ביקורת ספרותית על אל תסתכלי אחורה מאת ג'ניפר ארמנטראוט
ספר טוב

---

"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" (ירמיהו פרק ל"א)

וכך זה מתחיל.. איפה אני בכלל?

בשולי הכביש ליד יער מישו מתהלכת נערה יחפה, ידיים עמוסות בוץ, ציפורניים עם לק ורוד שחוק, כתמי דם על הג'ינס, שרוולי סוודר קרועים כשדרכם ניתן לראות חבורות וחתכים...

מה קרה?

סמל רוד יוצא מניידת המשטרה ופונה לנערה...

ומה הרופא אומר להוריה- גו'אנה וסטיבן פרנק? ציטוט עמוד 14: "זה כאילו אנחנו כותבים משהו במחשב ושומרים את הקובץ, אבל אחר כך לא זוכרים איפה שמרנו אותו," הסביר הרופא. "הקובץ עדיין נמצא אי-שם במחשב, וצריך פשוט למצוא אותו. הזיכרונות שלה קיימים. אבל היא לא מוצאת את הדרך אליהם. יכול להיות שהיא אף פעם לא תמצא".

את סמנתה - מצא סמל רוד, אבל את חברתה קסי וינצ'סטר הוא לא מצא יחד איתה, למרות שהן היו יחדיו באותו ערב.

מה קרה לקסי? איפה היא נעלמה? האם היא נרצחה? האם היא שמה קץ לחייה? האם היא נפלה? היכן הגופה?

כאמור, מצבה של סמנתה לא איפשר מענה לשאלות הללו...

סמנתה גדלה יחד עם אחיה – סקוט. שניהם גדלו בבית שלא היה חסר בו מאומה. האם באה מבית מאוד עשיר בעוד האב היה ממעמד קצת פחות מוצלח. סטיבן-האב לאחר נישואיו לגו'אנה, הועסק במשרה בכירה בחברה המשפחתית והשתכר שכר גבוה. גו'אנה חיה בעושר והייתה מעורה בחיי החברה הגבוהה, וכמו כן מעת לעת הייתה חברה טובה של "הבקבוק..." את ג'ואנה התעניינה באריזה של החבילה מאשר בתוכנה והמבין יבין...

כשסמנתה שבה הביתה מבית החולים וטמנה את פניה בכרית, משהו רישרש מתחת לכרית... הרישרוש נבע מפתק שהושאר שם ומה היה כתוב בו? ציטוט עמוד 45: "אל תסתכלי אחורה. מה שתגלי שם לא ימצא חן בעינייך".

היא - סמנתה ג'ו פרנקו, (שם חיבה: סמי/סם) לא זכרה כלום, אפילו את שמה...היא חלתה באמנזיה... מצב לא קל, ומעורר חמלה... להתחיל הכל מחדש... וכמו שאומרים החברי: "טאבולה ראסה".

סמנתה לא זכרה איזה קפה היא אהבה לשתות, מי היו חבריה, איך היא בילתה לפני המקרה, לרבות אירוע טראומתי רב שותפים כמו: ריסוק המכונית החדשה שקיבלה מתנה מהוריה ועוד...

בד בבד עם התקדמות העלילה, הפתקים הצהובים המשיכו לפגוש את סמנתה בחייה החדשים... להלן עוד פתק, ציטוט עמוד 79: "היה דם על הסלעים. הדם שלה. הדם שלך." מה שגורם לעלילה להפוך לסיפור מתח ולא רק בגלל הפתקים...

מעת לעת קטעי זיכרון חוזרים לסמנתה בפליישבק, והנה קטע שסמנתה נזכרה מאותו ערב שהיא וקסי היו יחדיו... ציטוט עמוד 88: "היא הביטה בי. עיניה היו מכווצות ואגרופיה היו קפצים לצדי גופה. שערה הי הפרוע לגמרי, כהה יותר בקודקוד, כאילו נדבק שם לראשה. כתם כהה ירד מקו השיער שלה וזלג במורד פניה כמו נחל מבחיל. "נדמה לך שאת כל כך מושלמת!" היא אמרה בקול חדגוני מצמרר, ודם נזל לתוך עיניה שלא מצמצו. "זה לא נכון! אין לך מושג! החיים שלך כל כך דפוקים, שאין לך מושג".

איזה טיפוס הייתה קסי? ציטוט מעמוד 165: "... קסי היתה ... בוא נגיד ככה: היו לה מעט מאוד רגעים יפים. היא התנהגה נורא אל כל מי שלא בא ממשפחה עשירה ולא נוהג במכונית פאר ולא מבלה את חופשת הקיץ על יאכטה. ... וחוץ מזה היא היתה ערמומית ותככנית... בכל חודש היא בחרה לה קורבן חדש והעמידה פנים שהיא נורא רוצה להתיידד איתו, היא מצאה משהו שאפשר לחלוב ממנו...."

קיסי אהבה את כל מה שיש לסמנתה!

היחס למעמד החברתי מקבל הבלטה בספר הזה. ראו ציטוט איך מתייחסים לאנשים ממעמד קצת יותר נמוך, ציטוט עמוד 351: "דווקא קרסון? הרי אבא שלו עובד אצל אבא שלך, סמי, הוא בתחתית שרשרת המזון".

העלילה מתרכזת בעיקר בדמותה של סמנתה, והחברים הסובבים אותה, לרבות הוריה, אחיה-סקוט ושני חבריה הצמודים ... החבר בעבר: דל לאונרד והחבר העכשווי-עתידי: קורסון.

סמנתה היא לא אותה סמנתה של לפני המקרה. סמנתה "הפרועה והמוחצנת" הפכה להיות לסמנתה "המאופקת והצנועה". סמנתה החדשה לא מוותרת, היא כל העת נוברת, חוקרת, מפשפשת, ומנסה לחשוף מה אירע באותו ערב כשהיתה עם קיסי.

הקריאה זורמת וסיפור העלילה מצליח לשאוב את הקורא פנימה. אם יגידו לכם שהעמודים בספר הזה עוברים מצד לצד בלי להרגיש ... אז תאמינו... כן! זה קורה בספר הזה.

אהבתי את הדמויות המגוונות, ובמיוחד את עקשנותה ואיתנותה של סמנתה...היא לא ויתרה לאורך כל הדרך. הפיתולים שהטמינה הסופרת בסיפור העלילה מקסימים... בני הנוער יאהבו את הטויסטים הללו.

יש בעלילה הזו הצצה לחיי הנוער, המעמד הגבוה בחברה המודרנית, חשיבות המרשרשים בכיסים, מורכבות היחסים בין העשיר לעני, יחסי הורים וילדים, אהבת האדם באשר הוא, ועל מה יגידו הבריות אם וכאשר...

כדי לדעת מה קרה לקסי, ואיך סמנתה התמודדה עם חייה החדשים, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

הספר מיועד לנוער ולדעתי גם קהל הקוראים המבוגר יוכל ליהנות ממנו.

קשה לפעמים להבין מזווית קצת אחרת, מה אנשים מוכנים לעשות בשביל כסף, ולאן הם מוכנים לרדת, והכל בשביל מה? לצערי בעולם המודרני הכסף הפך להיות הכוח הממנף, במקום הכוח עזר למינוף, עד כדי כך שזה לא משנה את מי אתה דורס בדרך לפיסגה.
לסיכום: "כסף זה לא הכל בחיים ומה שרואים מכאן לא רואים משם".
זה לא יצירת מופת, אך בהחלט ספר מקסים שאני ממליצה עליו בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אל תסתכלי אחורה