר.
בעקבות המגילות הגנוזות שנמצאו בקומראן בשנות ה-40-50 (השייכות לתקופת בית שני ונחשבים כטקסט העברי הקדום ביותר שהשתמר, פרט ל'לוחיות ברכת כהנים' הידועות שמתוארכת לימי הבית הראשון), הבדואים בסביבה הבינו את המשמעות הכלכלית העצומה שנמצאת במערות מדבר יהודה ועברו הסבה ל״ארכיאולוגים״ ואף חדרו לשטח ישראל לשם כך. מדינת ישראל החליטה בשנת 60 על מבצע ארכאולוגי לחקר יסודי של המערות ושימור הממצאים. יגאל ידין מתאר בצבעוניות רבה, בספר שהוא משהו בין אלבום, פרוזה ומחקר, את משלחות המחקר ואת החדווה של המשלחת על כל ממצא. הרושם העולה מן הספר הוא שהמשלחות הונעו ופעלו מתוך תחושת שליחות והמבצע היה מבצע בסדר גודל לאומי שהוקדשו לו משאבים רבים ולווה בהתלהבות ציבורית רבה.
למזלנו ההשקעה גם נשאה פרי, למרות שהיה ניכר בעליל שהמערות כבר זכו לביקורים לא מקצועיים. במערות האלו, ובעיקר במערת האיגרות שבנחל חבר, נמצאו, יחד עם ממצאים רבים, קטע מספר תהלים ואגרותיו של בר כוכבא בכבודו ובעצמו! מהם התברר ששמו היה שמעון בר כוסבא, ועוד פרטים רבים על המרד, על הלוחמים, ועל קשיחותו של בר כוכבא המפקד הנועז. וכך באחת, האגדה קרמה עור, גידים וממשות. באותה מערה התגלה גם ארכיונה הפרטי של גברת ׳בבתא׳ המכיל 35 מסמכים משפטיים. נמצאו גם כלים ואריגים אשר יחד עם שאר הממצאים שפכו אור על פרטים רבים מאורח החיים של אבותינו ואף עזרו להבין היגדים פרקטיים-ראליים ממקורות חז"ל השונים.

באותה מערה נמצאו גם עצמות אדם שככל הנראה מתו ברעב ובצמא בשל המצור שהוטל על המערות מלגיון רומי שחנה ממש מעל ערוץ הנחל. מרבית העצמות עדיין נחות במעמקי המערה, ואלו שהוצאו נקברו בטקס רב רושם בהר הרצל על ידי הרב גורן בשנת 81. מי יודע, אולי אלו עצמותיו של לא אחר מאשר בר כוכבא (אף שעל פי המדרש בר כוכבא נהרג בביתר על ידי נחש).

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על החיפושים אחר בר-כוכבא - פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא