ביקורות ספרים על הספר רחוב החנויות האפלות - מהדורת 1979 - ספריה לעם #258

לאחר שאיבד את הזיכרון לפני שנים, מחליט גיי לנסות ולשחזר את עברו. תוך כדי פגישות עם שלל דמויות הוא מנסה להרכיב את הפאזל וככל שהספר נמשך כך חוזרים אליו קטעי זיכרון. מה שיפה בספר זה דווקא מה שלא כתוב בו. מודיאנו חוסך בפרטים ולא מציג את הרקע ההיסטורי לתקופה בה נזכר גיי. אמנם המסגרת הרחבה ברורה, אך גם הפרטים הקטנים חשובים. המחסור בפרטים הוא כמובן מכוון ומעניק לספר אופי מעורפל ומסתורי, כשייתכן שמסמל הכחשה, שיכחה או התעלמות קולקטיבית. התחושה היא שגיי והדמויות שחולקות איתו את הזיכרונות פועלות בתוך חלל ריק ולכל מה שהן חוות אין סיבה של ממש. מן הסתם הספר מיוע... המשך לקרוא

Ranran

תעלומת הספר לא הרפתה ממני, בבית עומד לרשותי המחשב ורשת האינטרנט וקיוויתי שמשם תבוא הישועה. התחלתי לסרוק כתבות על הספר והופתעתי מכמה המלצות חיוביות עד שהגעתי לביקורת על הסופר ולפיה הבנתי שהיצירות של סופר זה מתאפיינות במסתורין ואי בהירות המלוות את הקורא עד לסיום. הרגשתי קצת הקלה, אבל ההפתעה ציפתה לי בהמשך: מסתבר שמנהג יש לאותו סופר להכניס לספריו פרק שאין בו שום קשר לעלילת הספר, עכשיו נרגעתי לחלוטין. בכל זאת רציתי לומר לאדון מודיאנו כמה מילים: אכן, תודות לספרך לא השתעממתי באילת ואם הייתי מוצא עצמי על אי בודד היה ספרך מעסיק אותי עד יומי האחרון באי, אב... המשך לקרוא

אבי17

קראתי את "רחוב החנויות האפלות" בכמה שעות ואז מצאתי את עצמי אובדת עצות באופן מוחלט. מה, למען השם, כל כך אהבתי בספר הזה? את האמירות בנוגע לחמקמקות הזהות והזיכרון האנושיים? מודיאנו לא חידש לי. את יכולת התיאור של העולם הפנימי והחיצוני? מיומנות הכתיבה ניכרת וכך גם חדות העין, אבל מעט ניסוחים יוצאי דופן. את בניית הדמויות? דמויות מצוינות בהתחשב בכך שהדמות הראשית לא זוכרת אף אחת מהן, והקורא מסתפק בפירורי מאפיינים. הסיפור? אדם יוצא לחפש מי הוא היה. זה הסיפור. אין תפניות חדות, אין גילויים מרעישים, יש הרבה מתח. אולי זה המתח. מה עשה מודיאנו הזה, שגרם לי לשב... המשך לקרוא

פָּלִימְפְּסֶסְט

"אנשים משונים. מאלה שאינם משאירים על דרכם אלא הבל מהיר להתנדף. פעמים רבות היינו הוטה ואני דנים בבריות הללו, שעקבותיהם נעלמים. ביום בהיר אחד הם מגיחים מתוך האין ושבים אליו לאחר כמה נצנוצים חולפים. מלכות יופי. ג'יגולואים. פרפרים. רובם ככולם, אפילו בימי חלדם, לא היה בהם ממש יותר מן האד הזה שאינו מתעבה לעולם. הוטה היה מביא לי לדוגמה טיפוס אחד שהוא כינה 'איש החופים'. ארבעים משנות חייו בילה האיש הזה על חופי הים או על שפת בריכות בשיחות חולין נעימות עם נופשים ועשירים שיושבים להם בבטלה. בשולים או ברקע של אלפי תצלומי-חופשה נראה עומד בבגד-ים בתוך חבורות של אנשים צ... המשך לקרוא

zooey glass

לקח לי כמה דקות להיזכר בשם של הספר למרות שסיימתי לקרוא אותו רק בשבוע שעבר. אולי זה כי אני באמת עסוקה יחסית וזה לא כל כך פייר בזמן כזה לייחס את זה לספר. מצד שני הספר שהתחלתי לקרוא השבוע, לא הספר הזה, נפתח בסצינה בה יושב אדם ומחזיק בתצלום ישן של בני משפחתו אותם קבר בזה אחר זה ומתמיד להסתכל בתצלום רק מפני שהוא יודע שבזמן שהוא לא עושה את זה האנשים האלה לא קיימים בשום מקום כי רק הוא זוכר אותם והסצינה הזאת שנכתבה על פני שניים שלושה עמודים היא תמצית ספרו של מודיאנו. היא גם כתובה טוב כל כך, במידה שגורמת לספרו של מודיאנו להחוויר, לפחות בעיני. ברחוב החנויות האפל... המשך לקרוא

סוריקטה

פטריק מודיאנו מרבה לעסוק בחוסר שורשיות, בתלישות. כיליד 1947, בן לאב יהודי ואם נוצריה הוא מרבה להרהר מהם שורשיו האמיתיים. בספר שלפנינו הוא נותן לפן חסר השורשים עטיפה כמו-בלשית. גי רולאן, גיבור הספר, הוא עוזר לבלש פרטי הוטה, הפורש לגמלאות. כעשור עבד רולאן אצל הוטה ומשנסגר המשרד הוא יוצא למצוא את עקבותיו הוא, לאחר אובדן זיכרון מוחלט. משם אחד, אותו מקבל רולאן, מתחילה פרשה של חיפוש אנשים נוספים שהיו שותפים לעברו, כשמדי פעם ניצת זיק של תקווה, הכבה באותה מהירות. פעם רולאן חושב שהוא נצר של משפחה אריסטוקראטית ופעם הוא חושב שהוא היה עובד שגרירות לשעבר. גם כשהוא ... המשך לקרוא

מורי

הזכרונות הם החלק שאנחנו קוראים לו "אישיות" - הם המכוונים את ההתנהגות שלנו, בזכותם - ובזכות מה שהם מייצגים אצלינו - אנחנו עושים את בחירותינו בחיים - ולעתים קרובות חוזרים ובוחרים את הבחירה הלא נכונה. כי נהג המשנה שלנו, זה שיושב באחורי הראש ואומר לנו לאן לפנות - מונע על ידי זכרונותינו ודימוייהם. ומה אנחנו עושים כשהזכרונות גורמים לנו סבל רב? לפעמים הברירה היחידה היא לשכוח...לכאורה. גי רולאן - שאין זה שמו - שכח הכל. הוא חי לו כיצור שאישיות חדשה נבראה עבורו יחד עם שם חדש ותעודות חדשות. הכל מומצא. הוא עובד 10 שנים עם האדם שיצר אותו - בלש פרטי המספק לאנשים "מידע חב... המשך לקרוא

yaelhar

מתוך פוסט שכתבתי על הספר המופלא הזה: הבית של הורי תמיד התפוצץ מספרים. ספרים, בכל מיני שפות, איימו למוטט את המדפים; נתחבו בכל מיני פינות, למשל ברווח שבין הכריות של הספה (בצבע כתום (!), כנראה שיא האופנה בשנות השבעים); נשכחו על השיש במטבח ועל המיטה, ונערמו בערימות ליד אסלת השירותים. בילדותי היתה להורי דירת חדר, שבה הצטופפנו חמישתנו, אם כי רק בשעות "ההקמה", בין ארבע לשבע, שהיו השעות היחידות בהן הילדים בילו עם הוריהם ב"חדר ההורים", לפני שהוחזרו ל"בית הילדים" (השפה הקיבוצית הומצאה לשירות המהפכה, וביקשה לבטא עולם חדש ואמיץ, נטול משפחה. לכן בקיבוץ היה "חדר אוכל" אח... המשך לקרוא

suddenh