אלו עדויות מאנשים חיים שעברו בעצמם או שקרוביהם עברו את החוויה הרומנית שנקראת בהיסטוריוגרפיה "רכבות המוות" ואינה ידועה "וממותגת" כמו שיטות אחרות לרצח המוני של יהודים או כל מי שלא בא טוב למשטר הנאצי (צוענים, נכים, הומוסקסואלים, קומוניסטים, פגועי נפש, אינטלקטואלים שפתחו יותר מידי את הפה וכו'). הייחודיות של החלק הזה בדבר הגדול שנקרא "שואה", הוא שרכבות המוות היו עבודה רומנית. השכנים, המכירים, החברים ובני אותה העיר (יאסי) תכננו והגו פטנט שעליו היטלר אמר שזה אכזרי מידי: להעמיס את כל היהודים שניצלו מהרצח בתחנת המשטרה ביאסי (הקסטורה) על רכבות משא אטומות לחלוטין, לסוע במהירות אפס בחום גיהנום (זה היה ביוני 1941) ומידי פעם לזרוק גופות מנופחות ושחורות החוצה. הרומנים ללא עזרת הנאצים הרגו קרוב לחצי מבני משפחתי והעדות של אחות של סבא שלי מופיעה גם היא בספר. בנוסף, נעשתה עבודת מחקר יוצאת מן הכלל בניסיון לרכז את נספי שתי הרכבות ברשומה אחת בסוף הספר.
















