“מאת: סימונה
אך חזרתי למשק, הובילו אותי רגלי אל לה קוצינה, ומיד הפשלתי שרוולים וחגרתי למותני סינר, הגיעה השעה שאתרגל שוב אל המטבח.
החצילים המבהיקים שנחו בסל הזמינו אותי להכין קפונאטה, תבשיל ירקות חמוץ מתוק.
פרסתי והמלחתי את החצילים והנחתי אותם להגיר את מיציהם המרים, בינתיים קצצתי בצל וכמה עגבניות וסלרי על השולחן הישן, להב הסכין היטשטש באצבעותי הזריזות.
קצצתי בשם ברתולומאו,חיים צעירים ויפהפיים אשר נגדעו שלא לצורך, קצצתי בשם ל'אינגלזה,אשר בלבי ידעתי כי גם הוא מת., איש לא חזר מהיעלמות,וקצצתי בשמי, על האושר שתמיד נגזל ממני.
עד מהרה הפכו הירקות לקוביות קטנטנות.
ניגבתי את החצילים,טיגנתי אותם בשמן הזית המשובח ביותר של אמא והנחתי לו להתנקז בזמן שטיגנתי את הבצל, והוספתי את העגבניות וקורט מלח נכבד.
כשהרוטב התעבה, הכנסתי לתוכו חופן צלפים, את הסלרי,ושני חופנים זיתים ירוקים,ונתתי לתבשיל לבעבע זמן מה, בשל כך ריחף בושם מענג בעד הדלת הפתוחה של לה קוצ'ינה, שגרם לרוזריו הזקן, ששרץ בחצר,לומר,"אהה,רוזה חזרה הביתה", כל חיי שרץ רוזריו בחצר, בבוא העת נצטרך לקבור אותו שם.
אחר כך הוספתי את החצילים המטוגנים,מעט סוכר ומעט חומץ בן יין,ובישלתי עוד זמן מה, רק עד שהחומץ התנדף.
חיכיתי בקוצר רוח שהקפונאטה יצטנן מעט, ואחר כך זללתי אותו עם כמה חתיכות לחם טרי,
היה טוב לשוב הביתה.
מתוך הספר לה קוצ'ינה שכתבה לילי פריור
ספר נפלא ,חושני, שזור מתכונים סיציליאנים, ספר על אהבה אהבת אוכל ובישול והקשר ביניהם .....
מומלץ”
