הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 בפברואר, 2015
ע"י אבי
ע"י אבי
את הספר הזה פגשתי שנים ספורות אחרי צאתו לאור (1975). זה היה למיטב זכרוני הספר הראשון בחיי, שנכנס היישר לפנתיאון "הספרים שעיצבו את חיי". זה היה עבורי מסמך מרשים, רחב יריעה, חכם אינטליגנטי, מקיף את הנושא הרחב הנקרא בקיצור חיי אדם .
משה קרוי, ד"ר משה קרוי, היה איש סרגל, מתלמידיה המצטיינים של איאן ראנד איש שתורת המוסר החדה כתער, זו שאיננה יודעת פניות, זו שרואה בעצמה סרגל המדידה שביחס אליו מן הראוי להתיישר, היה תיאורטיקן אנליטי במיוחד, מתקן חברתי. הוא הניח בספר הזה משנה סדורה למבנה האישיות ה'נכונה'. הוא קידש את השכל כאבי אבות האיברים, ראה בו שליט תקיף וטוטאליטארי, האמין שהוא אדון הרגשות המצפון החמלה האנושיות ובכלל, ושרטט בספר משנה סדורה שבה תיאר את האדם הראוי ואת האופן בו מאורגנת חברה ראויה, שבה מתאפשר לו לאותו אדם ראוי לנהל את חייו השכלתניים.
לימים התכחש משה קרוי לרעיונות שביטא בספר הזה. הוא ככל הנראה התפכח ממידת הקשיחות שבה דגל בעת כתיבת הספר, וןנטה לקבל מידה של ריכוך רעיוני ופרגמאטיות מעשית.
אין ספק שהאיש היה פיגורה אינטלקטואלית מרתקת בתקופתו, שרעיונותיו היו בשר מבשרו, ואיבר מאיברי גופו. נפשו סערה, איך לא, בלהט רעיונותיו, ורק בדיעבד התברר לי שהאיש שם קץ לחייו מס' שנים מועט לאחר שסיים לכתוב את הספר הזה.
בכל מקרה הספר הזה השרטט מפה, בונה תבנית של אדם וחברה, שאין הכרח לקבלה כלשונה, אולם לבסס עליה תבניות משופרות בהחלט ניתן. נעשתה כאן עבודה אנליטית מפוארת,צ של מוח חריף ממוקד ממורכז ויעיל במיוחד
יהי זכרו ברוך
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
משה קרוי שינה את דרכו מקצה לקצה - עד להתאבדותו - לכן אני רואה בו לא יותר מקוריוז ודמות אומללה שלא הותירה דבר אחריה
|
0 הקוראים שאהבו את הביקורת