ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 במרץ, 2015
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
ספר המלווה את השבטים האפריקאים בניגריה בשתי תקופות:
א. טרום הכבוש של האדם הלבן.
ב.הכיבוש בשלביו הראשונים.
בספר מצורף אפילוג של פרופסור גליה צבר.
השבטים טרם הכיבוש חיו באיזון חברתי ותרבותי. ידעו לפתור סיכסוכים בצורה הגונה. למשל בעל הכה את אשתו וזאת ברחה לבית הוריה. הבעל דרש מחכמי השבט לקבל חזרה את תשלומי המוהר ששילם עבורה.
האישה הופיעה בפני השופטים ומתארת את סבלותיה.
השופטים פוסקים בתבונה, שניתן היה להתגאות בה גם כיום.
היחס לאדמה מיוחד.אפשר לראות בו עבודת אלילים ,ואפשר ,איזון וחיים עם הטבע.
גם מיפגש בין ניצים נפתח בברכה של אחד את השני.
הרבה מהמבקרים הספרותיים שקראתי , רואים בהתיחסות לאישה מין ביקורת של הסופר.
איני רואה את הדבר כך. בואו נזכור כי מדובר בתחילת המאה התשע עשרה. הנשים בשוויץ קבלו זכויות בחירה בשנת 1971. כך שצריך לקרוא ספר זה כמו שאמר בית המשפט העליון שלנו כ"אמת לשעתה", ולא ממבט שיפוטי קולוניליסטי של האדם הלבן.יש בספר אגדות יפות על הטבע כמו מדוע לצב יש קוביות בשיריונו ( לא אקלקל לכם , כדאי לקרוא). ועוד ועוד.
קטע שמצא חן בעיני במיוחד , התיחס לתחילת אסיף הבטטות וחידוש היבול.
היה חוק שעל כולם לסיים את הבטטות של השנה שעברה, למרק את הכלים ולפתוח בפסטיבל אוכל ממטעמי היבולים החדשים.
לדעתי חסר בתיאור הזה כי הם יספרו ביציאת מצרים ויקראו הגדה כדי שהענין יהיה שלם.
חלק זה שהוא רובו של הספר, יצר אצלי אווירה של קסם והזדהות.
הכיבוש של האדם הלבן נעשה במיתקפה על ה"פגניות" והשלטת הנצרות. זאת במקביל לכפייה של הנורמות והרודנות המערבית.
השבר הגדול הוא ריסוק כל מרקם ואיזון בחברה השבטית בדרך הגסה ביותר. הסופר אינו מציג את הניצול של משאבי הטבע וסחר בעבדים שהתלווה לכך . וטוב שכך. העוצמה של השבר צועקת מהסיפור.
גם כאן אני חולק על ניתוח פרופסור צבר, כי הסופר מצביע על היתרונות שבתהליך. זהו מבט מאוחר והכוונה לא ראויה להבנת הספר.
הספר בעל עוצמה כבירה.
מה שהפריע לי היא טכניקת הכתיבה בצורת סצינות העומדות בזכות עצמן.לעיתים הפרק מסתיים בחטף. רציתי לקרוא מעט יותר על אותה אישה שחזרה אל בעלה ומערכת היחסים החדשה שהיא יוצרת איתו, ולא נעניתי.
לא אביא עוד דוגמאות כדי לא לקלקל את חווית הקריאה.
אפשר לראות בכתיבה מין סקיצה שדורשת הרחבה סיפורית במרבית הפרקים.
ולבסוף, הנספח של פרופסור צבר, אינו מעשיר אלא פוגם בהנאה הספרותית מהספר.
איני מטיל ספק בידע שלה, אולם היא מציגה תהליכים מורכבים שעברו על ניגריה והחברה בה בצורה פשטנית וסכימטית.
חברנו גוגל עושה זאת טוב יותר.
ההתיחסות שלה לסופרים ולספרות האפריקאית בדורנו, חשובה, והאירה לקונה של ידע אצלי.
שווה קריאה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
י. ווליס
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מה שמצער, שברוב מדינות העולם השלישי שיצאו מהקולוניאליזם, הרס הטבע המאסיבי
התרחש אחרי יציאת האדם הלבן...
כיום השחורים הם משמידי הטבע העיקריים באפריקה, יותר משהאדם הלבן ניסה אי פעם. |
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה. נשמע מעניין.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת