• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ימים בסערה

ימים בסערה

מאת מיכל שלו

הביקורת של לימי

תמונה של לימי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
ימים בסערה

ימים בסערה

מאת מיכל שלו

הביקורת של לימי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של לימי
הוצאה לאור:זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

מיכל שלו כותבת יפה וסוחפת בכתיבתה. נהניתי מהסיפורים והופתעתי לראות תמונות של הגיבורים בסוף. זה אמיתי?..הסיפור המדהים של ביאנקה הפרטיזנית ובעלה הטייס, הסיפור של לין ושל אמה הלן , הסיפור של מירב ושל אבשלום. התיאורים על השייטת. נהניתי מאוד מהספר, קצת לא קשור ולא אמין העניין העכשוי שמגלים והפעולות שמתבצעות בעקבות זאת , כמו גם הקשר של זה לסיפורים מהעבר הרחוק ..

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של לימי

לימי

חברה מזה 16 שנים
14 ביקורות•26 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של לימי
לימי
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות14
לייקים שקיבלה26
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית10ספרות מתורגמת3מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של לימי

תרה

תרה

צרויה שלו

העלילה עצמה מעניינת אך יותר מידי פירוטים ותיאורים , ספר שחיכיתי שייגמר כבר, מצד אחד לא רציתי לעזוב כי סקרן אותי מה עולה בגורלה של אלה , אך מצד שני הדרך לסוף היתה לי לא קלה...,גם היה לי קשה להזדהות עם אלה הגיבורה . לא מצאתי שום הגיון בתהפוכות הלב שלה, למרות שהלב לא אמור להיות הגיוני .. עדיין לא הבנתי את משחקי הרגשי שלה וההתנהגות הילדותית והמאוד לא בוגרת. מזל שעודד יותר יציב .

לפני 12 שנים•לימי
צילה

צילה

יהודית קציר

יהודית קציר היא אחת הסופרות האהובות עלי ("למאטיס יש את השמש בבטן", ו"הנה אני מתחילה" הם בין הספרים היפים והמרגשים ביותר שנכתבו לדעתי ). הסיפור של צילה כשלעצמו הוא מעניין, גם האירועים ההיסטוריים על רקע הסיפור האישי והאנשים המפורסמים ולא מפורסמים שמשולבים בו - מצאתי עניין בכל אלה.צילה עצמה היא אישה שבהחלט יכולה להחזיק ספר עם כל מה שעברה בחייה יוצאי הדופן. הכתיבה לעומת זאת קצת בלבלה אותי כי יש קפיצות אחורה וקדימה בזמן ולעיתים מצאתי את עצמי מתקשה לעקוב. אני שמחה בשביל הסופרת על הפרוייקט הגדול הזה בו היא מנציחה את משפחתה בצורה כזאת ומשתפת את הקוראים בקורות המשפחה- הרווח הוא שלנו . מחכה לספר הבא שלה..

לפני 12 שנים•
★★★★★
•לימי
הריקוד של סוניה

הריקוד של סוניה

ויקטוריה היסלופ

כמו ספריה האחרים בה לומדים קצת היסטוריה- כרתים סלוניקי - כאן למדתי רבות על מלחמת האזרחים האכזרית בספרד (לא ידעתי שהיתה כל כך אכזרית ולא ידעתי שנמשכה זמן רב כל כך), דרך הסיפור של אמא של סוניה. גם ההיסטוריה מעניינת וגם הסיפור מעניין . יתכן וחוטים מקשרים השאיר עלי יותר רושם , אבל גם כאן הסיפור היה קולח ומותח ומעורר חשק ללכת ולבקר בעיר שעליה מסופר. אני אוהבת את הכתיבה של ויקטוריה היסלופ וכנראה שאקרא גם את ספריה הבאים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לימי
קונצ'רטו למרגל ולתזמורת

קונצ'רטו למרגל ולתזמורת

אורי אדלמן

אוהבת מאוד את הספרים של אדלמן, לא יכולתי להניח מהיד כמאמר הקלישאה. אבל הספר הזה, הראשון או אחד הראשונים שלו, פחות מגובש לדעתי, פחות בונה מתח והפתעה גדולה כמו בספרים האחרים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לימי
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

