הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 באוקטובר, 2014
ע"י skvetny
ע"י skvetny
לפני שניגשים לנושא, אני אומר רק שהקריאה עצמה של הספר לא הייתה קלה בשבילי מבחינה רגשית. למה? כי לא מעט מהמקומות שבהם ביקר טוביה והחוויות הנעימות (והנעימות פחות) שהוא חווה אני חוויתי גם על בשרי, ככה שלעיתים במהלך הקריאה של הספר חוויתי פלאשבק לאירועי העבר הללו והייתי חייב לעצור. זה לא היה קל רגשית.
טוביה באופן חינני, מלא הומור עצמי טוב (שבו חייב לצטייד בכמויות כל אדם שרוצה להתחיל ולנסות להבין את שורשי הסכסוך הזה כאן על האדמה הזאת), מטייל בארץ, נפגש עם אנשים שונים ומשונים, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות ועוטה על עצמו מסכה של סוכן על שמשתנה לפי הדמות המבוקשת כל פעם. האמת היא שזאת גאונות לכשעצמה, כי כל אדם תמיד ירגיש פחות מאויים ופתוח יותר פסיכולוגית אליך ברגע שאתה לא תיראה מאיים או חשוד, ולכן יכולת המשחק וההתאמה של עצמך לתפקיד המראיין היא כלי מפתח בידי כל עיתונאי או איש תקשורת בבואו לחפש את האמת. כמה חבל שבימנו אף אחד כבר לא כל-כך מחפש אותה.
היו לי הרבה נקודות בספר שבהן עצרתי ופשוט רציתי לצרוח על הקלות שבה שקרים מתועבים ומזעזעים, חוסר צדק מוחלט ולעיתים גם גזענות אלימה ומגעילה מופנית כלפי אזרחים תמימים במדינה הזאת, ועולם כמנהגו נוהג! זה פשוט בלתי נתפס.
מאידך היה לי גם לא מעט נחת כאשר פעם אחר פעם טוביה העמיד במקום על שקריהם וחשף את המניפולציות של אנשים כאלה ואחרים שאיתם ניהל ראיונות. הוא עשה זאת לא באמצעות חקירה אינסופית חופרת ומשעממת של המרואיינים אלא בעזרת סטים פשוטים של שאלות והצבת עובדות מול פני המרואיינים שעשו את הבלתי יאמן: או שהם חשפו כשלים לוגיים מהותיים בדברי הדוברים או שהם פשוט חשפו את פניהם האמיתיות והלא דיפלומטיות בעליל (בלשון המעטה).
בספר הזה קיבלתי למעשה תוקף לטענות שלי (מדבריהם של נציגי הרש"פ עצמם) שישראל מתמודדת במלחמה אידיאולוגית עם קבוצת אנשים שכל עצם קיומה בעולם באופן לאומי כ"עם" היא רק על מנת לגזול מהעם היהודי את אדמתו. אין להם שום סוג של צידוק אחר (בעיקר לעצמם) בנוגע למהות שלהם. כשאתה מתמודד עם דבר כזה, אז צריך להבין מהר מאוד שבמלחמה קונבנציונלית לא תנצח כאן וצריך למצוא פתרון אחר מחוץ לקופסא. וכדאי לעשות את זה מהר.
בעיקר אבל הבנתי שהאנטישמיות העולמית לא מתה, היא רק עברה אבולוציה. היום זה לא פוליטיקלי קורקט להאשים את כל היהודים בצרות העולם, אז מה עושים? מאשימים את מדינת היהודים - ישראל כמובן! מסתבר שזה נותן להם סוג של פורקן נפשי להאשים את היהודים במה שאנחנו מעוללים לערבים המסכנים כי ככה הם מרגישים שמה שהם עשו לנו בשנות ה-40 עכשיו קצת יותר מוסרי וקביל מבחינתם...
הערבים אבל לא פראייים, הם כבר מזמן עלו על השטיק הזה והפכו להיות המאמי הבינלאומי ועל הדרך מבלי שנשים לב, התמ"ג העיקרי של הרש"פ הפך להיות מהכנסות של ארגוני NGO שונים שמביאים תרומות ממדינות האיחוד ומארה"ב בשווי מיליארדי דולרים כל שנה בזכות הבכי הערבי המתמשך על זה שהיהודים הרשעים אכלו להם ושתו להם. הערבים ביו"ש מקבלים פי 5 יותר תמיכה כספית מכל פליט או נזקק אחר בעולם בממוצע! פשוט בלתי נתפס...
בסופו של יום, הספר הזה הוא חובה לכל אדם שרוצה להתחיל להבין את פני החברה הישראלית והערבית כיום. הוא נוגע כמעט בכל נקודת חיכוך שיש כאן במדינה: ערבים, מסתננים, חרדים, צבא, פוליטיקה, אנטישמיות אירופאית, התנחלויות, אנשי רוח, אקדמיה, מערכת משפט, וכמובן איך לא התקשורת. מי שרוצה להבין מי נגד מי ומה נגד מה הולך פה במדינה, אבל בעיקר מה קורה מתחת לפני השטח מבלי שאנחנו שמים לב - אני ממליץ לו בחום לרוץ לקנות את הספר הזה שיגרום לכם לא רק ללמוד דברים חדשים על מה קורה מסביבכם, אלא גם יעלה לכם חיוך על השפתיים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סקירה מקיפה מאוד.
אני חושבת שבאופן כללי אנשים נוטים לקרוא או לחוות דברים באופן שיחזק את הדעות שהיו להם לכתחילה. ראיתי את זה בעצמה רבה במהלך צוק איתן.
בנוגע לספר - הוא מחכה לי. אחרי "אני ישן בחדרו של היטלר" אני תוהה אם אני רוצה לקרוא אותו בכלל. |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת