ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 באוקטובר, 2014
ע"י
ע"י
ביקרתי בבית הקברות הצבאי ברחובות ביום א' יום לאחר יום הכיפורים. ביום זה עולים בני המשפחות של הנופלים במלחמת יום הכיפורים. השנה נכחו פחות אנשים מאשר בשנים קודמות. שום נציג מהממשל לא טרח להגיע. ראש עיריית רחובות היה הנציג הרשמי היחיד שנכח. הורים לחללים ניתן היה לספור ביד אחת. הם כבר אינם איתנו. בכל שנה מספרם מתמעט. נזכרתי בספרה של יהודית הנדל שנכתב בשנת 1991 לאחר שהיא ביקרה במשך תקופה ממושכת בחלקה הצבאית של בית קברות-הכתיבה ישירה אין סופרלטיבים. האמת בפנים. נראה לי שספר זה מבהיר היטב את התחושות הנוגעות בנושא זה.הספר מתאר ביקור של שעות אחדות בחלקה הצבאית של בית העלמין הצבאי בקרית שאול. המספרת מתלווה לזוג חברים ששכלו את בנם ולחבר נוסף שאשתו כבר אינה מסוגלת לנסוע. טקסים פרטיים של אבל, שיחות שבורות המובנות רק לאלה החווים את השכול מדי יום על בשרם והאינדיבידואליות של הכאב שלא מקהה, לעתים עד כדי טירוף הדעת, הם שמוצבים במרכז הספר, ואין בו ספור עלילתי רועש. אם אחת סורגת כרית חימום למצבת בנה, אחרת מזמנת לעצמה אלצהיימר וכולם מתייחסים לבנים כאילו עודם בין החיים.
עצוב. הספר מצליח במידה רבה להעביר את התחושה יותר מספרים אחרים שקראתי העוסקים בשכול - כל כך אמיתי!!
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 11 שנים)
מיכאל - קראתי ספרים אחרים של הנדל היא כותבת מצויין ועסקה גם בשכול כסופרת בוגרת דור תש"ח
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
