זה מתחיל בספור כאילו על אהבה אפלטונית ממשיך בנישואים לא מוצלחים, ואחר כך רומן חשאי לא פשוט עם שבוי רוסי. לני גם מגורשת מביתה. מתחילים להבין לני פפייפר היא אולי באמת קומוניסטית בעלת אידיאולגיה מגובשת. אבל כבר נוצר הרושם שהיא בן אדם רגיל שמסתבך עם חייו, עם יצריו ובעיקר עם סביבתו. בעלי מקצוע מכובדים סוציולוג בלש ואפילו עיתונאי מתשאלים אנשים רבים המכירים את הגברת לני במהלך חייה מסתבר שלני כמו מרביתנו באופן לא מודע היא גרמנייה שמהלך חייה בין שנות השלושים לשנות השבעים של המאה ועשרים מתואר בספר. היא מושפעת מהמתרחש בארצה בפרט מהמתרחש בעיר קלן העיר שלה. עיר שהיא לב ליבה של גרמניה המתועשת. בספור החיים שלה היינריך בל מתאר ביושר מה באמת התרחש שם. אין כאן דמוניזציה אבל גם לא ארואיקה -סתם גברת אחת שנותנת לנו הקוראים להבין את התמונה טוב יותר מהרבה ספרי הסטוריה העוסקים בתקופה. מומלץ לקריאה ובכלל ספריו של היינריך בל ראויים . הוא כותב ומתאר תמונה ריאליסטית של תופעות אנושיות בתקופה הסטורית לא פשוטה -תקופה מטורפת. ועוד מהצד השני - הצד שאנו בצדק שונאים . הגישה של בל להציג את הכלל דרך הפרט כפי שרואים בתמונה בכריכת הספר נכונה ומענינת. הוא לא היחיד שעשה זאת. אבל הוא עשה זאת טוב.

לטענת פררה - אנטוניו טאבוקי
ספר מקסים, יפה ומרגש, אשר במרכזו דמותו שובת הלב של דוקטור פררה, עיתונאי כבן שישים, עובר שינוי דרמטי בעקבות מפגש עם שני צעירים אנרכיסטים-מתנגדי שלטון.

פררה מאופק, תרבותי, מאד לא בריא אבל על רעייתו שנפטרה. בודד מאד.
איך שהוא מצליח לכתוב משהו למדור ספרותי לעיתון לא נחשב שהוא העורך הספרותי שלו. זו פרנסתו וחייב לכתוב. הוא מתעלם מהמציאות הקשה שבה שקועה פורטוגל בימי שלטון הדיקטטורה של סלאזר כשפוגש בצעירים הוא מגלה בתוכו מעין רוח נעורים חדשה, המוציאה אותו מהריטואליים היום יומיים שחי בהם. הוא חוזר לחיות .
הוא מסכן את עצמו בפעילותו.בסיוע שנותן להם.
מומלץ בחום!