נהניתי מאוד מהספר הזה, מההיסטוריה של העם שלנו דרך עיניים של ילדים שגדלו בשיכון בחיפה . ספגתי אווירה משנים בהן לא הייתי קיימת או קטנה מידי מלזכור וגם קיבלתי זווית ראייה של שנים אותן אני כבר זוכרת. הדמויות אנושיות ואמיתיות והחיים בחיפה של אז .. איזה יופי !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לימי
לה קוצ'ינה

לה קוצ'ינה

לילי פריור

אני לא נוטה לקרוא ספר פעם שנייה (חוץ מיש ילדים זיג-זג וספר משפחתי של אפריים קישון לא עשיתי זאת), אבל משום מה התחשק לי לחזור אל הספר הנפלא הזה שהוא, כפי שכתוב על העטיפה שלו, חגיגה של טעמים, צבעים ותשוקות. הקשר בין תאוות האוכל לתאוות בשרים, ספר שכיף לקרוא, מעורר חושים, מתאים שיהיה סרט לפי הספר הזה ..

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לימי
אחוזת דג'אני

אחוזת דג'אני

אלון חילו

מה אני אגיד לכם? סיימתי את הספר בתחושה של "נו ואז ? " התחיל טוב ומסקרן , באמצע פתאום לא הייתי בטוחה מי הוא ההוזה ומיהו הרציונלי מבין שני הגיבורים. השימוש בדמות אמיתית בסיפור בדוי לא ברור ולא בטוח שמוצי את חיים מרגליות בצורה טובה .וגם הקטעים על ראשיד לא ברורים לי. מה שכן השפה וסיפור העובדות דרך עיניהם של שני גיבורים היו לי מעניינים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לימי
להרוג את נעימה

להרוג את נעימה

חיים בר-כא

הספר מעניין, מראה איך חיו היהודים בארצות ההם, רק לפני כמה עשרות שנים...
אני התרגשתי באופן אישי משום שסבי ז"ל וסבתי שתבדל לחיים ארוכים מוזכרים בספר

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לימי
וודקה ולחם

וודקה ולחם

מירה מגן

מירה מגן קיבלהמקום של כבוד ברשימת הסופרים האהובים עלי , בעיקר בזכות הספר ימים יגידו,אנה. גם בוודקה ולחם היא יוצרת דמויות אמיתיות עם לבטים מהחיים וסיפור קטן ואמיתי ממש מהחיים שלנו, שוזרת הומור נפלא בכתיבה וכמובן לא שוכחת להוסיף כמה סצינות מבית חולים, כמזכרת מעברה כאחות. אני מחייכת לעצמי שאני מגיעה לסצינות בבית חולים בספרים שלה. סיפור יפה שדכתוב נפלא

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לימי

ביקורות נוספות על "ימים בסערה"

ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

העלילה ברובה על שואה ,יהודים ,פרטיזנים,סוגייה של רדיפת האדם בגלל גזעו.כאילו משוחחים על כלבים ולא על בני אנוש.הספר גם בין היתר מציג את האוכלוסיה הדתית חרדית בארץ ובחו"ל..לא הייתה נקיטת עמדה רק תמונה של החיים בצל הרבי.כלומר הסופרת לא הלכה עד הסוף עם הצגת עמדה ברורה.
לאחרונה כל שכבת יא' בבית ספר של בתי הוציאו ספר שבו כל תלמיד הלך אחורה בהסטוריה ותיעד סיפורים מהשואה
של סבא או סבתא או שכנים שעברו את המחנות ..תיעוד והנצחה הוא פרוייקט חשוב מאין כמוהו כי עוד לפני שהספר יצא לאור
היו כאלה שלא נשארו בחיים אז לפחות הסיפורים שלהם יחיו יחד אתנו לעוד כמה דורות.

ועל העלילה....
הסיפור מתפזר על פני כמה אנשים שבמקרה נקלעו לצימרים של מירב ודויד שהקימו מקום נעים
וקסום בצפון בישוב כפרי מוקף צימרים שטובלים בירוק ובנוף עוצר נשימה להרגעות הנפש.לצימרים הגיעו כמה אנשים עם סיפור חיים מטורף והזוי שבמשך העלילה מבינים את החיבור ביניהם.
הספר נע ונד בין מלחמת העולם השנייה לבין החסידות האורתודוקסית בצפת,,מדלג למצב הפוליטי בארץ על השמאל והימין ושריפת מסגדים ובתי כנסת ושם מתחיל מחול שדים אמיתי שחוצה יבשות אוסטריות והונגריות ופולניות וצ'כיות.

