ביקורת ספרותית על הסיפור שאינו נגמר מאת מיכאל אנדה
ספר מעולה

---

פנטסיה נהפכה לעולם שבור.
יש בה תמימות, אגדות, יצורים נפלאים, אבל היא ממלכה של אי ודאות וספק.
בעולם הכבד והמעייף שלנו אנחנו עמלים ללא הפוגה במטרה להגיע למספיק, או אפילו לטוב. פיתחנו עצמאות, מיומנות וניסיון, ומעל הכל, פיתחנו ידע. למדנו, עבדנו, לימדנו והשקענו כדי שנדע עוד, עוד ועוד כדי להתכונן לתרחישים המתרוצצים במוחנו וטורדים אותנו.
פנטסיה היא הניגוד המשלים שלנו.
היא הדימיון המרחף והקליל שלנו, כשאנחנו עוצרים לרגע ומסתכלים על אדם אהוב, או על נוף יפה. פנטסיה היא ממלכת הילדות שלנו, נוגעת-לא נוגעת, קסומה ואוורירית.
אבל בפנטסיה מכרסם היסוד העצום ביותר בעולמנו שלנו. והיא נעלמת לאיטה, מותירה ריקנות של אדם שהשתגע וחזר לשפיותו, אבל כבר אינו מוצא טעם בחיים.
הקריאה וההיכרות עם פנטסיה כמוה כקרבה לילד או ילדה קטנים. התרגשות מהקסם, חמלה אינסופית למראה הכאב העדין והייאוש הנרקם.
פנטסיה היא ממלכה של סודות הגלויים לכל. היא הסיפור לפני השינה.
ומעט-מעט חודר גם הלא כלום. והוא לא מטלטל ושורף והורס. הוא אינו נחשול. הוא ים אינסופי שסוחף אל תוכו ומעמיק ומגדיל את חוסר-התחושה.
בפנטסיה צומחים גם שקרים. חלקלקים, חמקמקים, בולטים ומתעתעים. הם משחיתים ופוגעים ביופי הרך והפלאי, רומסים אותו בכבדות, משפילים ומטמאים אותו.
הגבול בין העולמות הולך ומיטשטש, הופך בסחרחור מזעזע לעולם אחד. לזה שלנו.
קראו לילדים שלכם לפני השינה, שמרו והגדילו את פנטסיה. בשבילי היא הייתה יותר מעולם בתוך ספר, היא ראויה להיות ממלכתה של קיסרית ילדותית. של חלומות שיזכו להתגשם.

» ביקורות נוספות של אופק
» ביקורות נוספות על הסיפור שאינו נגמר