פורטוגל 1938, משטרו הפשיסטי של סלאזאר. פררה, עיתונאי על סף גיל הפרישה, עורך מוסף ספרותי בעיתון קטן, מנהל אורח חיים קפדני ומסוגר ומתעקש לשמור על אי - מעורבות פוליטית. מפגש עם זוג צעירים חתרניים, הנאבקים במשטר הדיקטטורי, משנה את חייו מן הקצה אל הקצה. הוא זונח את עיסוקו בסופרים צרפתיים מתים ומתגייס, בדרכו המיוחדת, למאבק נגד במשטר. המפגש עם שני הצעירים המתגרים המוות מעניק לפררה חיים חדשים, מאלץ אותו לגלות תגליות חדשות על נפשו ולבחון מחדש את אמונותיו ואת יסודות חייו. לטענת פררה הוא רומאן מפתיע, מרתק ומלא הומור על מהפך נפשי ופוליטי, וריחוקו בזמן ההתרחשות אינו עושה אותו פחות אקטואלי. לטענת פררה הוא ספרו הארבעה עשר של הסופר האיטלקי הידוע, אנטוניו טאבוקי (53). מיד עם הופעתו, בשנת 1994, הפך הרומאן לרב - מכר, ועד כה נמכרו ממנו באיטליה מאות אלפי עותקים. הספר תורגם לרוב השפות האירופאיות ואף הפך לסרט מצליח בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני בתפקיד פררה. טאבוקי הוא חתן הפרס היוקרתי הצרפתי, פרס מדיצ'י לספרות זרה....

טאבוקי(יליד 1943)הוא מן הבולטים בסופרי איטליה, והמבקרים משווים אותו לקאלווינו ובורחס. הוא נולד בפיזה, וכיום הוא מחלק את זמנו בין איטליה לפורטוגל, שהיא מעין מולדת שנייה שלו: טאבוקי, המכהן כפרופ' לספרות באוניברסיטת סיינה, הוא גם מתרגמו לאיטלקית של גדול משוררי פורטוגל, פרננדו פסואה, שדומה שמיפעלו הספרותי השפיע עליו יותר מכל סופר אחר. הקורא העברי מתוודע כאן לטאבוקי לראשונה דרך שני רומנים קצרים שלו, 'חוט האופק' ו'רקוויאם' (1991). את 'רקוויאם' כתב טאבוקי בפורטוגזית, והנוסח האיטלקי תורגם לא על ידו. הספר זכה בפרס "פן קלאב איטליאנו". הרומן הקצר 'חוט האופק' נפתח כסיפור בלשי. אל חדר המתים של בית החולים הישן בעיר חוף איטלקית מובאת גופה של צעיר אלמוני, ששמו בתעודת הזהות הוא "קרלו נובודי", אלא שהתעודה מזוייפת. למחרת מדווח העיצון שהצעיר נקלע בנסיבות לא ברורות לדירה שהמשטרה פשטה עליה, וכנראה נהרג, לאו דוקא מכדורי המשטרה. שפינו, עובד חדר המתים, מתחיל להתחקות אחר זהותו של הצעיר שעברו מחוק, אבל החקירה הזאת - שבה הוא מנסה להפוך את המת מ'אף אחד' ל'אני' - הופכת בהדרגה לחקירה קיומית, לחיפוש עצמי פרי היכולת האנושית לראות את עצמך אצל האחרים. המת, כמו קו האופק, הוא משהו שהתבונן נושא בתוך עיניו, והוא זז שעה שהמתבונן זז. שפינו יוצא מתוך עצמו על מנת למצוא את עצמו, על מנת לשרטט לעצמו עלילה . האם גם הוא מחפש את המסלול המדוייק שיביא עליו, בסיום, את מותו ? המספר של 'רקוויאם' , אדם שבילה הרבה בהשערות על המשורר פסואה, קבע פגישה עם פסואה (המת !) בשעה 12. בטעות הוא מגיע ב 12 בצהריים, ועליו להעביר 12 שעות עד חצות. במהלך הרומאן (המכונה : "הזייה") הוא "פוגש" שורת דמויות ציוריות, חלקן חיות וחלקן מתות, ממלא האחר הוא בשבילנו "הזיה", סיפור שאנו בודים עליו, ממלא המתים ממשיכים להטריד אותנו בשאלות שאנו שואלים אותם, ואנו גם יודעים עליהם דברים שהם עצמם אינם יודעים, כגון : איך הסתיימו חייהם. למעשה, הפגישה החשובה ביותר של המספר מוסתרת מן הקורא : הפגישה עם אישתו המתה, שהתאבדה לאחר שעברה הפלה, ואולי הרתה לידידו הטוב. ומה שקרה באותו משולש רומנטי אולי רק מימש סיפור שכתב המספר לפני הארועים עצמם. בשני הרומאנים הללו ממשיכים איפה המתים את חייהם בחיי הדמות החיה, המוסיפה לתהות אחר סיפרם, שהוא בעצם סיפורה. בשני הרומאנים פועלת הדמות באמצעות מישהו אחר. המשורר פסואה, שהמציא כמה עשרות משוררים בדויים שכתבו שירים שונים זה מזה, היוצר הגאון שה'אני' שלו התפצל לשורת דמויות בדויות מאוד ממשיות, הוא לפיכךדמות מפתח להבנת רומאנים הללו של טאבוקי....