הדמויות ברובם קומץ אנשים שלמדו איך לשרוד ביערות הפרטיזנים מול כיתות יורים של הגרמנים. על ההרג הנורא באופן שרירותי של הנאצים ללא הבחנה כאילו הם מטרות לאימון כיתת יורים ותו' לו
ילדים,טף,אזרחים,זקנים,כפריים...מצאו את מותם בדרך שאינה מכבדת וגורמת לחלחלה בבטן.
יש קטע שהוא אחד הקשים מני רבים בספר שמתאר איך חייל גרמני תופס סוג של מצ'טה בידו ופשוט קוצר אנשים במחנות צריף אחר צריף כשנהר של דם כשובל אחריו..

אי אפשר שלא לחבק את הדמויות הכל כך הרואיות הללו. באמצע ים של שום מקום הייתה עשייה גדולה של השרדות ומרי נגד הגרמנים.

- דמות אהובה בשם ברניקה שישבה מקופלת בשרותי בול פגיעה כשמעלייה גרמני עושה את הצרכים עליה והיא לא הנידה עפעף וכך ניצלה והייתה מפקדת פרטיזנית שלחמה בעוז וגבורה ועשתה הכל כדי להציל את אהובה.
- מירב חרדית שחזרה בשאלה והיה לה האומץ לעשות שינוי בחייה לברוח ולהקים לעצמה חיים.

- אבשלום שהבין שהרבי ניסה להתעלל בו והוא עמד בגבורה וסירב לו והגדיל להוקיע אותו ברבים.


כל חלק בספר היה מרתק בפני עצמו. הרבה על הפרטיזנים הגיבורים ועל המחנות ועל כל המלחמה המיותרת הזו שמליונים נרצחו בה. בחלק גדול מהספר יש התבוננות ברזולוציה גבוהה על החברה החרדית לטובה ולרעה ולתפקיד שלה בציונות הדתית,חלק מהספר יש התלבטויות פוליטיות ואמירות לכאן או לכאן. (הספר לטעמי מלא בהרבה מדי דברים.)

אין ולו פעם אחת שאני קוראת על המחנות והפרטיזנים והשיטתיות של הגרמנים פיסה אחר פיסה ללכת שבי אחרי רעיון מטורף של השמדה המונית ולא מתחלחלת ושערותי סומרות.אין פעם אחת שאני לא תוהה על המפלצת הגרמנית שהלכה אחוזת אמוק להשמיד ולהרוג ולחסל גזעים שלמים של האנושות.זה כאילו שמכה של רוע הדביקה עוד רוע ועוד רוע שהלך והתעצם.גם אם חיילים גרמנים קיבלו פקודה הם הלכו עם הפקודה הרבה הרבה מעבר והגדילו ראש להוציא את כל הרע שבהם.הרעיון של היטלר היה רק רעיון והתכנית היא רק תכנית אך מי שבעצם הוציא לפועל את המחשבות הזדוניות היו החיילים הפשוטים,העם שרגיל לקבל הוראות ולבצע אותם.אומרים על הישראלים שהם לא "יסמנים" .אנחנו כישראלים מיוחדים בכך שאנחנו לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו,.הנס הגדול לדעתי הוא שהקמנו פה מדינה לתפארת.

היה אפשר לקחת את הספר ולעשות ממנו הרבה ספרים ,אך כשמביאים את הכל ביחד הוא מפוזר למדי..ובכך גורם לקורא להתפזר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חני
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

למשך שבוע הייתי ברמת הגולן,מזג אוויר מושלג,
כך הייתה לי חוויה בזמן קריאת הספר הנפלא,לסופרת מיכל שליו.
וכך הצליחה בזמן הקריאה להוביל אותי למלחמת עולם שניה,לארץ ישראל.
בין זמן השואה לזמן הטרור בארץ.
ספר נפלא מרתק,קושר כתיבה עילאי.וממש ממש מומלץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

נחמד, סוחף, מעניין.

הספר חושף אותך לכמה עולמות מעניינים מאוד. היו חלקים תלושים מהמציאות (בלשון המעטה..), ובכלל הדרך שבה האורחים נפתחו זה לזה (מגיעים לצימר ומוצאים את עצמם חולקים זה עם זה את סיפור חייהם? בשביל זה נוסעים לצימר???)
והדרך שבה בסוף הדמויות מתקשרות זו לזו (לא אספר יותר כדי לא להרוס למי שלא קרא) הרגישה לי מעט לא מציאותית.

