ללכת בדרכךג'וג'ו מויס5סיימתי לקרוא את הספר הרהוט הזה, ונשארתי עם הרגשה צורבת של החמצה, הסוף הכל כך דחוס החסר אונים העצוב. זה מסוג הספרים שחייבים לקרא, הוא מאיר איזה פינה שכוחה בלב בעניין הנכים. לפעמים שוכחים שבתוך הגוף המתעקש שלא להגיב לרצון בעליו שוכן מי שחי וצועק חיים אבל איש לא יכול "לשמוע" את צעקתו. אפשר לעזור, לעודד, להרתם, להרגיש מליון רגשות.....אבל בסיפור הזה נעלמה הנכות הזאת היה מי שלא ראתה אותה בכלל והתאהבה בנפש המיוסרת השוכנת בגוף הרופס.... סיפור נוגע ללב, שווה קריאה...ולו רק בשל סגנון הכתיבה הקולח.
אמנות ההקשבה לפעימות הלביאן-פיליפ סנדקר3אמנות ההקשבה לפעימות הלב, מדהים עד כמה חלוקות הדיעות בין המדרגים את הספר - נהנים - ו"סובלים" - אני נהנתי עד מאוד מהספר הכל כך "תמים" הזה.... יש בו נקיון ייצרי טוהר ריגשי כל כך נוגע...ומאידך אכזריות שלא ניתן לתאר במילים.... כדי לדעת אם לקרא אותו או לא....צריך פשוט לקרוא אותו.... סיימתי את קריאתו והוא ללא ספק "ילך" איתי עוד מספר ימים.....הנאה צרופה ...
נפש הומיהרם אורן3רומן הסטורי השופך אור על תקופה "מחוקה" ומעשיר את האינטילגנציה הכללית של הקורא....בעל כורחי למדתי בכייף על תקופה הסטורית זאת. לכן אני ממליצה בחום על קריאת הספר לכל יהודי השר את התקווה ואין לו מושג מי כתב...מתי כתב...למה כתב...איך כתב...איך נבחר השיר הזה....אני נהנתי....שווה קריאה...
וידוייוכי ברנדס4במשך חול המועד של פסח קראתי את הספר המעולה הזה של הסופרת הנדירה יוכי ברנדס, היא סחפה אותי למחוזות רחוקים באירופה רוסיה וארץ ישראל של המאה הקודמת, יחד עם כל התיאורים שהקנו לי הרגשה שאני צופה בסרט אמיתי...כי חיים את המראות וחווים את הריחות ושומעים את הקולות....ובסופו נשארתי עם תובנות מדהימות בעניין "עץ הזית", וצריך לקרא את כל הספר הזה כדי להבין את החכמה הכל כך קטנה הזאת...אהבתי את כל הביקורות שנתנו 5 כוכבים לסופרת האלופה הזאת....יישר כח - אני אוהבת אותה מאוד.
פרש הברונזהפאולינה סיימונס4הספר באומנות מושך את הקורא אל תוך תקופת החושך של מלחמת העולם השנה, על כל האטימות האנושית והאכזריות של היצרים האנושיים. לפעמים יש תחושה שהספר "כבד מידי" אבל יחד עם זאת בסופו למדתי שמעולם לא הבנתי את מלחמת העולם השניה מנקודת מבט של העם הרוסי שאיבד מליונים מאזרחיו במלחמה חסרת סיכוי. ספר מומלץ. רגיש ומיוחד מאוד. המוכיח את כוחה של הסובלנות ואת הקנאה השנאה והרשע.... כל כך אמיתי ובלתי נסבל..... ממליצה בחום
אהובי, אויבירם אורן1במהלך קריאתו של הספר הייתה לי כל הזמן תחושה של סיפור רכילאי....ספר ללא עומק...די רדוד מבחינה ספרותית....בהחלט מתאים כסיפור עיתון בהמשכים.....
הרוזן ממונטה כריסטו (דני ספרים, 2002)אלכסנדר דיומא (האב)2בדקות אלה סיימתי את קריאתו של הספר המעולה הזה, שכל כולו חוויה עשירה ומרגשת המתוארת בשפה קולחת המבהירה את כשרונו המבורך של הסופר. ספר חובה. מובטחת הנאה צרופה לאורכו של כל הספר - אין בו "קטעים משעממים" או מיותרים. נקרא בנשימה עצורה. לא דומה לסרט - ראיתי גם את הסרט והוא פשוט עלוב. כאילו שהתסריטאי אל קרא את הספר הזה מעולם. מומלץ כאמור בחום.
