ביקורת ספרותית על חגיגה נודדת מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב

---

הספר הזה גרם לי להתאהב בהמינגווי, על אף נהנתנותו.
המינגווי נותן הצצה חד פעמית, עם הרבה הומור וכשרון, אל חייו כבחור צעיר בפריז של תחילת המאה ה-20.
עשה לי חשק לשתות איתו כוס יין בכל עמוד (הוא באמת שותה כוס יין בכל עמוד. ואז עוד קצת.)
הדרך בו הוא מתאר אנשים, מצבים ואת רגשותיו ותחושותיו, מכניסה אותך לנעליו.
כתוב על העטיפה שזהו אחד הרומנים האהובים על קוראיו של המינגווי, ובצדק. סיימתי את הספר ואמרתי לעצמי "אני אוהבת אותו".

אחד התיאורים שהכי ריגשו אותי בספר, הוא תיאורו של בוא אביב על ידי המינגווי:
"כשהגיע האביב, אפילו האביב הכוזב, לא היו שום בעיות, פרט להחלטה איפה נהיה הכי מאושרים. הדבר היחיד שיכול היה לקלקל את היום היה האנשים, ואם יכולת להימנע מהתחייבויות, כל יום היה ללא גבולות. אנשים היו תמיד מגבילי אושר, פרט לאותם אנשים ספורים שהיו טובים כמו האביב עצמו".

אני מדמיינת את המינגווי כותב שורות אלה בעיפרון עופרת, אותו חידד במחדד (כי חבל להשקיע באולר) על פנקס, בכתב מוקפד.. עם כוס יין בידו השניה.

» ביקורות נוספות של dannah
» ביקורות נוספות על חגיגה נודדת