אבל מנגד, כמו שכתבתי, העולמות של הדמויות עצמן מאוד מעניינים
מצד אחד - דווקא משום שאני חילונית לגמרי, העולם החרדי של מירב החוזרת בשאלה קסם לי מאוד.
מוצג אמנם בצורה מוגזמת (לטעמי) : מירב, אחת מ12 ילדים, כשהילדים הגדולים יותר (מירב בינהם) מגדלים את הקטנים יותר, כשמישהו בוחר לעזוב את הדת ברמה זו או אחרת יושבים עליו שבעה, לא נותנים תרופה להורדת חום "כי זה לא כשר", כשנשקפת לאם היולדת סכנת חיים, יש צורך באישור הרב על מנת לנתחה ולהציל את חייה, כשמגיע מישהו לתקן את המקרר הילדים צועקים לו 'חזיר' ובועטים בו וההורים לא מתנגדים !!
בתכלס, אני לא יודעת, אולי בעולם החרדי זה באמת כך ??

דמותו של אבשלום לדעתי הייתה מוגזמת (הייתכן ילד כל כך יפה??), אך גם הוא, הוסיף לתיאור המוגזם של העדה החרדית והדרך שלהם לטייח שם בעיות (לא אוסיף כדי לא להרוס).

מנגד, סיפורם המרתק של ברנקה, ואולק (ומילאן כמובן).
ברנקה, פרטיזנית האמיצה, שוויתרה על חיה כדי להציל את אהובה ממחנה יאסנובאץ'.
המלחמה מתוארת בצורה מרתקת. התרגשתי מאוד.

לסיכום, כמו שכתבתי, קצת מוגזם מדי, אבל עדיין מעניין.
ממליצה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לנה
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

חוויה מרגשת ומסעירה. בליל סערה, לפני השלג מספיקים להתארח בצימר ברמת הגולן, מספר אורחים. עם ירידת השלג הכבד וסגירת הדרכים אל הצימר, נפתחת הדרך אל לבם של המתארחים ושל הקורא.
כל אחד מהאורחים ומהמארחים פותח את ליבו ומספר את קורותיו.
עם הקריאה נחשפת גבורתם של חלק מהגיבורים במלחמת העולם השנייה, מרגש מאוד. העולם החרדי גם נגלה לקוראים, בצורה אמינה ביותר. הסופרת לא פחדה להאיר גם את נקודות החושך בעולם זה (כמובן בלי לעשות הכללות).
הסיפור משלב בתוכו, אהבה, מתח, ורגשות סוערים.
אני חייבת לשתף את אחד הקטעים מתוך רבים אשר ריגשו אותי בקריאת הספר, אותו מתקן מקררים אשר מגיע לתיקון המקרר בבית משפחה חרדית בויאלמסבורג (ארה"ב). הילדים חגים סביבו ובועטים בו ומקללים אותו כגוי חזיר ביידיש. עם סיום תיקון המקרר לאחר התשלום. הוא אומר למרות שאני חזיר, אשמח לעמוד לרשותכם על כל תקלה ומוסר את כרטיס הביקור לאם הבית. אשר זו מתפלאת איך הוא מכיר את שפת היידיש. הלה מספר כי הוא יהודי ממולדובה, ומשם למד והתוודע לשפה.

נהניתי מאוד, ממליצה בחום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•צילה
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

אזהרה לכל הקוראים: הביקורת הזאת הולכת להיות תוקפנית. גם כי הספר הרגיז אותי, אבל גם כי הלילה אני בייביסיטר של האחים הקטנים שלי, ואחת מהם החליטה להנעים לי את הערב ולהקיא. אחרי שקילחתי, הלבשתי, חיבקתי, הרגעתי והרדמתי אותה, שטפתי ניקיתי כיבסתי ותליתי את כל המצעים והעמדתי במרפסת את המזרון, אני חושב שתבינו אותי אם אהיה קצת עצבני. בכל אופן יכול להיות שתקבלו אלרגיה מהקריאה. לכן - אריאלוגים, אוהבי חרדים, מתפלספים וחכמולוגים סתם - תמשיכו לקרוא. כל השאר יכולים חופשי לסגור ולעבור לביקורות אחרות.

