ביקורת ספרותית על רחוב החנויות האפלות - מהדורת 1979 - ספריה לעם #258 מאת פטריק מודיאנו
ספר בסדר

---

לקח לי כמה דקות להיזכר בשם של הספר למרות שסיימתי לקרוא אותו רק בשבוע שעבר. אולי זה כי אני באמת עסוקה יחסית וזה לא כל כך פייר בזמן כזה לייחס את זה לספר. מצד שני הספר שהתחלתי לקרוא השבוע, לא הספר הזה, נפתח בסצינה בה יושב אדם ומחזיק בתצלום ישן של בני משפחתו אותם קבר בזה אחר זה ומתמיד להסתכל בתצלום רק מפני שהוא יודע שבזמן שהוא לא עושה את זה האנשים האלה לא קיימים בשום מקום כי רק הוא זוכר אותם והסצינה הזאת שנכתבה על פני שניים שלושה עמודים היא תמצית ספרו של מודיאנו. היא גם כתובה טוב כל כך, במידה שגורמת לספרו של מודיאנו להחוויר, לפחות בעיני.

ברחוב החנויות האפלות מנסה גי רולאן, אדם שאיבד את זכרונו וחי במשך שנים אחדות תחת זהות אקראית שיצר לעצמו, לברר מי הוא היה. הוא לא יודע על אף אדם שהכיר אותו לפני שאיבד את הזכרון ומנסה להתחקות אחרי אנשים כאלה.

הוא מתעסק בזכרון מכמה היבטים. מעבר לשאלה של מה נשאר ממישהו אצל אנשים שלכאורה הכירו אותו, שאלה שפחות עניינה אותי מלכתחילה, הוא בודק את הזכרון ככלי, בעיקר כזה שמאפשר להדחיק או למחוק דברים שקרו ושאין לך כוחות להתמודד איתם, וגם את היכולת לברוא זכרונות, כאלה שהיית רוצה שיהיו לך.

זה יופי של נושא וגם יופי של רעיון רק שנשמר בו איזה מרחק שהקשה עלי להבין את החוויות שהוא מתאר ואולי לכן גם הרגשתי שהכל עומד במקום ולא ממש מתפתח. לא נעים להגיד, אבל נראה שלאורך זמן הרבה אני לא אזכור מהספר הזה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על רחוב החנויות האפלות - מהדורת 1979 - ספריה לעם #258