עולם ללא קץקן פולט3וואוו.....ספר מעולה. אין בו רגע דל, מותח מעניין והקנה לי הרגשה שאני צופה בסרט מצויין. ממליצה בחום לקרא את הספר המיוחד הזה. אחד הטובים.
סיפור כתוב במניפהליסה סי4מושגי היופי משתנים ברבות השנים, לפני שקוראים את הספר הנפלא הזה מומלץ לרשום בגוגל את שם הספר ולראות באיזה מושג יופי מדובר. שבירת עצמות כף הרגל כדי להשיג כפות רגליים קטנות (למעשה יוצרים נכות) לטובת מושא יופי. עד כמה שזה נשמע ונראה מזעזע זה מסביר את צעדיהן הקטנטנים של הנשים הסיניות. (אולי בעוד אלף שנים מישהו יזדעזע משקיות הניילון הדחופות לחזה הנשים בימינו). ספר מעולה....בעל רגישות נדירה....שמופיעה רק בסוף הסיפור ואפשר להבינה רק אם קוראים את כל הספר המעולה הזה. חוויה צרופה.
הגריוכי ברנדס7הגר, ילדה חרדית, שקיבלה את שמה המיוחד והמקולל ע"י סבה השנוי במחלוקת - חרדי שלחם בפלמ"ח, עומד בצפירה ולא ככ מתחשב בדעת "הציבור". הוא משכנע את הגר ששמה כלל לא מקולל, ואכן היא נישאת לבחיר ליבה.. ולא אמשיך כדי להימנע מספוילרים. הדמויות בסיפור עוברות מהפכות בעיניי הסופרת (והקורא), לעיתים לא ממש אמינות, אבל זה לא העיקר, ולדעתי ע"י מהלך כזה הסופרת דווקא באה להדגיש את הדברים החשובים. העלילה מיטלטלת בין החרדי לחילוני לציוני ומה שביניהם. ערכים, מוסר, רגשות, אהבות, סיפורי תנ"ך, החכמים ושירת רחל, הכל מתערבל בסיפור מרגש, מטלטל, קורע לב, בלתי נשכח ורלוונטי היום כמו שהיה רלוונטי לפני עשרות שנים בקום המדינה.
הגריוכי ברנדס19אוי השעה הזאת מול הפסיכיאטר. הוא, בלי שום צדק, פשוט מצליח לפורר את הנפש מבפנים. זורע תחושה כאילו אני המצאתי את החולשות האנושיות. וכאילו שכורסה וקליניקה, משקפי-קריאה וקרחת, נותנים לו יתרון, או מצליחים להעלים את החולשות הקטנות שלו. אבל לא זה העניין. באחד הרגעים על הספה, הבנתי שהבעיה היא עם הרגע הזה "שאתה פשוט מתקשה לשלוט בסוגרים", (הדימוי הגריאטרי במקור). "אתה יודע שזה לא בסדר מה שאתה אומר, אבל אתה פשוט לא מצליח להתגבר". הראש המהנהן הסכים איתי. זה עלה 500 ש"ח. ויש כיסוי חלקי מהקופה. זה כבר מאובחן. השליטה בסוגרים לא משו. אם ככה זה תמיד, יש את הרגעים העדינים האלו שהפיל מממש את הקלישאה ומטייל בחנות חרסינה בגמלוניות, אין הרבה סיכויים לשלוט בתוצאות. ברור שיהיו נפגעים. אבל מה לעשות, הוא כבר נכנס. הדרך החוצה תעלה ביוקר. הוא מנסה להתגמש, לפגוע מה פחות. קראתי ספר. כל החומרים קרובים אל לבי. מתח בין שמרנות לסקרנות. תמורות ושינויים סוציולוגיים פנים מגזריים. הכל היה שם. גם הכותבת המהוללת הייתה שם. היא גם יצאה. מכירה היטב את המסדרון הזה, או "הגשר" כמו שהפוליטקלי-קורקטיים יעדיפו, שמוביל החוצה ופנימה. ועכשיו היא הקדישה ספר שלם. ועכשיו הקטע של הסוגרים: גברת, יש לך מה לומר. אוקיי. אבל למה את צורחת?! מה יש לך?! למה אי אפשר לדבר בנחת. מאיפה הבאת את כל האמוציות המטורפות האלו. ועוד משהו, אחרי ספר אחד 'שבע אמהות' לא מרגיש לך מוכר לספר עוד הפעם את הסיפור של הגר? ככה לרוקן את כל התחמושת בבת אחת? ואם כבר