ועכשיו לעבודה:
בתחילת הספר מתאר דויד, אחד הגיבורים, את אשתו הראשונה כמי שנלחמת למען הפלורליזם וחופש הביטוי, אבל כשהיא כועסת עליו, היא גומזת אותו ללא רחם וכל העקרונות היפים נעלמים ואינם. זאת הגדרה טובה לספר: מתוארת בו חברה שהיא כביכול נאורה ופלורליסטית, חסרת כל קשר לסתימת פיות. אבל כל מי שהשקפת עולמו שונה קצת מההשקפה המקובלת מתויג מיד כפנאט. דתיים הם הזויים. חרדים הם מקובעים. מתנחלים מתנגדים לשלום. אני מתנגד לבולשביזם במסווה נאור. להלן יופיע מבחר דוגמאות מהספר.

הדמות שהכי תפסה אותי בספר היא מירב. חוזרת בשאלה ממשפחה חסידית (בעלז צפת), בת למשפחה עם 12 ילדים. קשה לי לתאר עד כמה היא הרגיזה אותי. החרדים מוצגים בספר כאנשים הכי קרים, אטומים, חסרי רגש, כמעט הייתי אומר פסיכופטים. למשל? שלוש אימהות חרדיות מתוארות בספר. אחת מחפה על הפדופיל שנגע בבן שלה, אחת לא מרגישה שום עכבה מוסרית לקרוא לגוי חזיר ולהניח לילדים שלה לבעוט בו (מה מרגש בזה? זה היה בעיני קטע שאילו היה אמין, היה מזעזע, וכיוון שהוא תלוש מהמציאות הוא סתם מטומטם). השלישית נפגשת לראשונה עם הבת שלה אחרי עשרים שנות נתק, והשאלה האישית הראשונה שהיא שואלת אותה היא האם נותרה בה יראת שמים.
אז נכון, אני לא מגדולי המעריצים של החברה החרדית, ונכון, היא מאוד ממסדית ומאוד קשוחה, אבל ההתנהגות האופיינית לחרדים בספר פחות קשורה לממסד ויותר לאופי. ואני מאמין שהאל הטוב חילק טיפוסים טובי לב וחביבים בין כולנו, אפילו בבני ברק, שלא לדבר על מאה שערים. אגב, גם בין הדתיים יש כמה שלא הזויים.
עצבנה אותי ההנגדה בין החברה החילונית הפתוחה, המקבלת, המכילה ("כל החילונים שפגשתי היו נחמדים אלי") לבין החברה החרדית האטומה, הסגורה, המכתיבה, שאינה מאפשרת אפילו סטייה קלה מהתלם. כל ניסיון להעיר למירב שגם בחברה החילונית מעקמים את האף על מי ששונה נתקל בתגובה אחידה: "זה לא אותו דבר". אז למה שלא נעשה ניסוי? קחו לידיים שני ספרים - "מקימי" של נועה ירון דיין על חזרה בתשובה, ו"נהג חדש" של שבתאי קור על חזרה בשאלה. עוינות? הלם? בוז? לגלוג? ניסיונות נואשים של החברים והמשפחה להציל את הנשמה האבודה? ההורים מתביישים, האחים כועסים? זהה לחלוטין בשני צידי המתרס.
מה עוד הפריע לי? בורות גדולה מאוד (או במקרה היותר גרוע, סילוף מכוון) בנוגע ליחס לנשים בחברה החרדית (וגם בדתית). מי שמחפש - יש לי תשובות ענייניות על כל שאלה בנוגע למעמד האישה - ירושת נשים, עדות, "שלא עשני אישה", אי הצטרפות נשים למניין, הפרדה, דיני צניעות, מה שתרצו (אתם יכולים לשלוח לי הודעה ואענה בשמחה). אבל דבר אחד אני מבטיח לכם - חילופי דברים כאלה הם חסרי כל ביסוס, ואתם יכולים לשאול כל מי שמכיר אפילו קצת את המגזר החרדי:
"הם ישבו עלייך שבעה?"
"...אני בת ולא בן, אז אני פחות חשובה."
לא שכנעתי אתכם? קחו למשל את המשוררת זלדה, אישה מופלאה, מבריקה. אם אתם מעריכים אותה כמוני, אתם מוזמנים לחשוב איך היא הצליחה לחיות כאישה דתייה בלי לעשות שקר בנפשה.
עניין נוסף הוא המשפחה של מירב. כבכור מתוך שמונה ילדים אני יכול לספר לכם שאין דבר נוכח יותר בחיים שלי מאשר המשפחה. אי אפשר לכתוב את סיפורו האישי של אף אחד מאיתנו בלי להזכיר את כל האחים. לכל אחד יש אופי משלו, וצבע משלו, ומשפטים אופייניים. משפחה גדולה זה תרבות חיים מסוימת. משום מה בספרים מתואר תמיד רק הצד השלילי שלה - רעש, חוסר פרטיות, חוסר תשומת לב מצד ההורים. אף פעם לא הבנתי את זה. רעש? כן: צחוק וויכוחים ומריבות ושיחות נפש והקנטות והתלחשויות בזמן שבו אנחנו אמורים לישון. חוסר פרטיות? לי זה אף פעם לא קרה, אולי כי גם במשפחה גדולה יש טקט, וכולם יודעים מתי להניח לך. השקר הגדול ביותר הוא חוסר תשומת לב. משפחה גדולה היא הסביבה הכי ערנית שיש. תמיד בין שני ההורים ושבעת האחים שלך יהיה מישהו שאתה יכול לדבר איתו בכל רגע נתון. האחים שלי הם החברים הכי טובים שלי, הם תמיד שם בשבילי - ואני שם בשבילם. מי ניקה את הטינופת הלילה?... בכל אופן, מכל 11 אחיה של מירב מוזכרים בספר רק שלושה (ספוילר בדרך): זהבה שאנחנו לא יודעים עליה כמעט כלום (נשואה לחסיד ויז'ניץ, היחידה ששומרת על קשר), יוכבד (מוזכרת בשני משפטים; מחוננת, רצתה להיות רופאה. ההורים אטומי הלב נלחמו בה והיום היא אמא לשמונה ילדים) וקותי שנפטר בן שנה וחצי בערך. תרשו לי להיות בוטה: כמה אחים יש למיכל שלו? אין כזה דבר, להגיד שלגיבורה יש 11 אחים אבל להשמיט את כל הפסקול של המשפחה (אל דאגה, הקטעים השליליים - הזנחה, צפיפות, הטלת העול על מירב - דווקא מתוארים היטב). משפחה נוכחת כל הזמן. על הדף אולי מירב היא בת למשפחה גדולה, אבל למעשה יש לה שלושה אחים בלבד. האפיון של הגיבורה כבת למשפחה גדולה, כשאין שום רמז לזה בעלילה - טוב, זה כמו לספר לנו שהגיבור הטראגי של הספר הוא נדיב וטוב לב, כשבכל משפט שהוא אומר אתה רואה לנגד עיניך את איוון האיום. התיאור הוא זה שמקים את העלילה לתחייה ולא העובדות היבשות, ולכן סופר טוב מוודא שהעובדות שהוא מציין יגובו בתיאורים.