האישה מנמל פים ועוד סיפורים מביא בפני הקורא הישראלי שלושה מספריו הנודעים ביותר של הסופר האיטלקי אנטוניו טאבוקי: 'האישה מנמל פים", "נוקטורנו הודי", "הציפורים של אנג'ליקו המבורך". שלושת הספרים יוצרים פסיפס תרבותי - גיאוגרפי מרתק, שבו מוביל טאבוקי את הקורא לטיול מפתיע באיים האזוריים של פורטוגל ("האישה מנמל פים"), בהודו ("נוקטורנו הודי") ובמרחבי טוסקנה וספרד ("הציפורים של אנג'ליקו המבורך"). טאבוקי, סופר שהרבה לנסוע בעולם, הופך את יצירתו למפגש אמיתי בין תרבויות שונות, ומזכיר לנו שגם זה הוא אחד מתפקידיה של ספרות איכותית. הספר הייחודי הזה פורש את מגוון דרכי הכתיבה של אנטוניו טאבוקי - רומן, סיפורי מסע, מכתבים אמיתיים ומדומים, חוויות ציד לווייתנים וסיפור אהבה מפעים....

בעיר פורטו שבפורטוגל מעורבים קציני משטרה וכוחות החוק בפרשייה מלוכלכת, שהיתה יכולה להתרחש בכל מקום. על סדר היום - תעלומה, גוויה ערופת ראש. זה נקרא כמו ספר מתח. או כמו דיווח מן העיתונות הפלילית, או כמו חקירה משטרתית. ראשו האבוד של דמאשנו מונטירו הוא כל הדברים האלה גם יחד ואף לא אחד מהם. טאבוקי כובש בכוח הסיפור, שאי אפשר להניחו מן היד, בכוח דמותו הכמו-מיתולוגית של עורך הדין דון פרננדו ובכוח ההומור הדק, המלווה גם את הדברים החריפים ביותר, וכמו בספרו הקודם לטעת פררה (זמרוה ביתן 1996), הוא מוליך את הקורא ביד אמן מן המקרה הבודד אל המטאפורה והמשל. אנטוניו טאבוקי (54) נחשב לאחד מגדולי הספרות האיטלקית והאירופית, ספריו תורגמו לשפות רבות, זכו לפרסים והפכו לרבי מכר בעולם....

שבעה עשר קולות גבריים וקול נשי אחד כותבים מכתבי אהבה. אין להם נמען, לא מקום ולא זמן, והם אינם מצפים למענה. בהדרגה מתברר לקורא שמשהו בהם "אינו כשורה": הנוף כמו חומק ממבטו, הנמענים שגויים לכאורה ושולחיהם נעלמים; עבר והווה מתחלפים, והמכתבים מקדימים או מאחרים ביחס למידע שהם מכילים. במסע מוזר זה דרך רגשות ומצוקות אנושיים נוגע טבוקי במבוך הקיום האנושי שבמרכזו האהבה. את שברי גורלם של בני האדם שנידונו שלא להיפגש מנסה לאחות הקול הנשי האחד ב"מכתב לרוח" שחותם את הספר אבל האם האישה יכולה תמיד להציל את הגבר מעצמו?...

"למען איזבל" הוא ספר מיוחד במינו. הוא מנוי כמַנדָלה קיומית שמעגליה חובקים עולם ומלואו. הקורא של הרומן הפיוטי הזה ימצא את עצמו נע על פני כדור הארץ ופוגש תרבויות וארצות שונות. ליסבון, פרובנס, נאפולי, מָקאוּ והונג קונג הם בין המקומות שאליהם מגיע גיבור הספר בחיפושיו אחר איזבל המסתורית. מה עלה בגורלה? האם היא חייה? האם מתה, ואם כן, כיצד מצאה את מותה? שאלות קיומיות רבות מעלה הרומן הזה: על אהבת אם לבנה, אהבת גבר לאשה, מה בין האמנות לבין המוות, מה מקומו של הלהט הפוליטי בחיינו, ממה בעצם עשויים הזכרונות שלנו, והאם המתים יכולים לדובב את החיים. אנטוניו טאבּוּקי (2012-1943) הוא מגדולי הסופרים האיטלקים במחצית השנייה של המאה העשרים. יצירותיו תורגמו ליותר משלושים שפות וזכו בפרסים רבים באיטליה ובאירופה. טאבוקי תירגם רבות מיצירותיו של פרננדו פָסוֹאה, והפרוזה שלו מושפעת בצורה מקורית ומרתקת מעולמו השירי של המשורר הפורטוגלי הגדול. אלון אַלטָרַס תירגם ממיטב הספרות האיטלקית בת-זמננו. הוא תירגם, בין השאר, מיצירותיהם של אלנה פרנטה, נטליה גינצבורג, פייר פאולו פאזוליני ואנטוניו טאבוקי. אלטרס הוסיף לספר אחרית דבר המסייעת לקורא להכיר את עולמו הייחודי של טאבוקי ואת המאפיינים העיקריים של יצירתו, הנעה בין תרבויות שונות ומובילה אותו בנתיביו הקסומים של הרומן "למען איזבל". ״אבן חושן״ תוציא לאור שלושה מספריו של טאבוקי בתרגומו של אלון אלטרס. ״למען איזבל״ הוא הראשון שבהם, ואחריו יראו אור בעברית הספרים 'טריסטאנו מת' ו'הזמן מזדקן בחטף'. ...