צועקים, למה לעשות ספוילרים לספר 'הפרדס של עקיבא'? אם כאן תטחני כאן דמויות תלמודיות, מקראיות, משנהאיות לא תשארי כלום לפעם הבאה. ובתוך השלשול הוורבאלי הזה, אני חייב להעז משהו שובניסטי מחריד. זהו ספר מחזור. במובן הגס של המילה. צריך להיות במצב מאוד מסוים כדי לקרוא אותו. (ולכתוב אותו). בשלהי גיל ההתבגרות הייתי מוצא כאן עומק רגשי, ידע פנומנלי ועוד הרבה מעלות. אבל הפעם זה תפס אותי ממש לא במקום. עברו 5 דקות. בדיוק כמו שההוא מה-500 שקל צפה. נרגעתי. אני קצת מתבייש במה שכתבתי. חייב התנצלות. תקשיבי גברת. אני יודע, אני אשם. זה אני. כי קראתי קודם את הספרים המאוחרים שלך, שקצת מבליטים את הבוסריות שביצירה הזאת. אבל משהו אחד כדאי לפעם הבאה. ואצלך תמיד יוצאים ספרים. תנמיכי. אפשר לומר את אותם דברים בלי כל כך הרבה כאב שהופך אותם לדביקים קיטשיים ומשייך אותם לגיל ההתבגרות. אני מבטיח להמשיך להקשיב.
הגריוכי ברנדס7הדבר הראשון שתפס אותי בספר הזה הוא השפה. הדמויות של ברנדס מדברות עברית שכולה קודש. כל משפט הוא פרפרזה על פסוק או תפילה למשל נתקע לי בראש "המבדיל בין קודש לחול חטאותיה הוא ימחול" או "הכל היה כאבק פורח וכחלום יעוף". בשבילי רק לזהות בכל משפט את המקור היה תענוג. זה בוודאי נובע מכך שיש לי את הרקע לזה, אבל אני חושב שלכל מי שיש רקע מסוים תהיה ההנאה הזו, אולי לא באותה עוצמה. למי שמצפה למבט עמוק על החברה החרדית אני חושש שנכונה אכזבה. הדמויות הן דמויות קיצון וקשה מהיוצא מן הכלל ללמוד על הכלל. אבל זה כמובן מה שמושך בדמויות האלו, העובדה שהן יוצאות מן הכלל. מה שכן מאוד מוחשי בספר הוא התפקיד הקריטי של "הציבור" שהוא דמות ראשית ועיקרית בספר וגם בחברה המתוארת. אם כבר, אני חושב שהמחברת ממעיטה בכוחו ואולי כך היה בימים עברו. מקור קבוע עבורי להנאה מספריה של ברנדס הוא הפרשנות שלה לגופי תורה. בספר הזה יש בעיקר פרשנויות מעניינות על היחס בין הגר ואברהם (ושרה) שסביב הפרשנויות השונות לסיפור מסתובב חלק לא קטן מהעלילה. הסיפור גם מתקשר עם רבי עקיבא, רבי ישמעאל וסיפורים אחרים. הספר מאוד קריא, מרתק וקולח. מתחילתו עד סופו אולי עצרתי פעמיים ובכמה שעות קצרות הוא נגמר. בשום שלב לא הרגשתי שהסיפור נתקע ואין ספק שברנדס יודעת איך לקצוב את הספר שלה. 289 עמודים זה לא המון אבל זה גם לא ספרון דקיק והוא בהחלט הרגיש קצר הרבה יותר עבורי. מה שמאוד קשה לקבל הוא את ההחלטות הקיצוניות של הדמות העיקרית. אני לא הרגשתי ששינויי המטוטלת שעוברת הדמות העיקרית מוצדקים. הדמות נבנית בצורה שלי נראתה מאוד מדויקת ולכן זה עוד יותר מפתיע ואולי אפילו מקומם. אני מניח שזו בדיוק הייתה הנקודה שניסתה המחברת להעביר, אחרת לא הייתה שום דרמה, אבל אני הרגשתי שזה מוגזם ולא אמין. אז נשאר עניין השורה התחתונה. בהחלט הרבה יותר אהבתי את הפרדס של עקיבא, מלכים ג' ואפילו שבע אמהות. הספר הזה קומם אותי אבל מצד שני אי אפשר להגיד שלא נהניתי, אז אני נותן לספר שלושה כוכבים, אבל למי שיש עניין במה שכתבתי לעיל, בהחלט שיראה את הסקירה הזו כהמלצה.