לכל מי שקרא כמה ביקורות שלי מוכר בוודאי המנהג המגונה להזכיר טעויות קטנות, ממש קטנות. גם כאן לא ייפקד מקומן.
אבא של מירב מכונה בספר "פאפע". ביידיש אבא הוא טאטע. יש שפות שבהן אומרים פאפא, אבל מעולם לא שמעתי את המילה מבוטאת עם סגול בסופה. אני מניח שאני נשמע קטנוני, אבל תאמינו לי שזה פשוט צרם.
חוץ מזה מירב מזכירה שדויד המלך לא השיב אהבה למיכל, "וגם כשבסוף התאחדו, התנכר לה. מאוד אכזרי". יש לידכם כרגע תנ"ך? פתחו אותו בבקשה בשמואל א פרק יח והלאה ונסו למצוא אות אחד לבעיות בין דוד למיכל. להפך, מיכל היא היחידה מבין נשות דויד שמייעצת לו (והוא שומע בקולה). למה צחקה מיכל לדוד? -ולמה אמא ואבא לפעמים רבים במטבח? לפני כחמישים שנה פלשה לכאן גישה פרשנית לפיה אם אנחנו רוצים להיות עמקנים אנחנו צריכים לזרוק את כל מה שאמר פרשן כלשהו לפנינו - יהודי, נוצרי, דתי או לא - העיקר שנהיה מקוריים. אני בעד לחזור אל פשט התנ"ך ולא לנסות להמציא את הגלגל מחדש. על כל פנים, גם אם נלך עם אוהדי הגישה הזאת, זו רק פרשנות, ואין מקום להזכיר אותה כעובדה מוסכמת.
הפריעה לי גם הנטייה להפוך מילים עבריות טהורות(ולפעמים ארמיות) לבעלות ניחוח חרדי-יידישאי: המילה הארמית מסתמא למשל הפכה ל"מסתאמע" מזרח אירופאי. אומרים את זה ככה, אבל אף חרדי לא יכתוב כך. הניחוח בא על חשבון האותנטיות.
///ספוילר/// מירב טוענת שמותו של אחיה השפיע עליה יותר מכל כי היא לא מאמינה באלוהים, בעוד השאר מאמינים שאם קותי מת, נגזר עליו למות, ובזה מוצאים מרגוע. יש מן הסתם חרדים כאלה, אבל ההנחה שכל אדם שמאמין בקיומו של אלוהים הוא פטליסט היא מעליבה.
עוד שני עניינים שנזכרתי בהם מאוחר יותר: מחתרת (שהשקפת עולמה או מטרותיה לא מוצגות למעשה בכלל) המורכבת מחרדים, דתיים, חילונים ואפילו ערבים נוצרים ומוסלמים, מתוארת לאורך שלושת רבעי הספר כמחתרת יהודית, סטייל תג מחיר. למה?
כשדויד אומר לברנקה, הפרטיזנית לשעבר, "זה בלתי אפשרי", היא עונה "בפעם שעברה שאמרו לי את זה, זה היה אפשרי". האירוע שאליו ברנקה מתייחסת קרה בספר לפני חמישים עמודים, אבל במציאות לפני חמישים שנה. אני מתקשה להאמין שבכל שנותיה בישראל, "ארץ המגבלות הבלתי אפשריות", ברנקה לא נתקלה מעולם בצמד המילים האהוד "אי אפשר".
מירב מירב, את כל הביקורת כתבתי עלייך. יש עוד כמה נקודות בספר שראויות לביקורת - ההיסטוריה, אוי, ההיסטוריה - אבל אני בהחלט חושב שהגיע הזמן לגמור. לכן בואו נעשה עסקה: מי שמוצא חמש טעויות היסטוריות בספר מקבל ממני סוכריית טופי וירטואלית. לא יהיה קשה, אני מצאתי למעלה מעשרים. ואסור להציץ בוויקיפדיה.


