<mark>אנטוניו טאבוקי</mark> היה מטובי הסופרים הפורטוגזים. ספרו זה הוא ללא ספק אחד מטובי ספריו.
הוא עוסק בזקנה, ובמשטרים הפשיסטים. גבור הסיפור מארח תחילה שלא מרצונו מתנגדי משטר, תוך שהוא מסכן את חייו
ונאלץ לצאת משגרת החיים הנוחה שהתרגל אליה הוא אינו איש בריא, ברור שזמנו קצוב ואינו עושה הרבה להאריך את חייו. יש נחמה מסוימת בכך שעיסוקו משחרר אותו מהאבל על מות רעייתו ומהשעמום בהיותו עורך ספרותי בעיתון חסר חשיבו

לטענת פררה - <mark>אנטוניו טאבוקי</mark>
ספר מקסים, יפה ומרגש, אשר במרכזו דמותו שובת הלב של דוקטור פררה, עיתונאי כבן שישים, עובר שינוי דרמטי בעקבות מפגש עם שני צעירים אנרכיסטים-מתנגדי שלטון.

פררה מאופק, תרבותי, מאד לא בריא אבל על רעייתו שנפטרה. בודד מאד.
איך שהוא מצליח לכתוב משהו למדור ספרותי לעיתון לא נחשב שהוא העורך הספרותי שלו. זו פרנסתו וחייב לכתוב. הוא מתעלם מהמציאות הקשה שבה שקועה פורטוגל בימי של

זה שוב <mark>טאבוקי</mark>, מספר סיפור פשוט לכאורה, אבל אומר באמצעותו דברים חשובים. הוא אכפתי והוא פוליטי והוא אידאליסט.

הסיפור הוא לכאורה תעלומת רצח שנפתרת שלב אחרי שלב.

גופתו של דמאשנו מונטירו נמצאה נטולת ראש ליד מחנה צוענים בעיר פורטו שבפורטוגל. כתב צעיר של צהובון ליסבוני, אחד שמעדיף היה לשבת בספרייה ולהשלים עבודת מחקר תיאורטית, משהו על הספרות הפורטוגלית בשנות החמישים, נשלח מטעם העיתון לסקר את המקרה

אפילו שכל אחד היה רוצה לחשוב את עצמו בתור אחד חשוב יעני אחד שאם היה הולך הרבה אנשים היו שמים על זה לב ורוצים לדעת למה הלך ומה היה איתו אפילו שככה אני חושב רוב האנשים אם ילכו לא הרבה ירגישו בזה. היה בסדרה פרינדס פעם פרק שצ'נדלר שם הודעה שרוס הלך ואף אחד לא שם תגובה להודעה הזאת אז הם עשו פגישה של יעהי ממוריאל לרוס ורק בחורה אחת באה שהיתה עצובה מזה ורצתה להגיד שהיא מצטערת.

כל הספר הזה זה על אחד שמ

היה לי חבל לקרוא שהסופר מת בשנת 2012. לא יכתוב יותר. הוא כתב טוב. הספר הזה הוא לדעתי הטוב בספריו.
למה אהבתי? הגיבור של הספור הוא אדם מבוגר לא בריא, עוסק בעריכה עתונאית במדור ספרותי. בעיתון לא ידוע.
אלמן. ממש לא סופרמן. וכשלא במכוון מוצא עצמו מעורב בארוע חתרני. הימים ימי סלאזאר דיקטטור פורטוגזי.
הוא יוצא לסייע לזוג צעיר שמסכן חייו במאבק נגדו.
הגבור שלנו יוצא מחיי השגרה שלו - שגרה אמיתית. קטנוני