הגריוכי ברנדס3זהו אחד הספרים עבורי שגם שהקריאה בו מסתיימת התוכן שלו נשאר לי חרוט בבטן ובמחשבה. עם הספר הזה עברתי חוויה רגשית מטלטלת ובלתי שיפוטית על הגר שיולדת בן עם תסמונת דאון,ומרגע הלידה חייה מתחילים לעבור טלטלה ושינוי שפשוט אי אפשר להיות שיפוטים לגביה ולגבי חייה. ציפיתי לסוף קצת אחר אך הבנתי את החלטותיה. העין לא נשארה יבשה כי הספר נגע לי בכל מיתרי ליבי. וזהו אחד הספרים הטובים ,אם לא המעולה שבספריה של הסופרת יוכי ברנדס. לקרוא ולהנות. ספר כאוות נפשי.
הגריוכי ברנדס3זו הפעם השלישית שאני 'נופלת במלכודת' של יוכי ברנדס ומתפתה לקרוא ספר שלה, למרות שידוע לי מראש שאתעב את הדמות הראשית ושלא אצליח להזדהות עם הבחירות שלה. יש לי בעיה קשה עם העלילות של ברנדס, נראה שתמיד כשהגיבורות שלה עומדות בפרשת דרכים הן ילכו בדרך השערורייתית והשגויה ביותר, למרות שהדבר יוצג כאמת היחידה והנכונה. כמו כן, בדומה לספריה האחרים שקראתי, 'וידוי' ו'לכבות את האהבה', גם בספר הזה הדמות המועדפת עלי היתה דווקא דמות משנית. לטובת הסופרת יאמר שכשרון כתיבה דווקא כן מצוי אצלה- ובשפע. לא לשווא אני חוזרת שוב ושוב לספריה למרות הידיעה שאתאכזב. משהו מאד זורם, מרתק ומותח בדרך בה היא מציגה את הדברים וקשה להפסיק לקרוא. הייתי רוצה לקרוא ספר שלה שהעלילה בו היא לא חצי חולנית חצי תמוהה, בעיקר כי קיים פוטנציאל רב בסופרת הזו שיודעת לעשות את המיטב עם המעט שהיא מציגה לעצמה ולכן בוודאי שגם יכולה להגיע לדברים טובים בהרבה, בעזרת עלילות טובות בהרבה. ספר קריא, אך לא מומלץ.
הגריוכי ברנדס2הגר גיבורת הספר היא אחת הגיבורות הבודדות שאיני מצליחה להתחבר אליהן. יהיו כאן כמה ספויילרים אז מי שעוד לא קרא ומעוניין לקרוא, שידלג: אני נגד הוצאה של ילד מיוחד מהבית, מאד בעד המצווה אל תשליכני לעת זקנה- מאד כואב שאחרי שסבה של הגר נתן לה את הלב והנשמה, היא נתנה לו למות בבדידות נוראה. אני בעד אמונה דתית אך נגד קיצוניות דתית עד להתעללות בבעל ובבני משפחה אחרים. בקיצור עצוב מאד. אך המשכתי לקרוא כי היה מעניין ובתקווה לשינוי.
הגריוכי ברנדס2אני אפילו לא יכולה לתאר מה הרגשתי כשסיימת ילקרוא את הספר הזה...פשוט התפקחות רגשות אחת גדולה-קטרזיס!! ספר מדהים,לא יכולה להפסיק לרגע,בודדים הספרים שמצליחים לרתק אותי כמו הספר הזה! אחרי שסיימתי אותי הרגשתי ריקנות וקראתי שוב ושוב את הפרקים האחרונים. ממליצה בחום!
הגריוכי ברנדס2ספר שסוחף אותך החל מהעמוד הראשון . הספר הזה גרם לי להתבוננן בתנ"ך מזווית אחרת ולהרהר על משולש האהבה ההיסטורי בין אברהם שרה והגר, הרבה אחרי שסיימתי לקרא את הספר- מי הרע ומי הטוב ? שיעורי התנ"ך בביה"ס פורסים לפנינו רק את הסיפורים השגורים בפי כל ואין העמקה בדמויות גם אם הן נחשבות למרכזיות.
הגריוכי ברנדס2עכשיו סיימתי לקרוא. הספר מעניין מאוד ומרגש -מאוד התחברתי לדמות הראשית למרות הפכפכותה הלא אמינה ,אהבתי את הקשרים בין התנ"ך לסיפור .אך אלמנט בסיסי חסר לי - איזשהי הפתעה או טוויסט שלה כל כך מאסתי לחכות.