נ.ב. לכל אלה ששואלים את עצמם אם אני חסיד תולדות אהרן מזוקן בתלבושת זברה שבא לכאן להטיף לפושעים, אז לא. אני חובב מסורת ושונא אי דיוקים, אבל לא מניח תפילין ואין לי כוונות להחזיר אתכם (או את עצמי) בתשובה. אני רק רוצה שננמיך קצת את מפלס השנאה ההדדית. על עקרונות נמשיך להתווכח, אבל את הסטריאוטיפים והסטיגמות אפשר להשאיר בצד. הייתי מבטיח לכם לקטול בפעם הבאה ספר חרדי שונא חילונים למען השיוויון, אלא שאני שונא ספרים כאלה ואפילו למען שמי הטוב לא אקרא אותם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אריאל
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

סיפור אקטואלי ועכשווי המתרחש בישראל בימינו אלה (סביבות 2012) ומשלב בתוכו הרבה היסטוריה מתקופת מלחמת העולם השניה ובפרט מאזור סרביה קרואטיה (יוגוסלביה של אז). הרבה אקטואליה עכשווית - דתיים חילונים, חרדים, "תג מחיר" וקבוצה משיחית קיצונית.
קבוצת אנשים, לכאורה שונים ולא קשורים, נקלעת לבקתות ארוח ביישוב קטן ברמת הגולן. סופת שלגים קשה ודרכים סגורות מפגישים אותם זה עם זה ולאט לאט נחשפים סיפוריהם האישיים של הפרטים השונים. ככל שהסיפור מתקדם ונחשף מתברר שינם קשרים כאלה או אחרים בין הדמויות השונות וסיפוריהם מצטלבים או משיקים. ספר קליל ונחמד שנקרא בשטף וברצף.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבי
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

