"טירוף הוא כמו כוח הכבידה, כל מה שצריך זאת דחיפה קלה." ~ הג'וקר.
מעלה המלך היא אולי העיר שמגלמת את הטירוף בעולם הפנטסטי הזה. תושביה תמיד בהולים וחמומי מוח; ספטוניה, נזיריה ודרוריה תמיד חסרי מנוח; ואין איש מאנשי מועצת המלך שלא חורש ללא הפסק מזימות לטובתו האישית, בין אם זה בהנהגתו של רוברט באראתיון (כמה שנים עברו מאז שהוא מת? הספר הראשון נראה לי רחוק כל-כך...), ובין אם זה בהנהגת ג'ופרי המטורף בעצמו. אבל דבר לא מתעלה על טירופה של המלכה סרסיי, שהספר מרחיב אודותיה. היא זכתה בבן מלך נוסף (אם כי פרי ביאושים) שלשם שינוי אהבתו הגדולה היא חתלתולים (בחור כלבבי), ולא עינויים אכזריים, ודווקא ממנו סרסיי מבקשת לגזול את יכולת המלוכה. סכיזופרניה, פרנויה, שיגעון גדלות: מוחה החולני של סרסיי מסוגל להכיל את כל אלה בלי להניד עפעף, תוך שמירה על קור רוח כלפי חוץ. לדעתי, לא הייתה דמות ב'שיר של אש ושל קרח' שהוקדש לה כל-כך הרבה 'זמן מחשבות', ואולי זה נועד להעיד על עולמה הפנימי המסוכסך והתככני של סרסיי. כעת, כל מה שצריך הוא רק דחיפה קלה, בכדי שהמשתה לעורבים יהפוך ממשתה למרחץ דמים נוסף. בספר הזה הדחיפה הזאת מתרחשת.
אבל זה בדיוק המקום שאליו מרטין מנסה להוביל אותנו מאז הספר הראשון. חשבתם שג'ופרי הוא התגלמות הרשע והטירוף? חכו שאימא שלו תיטול את המלוכה. וכפי שידוע - הרגע שלפני הזריחה הוא הרגע החשוך והנוראי מכל.
הלאה... אל הזריחה, דאיינריז, שם במרחק... עוד מצפה לה דרך ארוכה... אל המקום בו ווסטרוז מחכה...










![דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers45/455136.jpg)





