ביקורת ספרותית על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 בינואר, 2015
ע"י שרית


בשנים האחרונות התחלתי להרגיש את המשמעות של זרימת הזמן בחיי. אני רואה חברות מתחתנות יולדות ילדים. ומתחילה לראות את הקמטים הראשונים בעיקר באזור הפה והעיניים. החיים זזים קדימה ולא משאירים אותנו מאחור. ומבינה לליבה של גבורת הספור.
עמוס עוז כתב את הספר שהיה עדיין גבר צעיר ובכשרון שלו והצליח לחדור לתוך נפש של אשה . להתחבר עם גופה ועם ליבה. ולערוך "מסע" לא פשוט - נראה שמיכאל שכביכול אמור להיות גבור הספור משמש רק רקע לחדירה לנפשה של אשה צעירה שכנראה שעולם לא אהבה אותו אהבת אמת הוא לא הבין אותה, היא לא הבינה אותו (למרות שגם לא נראה שהיה הרבה מה להבין אצלו). בכלל נראה לי מניסיון חיי שנפשן של נשים מורכבת יותר מנפש גברים. תגידו שטויות, אני לא מתפעלת זה כי כבר אמרו לי את זה לא פעם. בספר יש נשואים "טכניים" כי ככה כולם עושות וככה זה בסדר. היו חיים שנראו שפויים אבל בפנים היה הר געש. הארוטיקה היתה מודחקת לחוצה עד מחנק הקשר עם התאומים הערבים שעוז דאג לחזור ולהזכיר את קיומם בעולמה הפנימי של חנה מסמלים חסך עמוק אצלה, אולי לא רק אצלה - אולי רבות מבנות חווה חשות כך. היא חשה שהחיים חומקים מבין אצבעותיה. גם היחס לבן לא היה בו כדי למלא את החסר בליבה. גם כאן שבר מוסכמות שהילדים זה הכל כמעט הכל בחיים האם באמת זה כך? קראתי הזדהתי בכל ליבי עם אשה שאמורה הייתה להיות בגילה של אמי היום או אפילו יותר.
מבחינתי הייתה בספר הזה הארה (מלשון אור).
חווית קריאה אמיתית. כשאני קוראת נוח לי להזדהות עם דמות . לא בהכרח חייבת אותה דמות להיות בת גילי או במצבי מבחינה כל שהיא. היכולת של הסופר להביא את הקורא להזדהות לפחות עם דמות מרכזית אחת בספור היא תנאי מרכזי להצלחה של ספר לדעתי. זהו גם מדד שלי להערכת ספר. כאן זה היה בעוצמה.
הספר הקפיץ אותי לאחור בזמן לתקופה שאינה זכורה לי אך שמעתי עליה רבות מהורי. וכפי שציינתי הייתי שם לפרק זמן. מנותקת מהמציאות היום יומית שלי- מחוברת לספר ואל עצמי למחשבות ולתחושות שהוא עורר בי. מה יכולים לבקש יותר מהחוויה שבקריאה?
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