נכנסתי לצומת ספרים ולפתע ראיתי בין ספרי המבצעים את ספרה של מיכל שלו.
בעבר מאוד אהבתי את ספריה, 100 חורפים ושבועת רחל לכן החלטתי לנסות בגלל שתי סיבות הסופרת והמחיר.
חייבת להודות שהספר הפתיע אותי לטובה, מאוד נמשכתי לקריאה וסיימתי אותו כמה ימים לאחר קנייתו.
הספר מתאר את מפגשם של כמה אנשים ביישוב בצפון לכאורה לא מכירים... אבל.
הספר לא מומלץ לבעלי בטן רגישה, כולל תיאורים מאוד קשים של תקופת השואה והתמודדות גיבורת הספר עם טעותה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קרינה
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

לא. ממש לא.
מזמן לא קראתי ספר קלישאתי וסטיגמתי כמו הספר הזה.
ואני לא אוהבת כשזה קורה לי!
וחבל לי!

כבר בתחילת הקריאה התגנבה לתוכי האכזבה המרה.
דיאלוגים מאד פשוטים, לא עמוקים, ברמת ספר לבני נוער (ואולי הוא כזה?)
סיטואציות לא אמינות, לא אמיתיות.
סיפור המסגרת ממש לא מושקע.
בערב סופת שלגים מתקבצת חבורת הזויים למתחם צימרים בגולן ומיד מתחילים לספר בקול את סיפור חייהם...
ניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה הגעתי לאירוע חברתי ותוך שעה כולם כבר ידעו איך הגחתי לעולם ואיפה נעלמו בתוליי....
לא נזכרתי. את מי זה בכלל מעניין?

כל אחת מהדמויות תפסה קצה חברתי/פוליטי/ בסקאלה הישראלית וגדשה והעצימה אותו.
זו חרדלשי"ת, זה פעיל ימין קיצוני, זוג פרטיזנים קשישים, זו עולה חדשה חדורת ציונות.
הספר נגוע בסטיגמות על חרדים קרי לב, חסרי אנושיות, על מתנחלים סהרוריים, משיחיים, על השבכניקי"ים (ובכלל...התנהלות השב"כ בסיפור הזה לא נופלת ברמתה מחבורת חסמב"ה!...סוכנים שמתייעצים עם אזרחים או יוצאים חופשי לפעולות לא מתואמות עם אפאחד...יאללה בלגן)

ולבסוף גילוי הקשרים בין כל הדמויות...מופרך לחלוטין בעיניי.משהו בסגנון של-- ההוא אח של ההיא, שעשתה ילד להוא ובכלל יש להם סבתא משותפת...
לא אהבתי.

יודעת שאני בעמדת מיעוט.
קורה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חגית
ימים בסערה

ימים בסערה

מיכל שלו

זה היה מפתיע. מפתיע לטובה.
זה המקום לציין: דעות קדומות (סטייל מיכל שלו = ספרות נשים) מתגלות לפעמים כלא מוצדקות.
התגלגל אליי במקרה, התחלתי, הייתי בטוח - סתם, כמה עמודים ויחזור בול לנקודה שנמצא, על שולחנה של קולגה בעבודה. אבל טעיתי וטוב שכך, והנדון חזר לשולחנה רק בתום סוף השבוע.
יש בו ב"ימים בסערה" הכול: אקשן מתפתח (לא מגיע לרמה של מתח אבל נחמד מאוד). דמויות מעניינות. משתלבות כולן בכולן ובסיפור עלילה חביב. מתחיל נחמד. ממשיך טוב. נגמר - תקראו.
לא ברשימת המיטב - אבל נחמד. קליל מאוד. זורם מאוד. ארצישראלי במובן החיובי. מעביר בנעימים כמה שעות טובות. יכול להכנס למשפחה הטובה של "ספרי חגים מומלצים".

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
דירוג
3.0
לפני 13 שנים

“ספר מעייף , לא קיבלתי ערך מוסף ממנו. הסיפור פשוט יחסית. למקום גבוה ברמת הגולן המנהל צימרים, מגיעי”

33/35
ביקורות על ימים בסערה
הבאה
קארי
לפני 12 שנים

“לקחתי את הספר פשוט מפני שהוא היה על מדף. קראתי כמעט את כל הספרים שכתבה מיכל שלו, ולא טרחתי להציץ בגב”