הספר מתאר את התקופה בעיני הסטוריון שאינו יהודי. לכן נראה לי שנשמרת בו רמה רבה יותר של אובייקטיביות.
אני מכיר את התקופה יחסית טוב מקריאה של ספרים קודמים בנושא זה. אבל למרות זאת מצאתי בו חידושים שלא היו ידועים לי.
עוצמת השינאה בין היהודים לבין עצמם. הביטוי "יהודים רחמנים בני רחמנים" ממש לא היה שם. הטבח בין הקבוצות החמושות שלחמו זה בזה לא בחלו ברצח נשים וילדים. פעלו בחוסר הגיון מוחלט על האוייב הרומאי לא היה סיכוי להתגבר הוא המתין לשעת כושר לתקוף. ותקף והביא עלינו חורבן.
הקריאה מחזירה אותי לזמנים אילו, כמובן שהנסיבות אחרות אבל אני מוצא לא מעט נקודות משותפות שיש לתת עליהן את הדעת.
זהו ספר טוב קשה להשגה . משום מה בחנויות יד שניה לא ניתן להשיג אותו. ביקרתי במספר חנויות -השגתי אותו בספריה העירונית גם שם הספרניות לא ידעו על קיומו.
הוא ספר פותח עיניים טרגי על תקופה קשה של חורבן. לגבי יוסף בן מתיתיהו בעיני היה פרגמטי, חכם. רצה לחיות. לא אהב בלשון המעטה את המרד וצפה את אשר יתרחש. בזכותו אנו יודעים היום את אשר ארע -יתכן שהגזים , סילף, קישט את עצמו.
זה אנושי בעיקר שנשאר יהודי וידע שרואים בו בוגד. אבל בעיקרון תאר את שארע כפי שארע הקיצוניות גברה על השכל והתוצאה הייתה חורבן נורא .
ה"בגידה" שלו היתה תוצאה של הבנה בדרך כלל נכונה של המתרחש סביבו. הוא ראה את אותם גבורים שחלקם אנו מקדשים ומעללים גם היום. כלא ראויים. היו בינהם רוצחים קרי רוח. שלא בחלו להרוג בבני עמם חפים מפשע.מה שאנו מכנים "לא מעורבים". הם הקיצוניים לא היו מוכנים לשמוע דעה שחרגה מתפיסתם. סחפו המונים בדרך ללא מוצא. האמונה שהאל יהיה בעזרם היתה מניע רב עוצמה בקבלת ההחלטות. האל לא בדיוק האזין להם. הטרגדיה היתה נוראה שואה אמיתית. בעת ההיא זו היתה שואה שעם ישראל הפיל במידה רבה מאד על עצמו. הרומאים הם ששרפו את בית המקדש וטבחו ברבים. אבל הרומאים ככובשים הניחו לעמים אחרים שלא מרדו בהם. עמים אלו שרדו והמשיכו להתקיים על אדמותם. היהודים נטבחו או נשלחו כעבדים לרומא לשעשע את ההמון הלהוט ללחם ושעשועים בתקופה מטורפת גם שם ברומא
נשארתי עם טעם מר אחרי הקריאה - לצערי נראה לי שלא לומדים מספיק מהניסיון גם בעת הזו. הקיצוניים סבכו אותנו בטרגדיה נוראה בעת ההיא... שעור חשוב לבאות! מומלץ מאד לקריאה !!!!

ביקרתי בבית הקברות הצבאי ברחובות ביום א' יום לאחר יום הכיפורים. ביום זה עולים בני המשפחות של הנופלים במלחמת יום הכיפורים. השנה נכחו פחות אנשים מאשר בשנים קודמות. שום נציג מהממשל לא טרח להגיע. ראש עיריית רחובות היה הנציג הרשמי היחיד שנכח. הורים לחללים ניתן היה לספור ביד אחת. הם כבר אינם איתנו. בכל שנה מספרם מתמעט. נזכרתי בספרה של יהודית הנדל שנכתב בשנת 1991 לאחר שהיא ביקרה במשך תקופה ממושכת בחלקה הצבאית של בית קברות-הכתיבה ישירה אין סופרלטיבים. האמת בפנים. נראה לי שספר זה מבהיר היטב את התחושות הנוגעות בנושא זה.הספר מתאר ביקור של שעות אחדות בחלקה הצבאית של בית העלמין הצבאי בקרית שאול. המספרת מתלווה לזוג חברים ששכלו את בנם ולחבר נוסף שאשתו כבר אינה מסוגלת לנסוע. טקסים פרטיים של אבל, שיחות שבורות המובנות רק לאלה החווים את השכול מדי יום על בשרם והאינדיבידואליות של הכאב שלא מקהה, לעתים עד כדי טירוף הדעת, הם שמוצבים במרכז הספר, ואין בו ספור עלילתי רועש. אם אחת סורגת כרית חימום למצבת בנה, אחרת מזמנת לעצמה אלצהיימר וכולם מתייחסים לבנים כאילו עודם בין החיים.
עצוב. הספר מצליח במידה רבה להעביר את התחושה יותר מספרים אחרים שקראתי העוסקים בשכול - כל כך אמיתי!!

טוב מאד פעמיים. א.מסילת ישרים, הרמח"ל שהיה ידוע כמקובל בחר לכתוב ספר "מדריך למשתמש" ליהודי הכולל נושאים אוניברסליים אקטואלים בכל עת.באשר להתנהגות האדם - היהודי. ישעיהו ליבוביץ פירש את הנאמר והוסיף משלו. בהרצאות שנתן לתלמידיו. זכיתי להיות נוכח בהרצאות שעסקו בנושאים שונים. הרושם שהשאיר עלי ועל רבים מבני דורי היה עצום.
הדעות על עמדותיו ועל אופן ההתבטאות שלו גרמו למצב שמצד אחד היה לו מחנה אוהדים גדול ומצד שני מתנגדים-כולל בציבור הדתי. בכל מקרה לא ניתן היה להתעלם מאישיותו. איני חושב שכיום ישנם במדינת ישראל רבים רחבי אופקים, בעלי יכולת רטורית, כפי שהיה האיש הזה.
לכן אני ממליץ לקרוא. אין לי ספק שזה אינו ספר קריאה-בהחלט לא ספר לקרוא ולסייים. הוא מסוג הספרים שחוזרים אליהם.
בכל פעם שאני מעיין בו אני מוצא בספר זה וכמובן במקור "מסילת ישרים" נקודות נוספות שמאירות את המחשבה.
בעת הזו שהבילבול רב. נראה לי שראוי להזכיר שישנם ספרים שכאלו. זמינים ובהחלט ראויים. אין לראות בו ספר המתאים רק לציבור הדתי. הרעיונות , הדעות, ההשקפות בהחלט יכולות לעניין גם כאלו שאינם בהכרח מגדירים עצמם כדתיים.

ספר נוסף של ניסים ניקולס טאלב. טאלב במידה רבה ממחזר את עצמו.
זו מונולוג פסימי מאד - "בעד הנגד". הטלת ספק בכל מומחה, בכל תחום ידע
לשיטתו יש לקחת בחשבון שכאשר אנחנן פועלים הסיכוי להגיע לתוצאה רצויה תלוי בגורמים רבים שאין לך שליטה עליהם.הספר מביא דוגמאות וציטוטים רבים
אישית איני רואה ברעיונותיו דרך חשיבה מעשית. אנו חיים בתקופה מורכבת מאד
ונאלצים לקבל החלטות
ולהתיעץ, מנקודת מוצא שישנן כילים המסייעים למומחים לסיייע-אפשר לקרוא ולא חיייבים
להסכים עם כל רעיונותיו.

זו תזכורת אותנטית למלחמה קשה ואכזרית. שנכנסנו אליה בגלל בעיקר בגלל גבהות לב. נעשו טעויות רבות שנבעו מזילזול בכוחו של האוייב. הספר יצא זמן קצר מאד לאחר אותה מלחמה לכן הוא המיסמך המצמרר, הישיר, המתאר את הסיוט הזה.
משום מה נהוג להציג את המלחמה הזו כניצחון. לא היה שום נצחון. ניצלנו בזכות לוחמים שהבינו שזה על הבית. שמגינים על אמא ואבא. על האחים, על הנשים והילדים.
במשך השנים משום מה הפכו את המחדל הזה לנצחון.
לא כך היה, את התוצאות של ה"נצחון" הזה אנו ממשיכים ומשלמים עד היום. איבדנו יקרים, אבדנו מכוח ההרתעה שלנו.
החלטות מוטעות שהתקבלו על ידי הדרג המדיני בעיקר הביאו עלינו אסון וכמעט שואה.
כך היו פני הדברים וכל ניסין להציג זאת אחרת. ישנם הטוענים שההצלחה -הנצחון הוא בכך שלמרות שהופתענו הצלחנו להדוף אותם. זה לא היה נצחון. זה היה מחדל נורא שיש ללמוד ולהפיק את לקחיו, להנחיל את מורשת הגבורה של הלוחמים בהחלט כן.
אבל לזכור שזה מחדל, מחדל נורא. כך לראות זאת כך ללמד זאת.

ספר מצויין, קריא , מעניין, כמעט עדות ראיה להתפתחויות של היהדות בארופה-דגש על גרמניה במאות האחרונות.
עד הנורא מכל. ממליץ לקרוא במקביל את ספרו הפילוסופי של מנדלסון "ירושלים" שמשום מה איני מצליח להעלות את הביקורת עליו כאן באתר רק בדף שלי.

זהו ספר פילוסופי שנועד להסביר את ההבדלים שבין היהדות לנצרות. יש לזכור שמדובר בתרבות ארופאית אנטישמית.
מנדלסון היה יהודי שהיו לו קשרים אינטלקטואלים עם אינטלקטואלים נוצרים. למרות היותו יהודי.
הניסיון שלו מעניין - לדעתי מרתק לנסות ולהסביר את היהדות כדת המחייבת קיום מצוות. אבל לא בהכרח דת "כבולה" לגיטאות.
הוא הצליח למשוך אחריו קהל לא מבוטל של יהודים שראו בדרכו אפשרות לגישור בין היהדות לעולם הנוצרי. תוך שמירת היהדות.
הספר קריא ומעניין. חשוב להבנת מצבם של היהודים המשכילים בארופה של המאה ה-19. לפני ששילמו את המחיר הנורא של הטעות.
הספר "בית קרנובסקי" שהוא לדעתי ספר מעולה מתייחס לתקופה ומרחיב את הבנתנו ומומלץ לקרוא אותו לדעתי במקביל לספר זה.