• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

מאת ד"ר וויין וו. דייר

הביקורת של אבק ספרים

תמונה של אבק ספרים
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

מאת ד"ר וויין וו. דייר

הביקורת של אבק ספרים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של אבק ספרים
הוצאה לאור:ביתן
שנת הוצאה:2000
קטגוריה:פסיכולוגיה - כללי
הקודמת
boni
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 5 שנים

“נתקלתי בספר הזה וה"נשמה" שלי קנתה אותו (אינטואיציה). הספר היה בבית שלי ובכל פעם שפתחתי אותו, הרגשתי”

4/10
ביקורות על איזורי המשגה שלך
הבאה
עו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

ספר מוגזם ברמות הזויות, עד כדי יצירות סתירות בין עצה אחת לשנייה. לולא הפרק בסוף הספר המתאר את דיוקנו של האיש נטול אזורי המשגה, אפשר היה לצאת ללא ידיים ורגליים מהספר, למעט אולי כמה תובנות בודדות ומועילות בנוגע לדרך חיים שבה האושר אינו תלוי בדעתם של אחרים. אבל ההגזמות הן כמעט אבסורדיות, ובעיניי מגחכות את הכותב כפסיכולוג, וזה עוד בלי להזכיר את המושגים המוסריים הירודים שבהם הוא חי ואותם הוא מנסה לייעץ לקוראים, שאני מאד מקווה עבורם שיש בהם מוסר מינימלי כדי להדוף אותן (לדוגמה, לאורך כל הספר הוא מעודד ומצדיק בגידה בבן/בת הזוג, אם זה נעשה כדי לפתח את חוסר-תלותו ו"אושרו" של הבוגד! נורא ואיום! מזעזע שספר עם תוכן -כזה- יצא בכלל לאור!).
בכל מקרה, כפי שעשה רבי מאיר עם אחר (ר' אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה), השתדלתי לקחת מהספר את גרעיני הרימון הפזורים בו ולא את הקליפה מדיפת ריח הרדידות המוסרית. ובספר יש באמת עצות רבות שיכולות לעזור לבעיות מטרידות באמת, שאני מתאר לעצמי שמעטים בני האדם שלא סובלים מהם. בנוסף, הכותב מביא ציטטות נהדרות מספרים שונים, מה שמעיד על בקיאותו הרבה, אבל הן בעיקר מעוררות את הקורא לשנות את חייו, ועושות זאת בהצלחה.
בכל מקרה, אם יש מישהו עם הרבה זמן ורצון להועיל לאחרים, אז בירור העצות הטובות מתוך הספר והדפסתן (אפילו כקובץ pdf או משהו כזה), יכול להיות רב-תועלת מאד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
I
israel890
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של yaelhar
yaelhar
4קוראים|גיל ממוצע44|25%נשים

על המבקר

תמונה של אבק ספרים

אבק ספרים

ותיק
חבר מזה 14 שנים
143 ביקורות•3 נבחרות•1,247 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של אבק ספרים
אבק ספרים
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות143
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,247
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת37מדע בדיוני ופנטזיה27ספרות מקורית19

דיון על הביקורת

2 תגובות
אבק ספרים
אבק ספרים•לפני 11 שנים

יפה אמרת יעל..

yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

לא קראתי את הספר

אבל נראה לי שכמו ספרי הדרכה אחרים הוא בעיקר תוצר של מי שכתב אותו והשקפת עולמו. ופסיכולוגים - למרות הדעה המקובלת - לא ניחנו ביותר שאר-רוח ויכולת הבחנה מבעלי מקצועות אחרים.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אבק ספרים

אש בעמקים

אש בעמקים

שוהיי אוקא

לפני כשנה וחצי התחלתי אתגר עצמי של איסוף ספרי ספריה לעם (נראה לי הספרים שנזרקים הכי הרבה למחזוריות), ובמקביל לזה גם התחלתי לקרוא את הספרים, החל מ'זורבה היווני' הראשון.
אש בעמקים מתאר את שיטוטיו של חייל יפני באחד מהאיים בזירת האוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. הוא ננטש על-ידי מפקדיו לאחר שחלה, ומאז הוא משוטט בניסיון לשרוד ממאכל תפוחי אדמה (לעזאזל, כמעט כתבתי תפוחי אדם, ומי שקרא יבין את הטעות הפרוידיאנית הזאת), והוא משוטט ותוהה על גורל האדם, על חסד האלוקים ועל עוד נושאים אנושיים וקיומיים.
אש בעמקים הוא ללא ספק הספר שעד כה היה הקשה ביותר לקריאה (ולא רק מהספרים שקראתי בסדרה זו), ולא - לא בגלל סגנון הכתיבה, שדווקא היה קליל ומשובח (והרגיש אפילו מודרני, בהשוואה לשאר ספרי הסדרה הראשונים), אלא בגלל התוכן הגרפי הקשה. כי תראו, לאדם שלא היה מעולם בשדה הקרב (כמוני), ספר כזה יכול להביא מידה מסוימת של הבנה לגבי מוראות וזוועות המלחמה, לאלו שכן היו, אני מניח שהספר הוא בבחינת טריגר, אפילו שכאן הדברים מוצגים בקיצוניות שהיא זרה גם בימינו.
כדי לא להרוס לקורא את הקריאה מבחינת ספוילרים וכדומה, אומר רק שהרג חסר טעם זו הזוועה הפחות גרפית שמתוארת בספר.

לפני 3 חודשים•אבק ספרים
סתיו של פטריארך

סתיו של פטריארך

גבריאל גרסיה מארקס

איזה ספר מהמם במוזרותו ובתעוזתו. מארקס הוא יעד ספרותי שרציתי לכבוש מזמן, אבל דחיתי אותו משנה לשנה בגלל רשימות קריאה אחרת. הפעם, הודות לארון הספרים בכניסה לתחנת הרכבת של מודיעין, הצלחתי סוף סוף להתחיל את הקריאה של היוצר המופלא הזה. התחלתי דווקא מהספר הזה, ואני סקרן מאד לדעת אם גם ספריו האחרים נכתבו באותו סגנון כתיבה - ששואב אותך פנימה ולא מאפשר לך לעצור - ליטרלי לא מאפשר לך לעצור - כדי לקחת אוויר ולהציץ החוצה. עמוד אחרי עמוד, אתה נסחף במערבולת חושים של רגש, כאב, דחייה, בחילה, זעזוע.
הספר מתאר את סבך חייו של רודן דרום-אמריקאי, שהוא קלישאה מהלכת של כל הרודנים שהתהלכו על הגלובוס במאות האחרונות, אבל באיזו אומנות התיאור הזה נעשה. בעצם, אני לא בטוח שיש דרך טובה יותר לתאר את הרוע והאכזריות והפתטיות של שלטון מעין זה, בדרך שאינה תיאור ציורי ופיוטי, כמו ששופך מארקס ביד אומן על הנייר, בריקוד מופלא של מילים, תיאורים והתרחשויות.
אם יש ספר שברגע הראשון שאחרי סיום קריאתו, היה לי ברור שאני עומד לחזור לקרוא אותו שוב - זה הספר הזה. אבל קודם תנו לי לסיים את שאר ספריו של מארקס, וללכת שבי בממלכת הריאליזם הקסום שלו.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']

דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']

בוריס פסטרנק

עוד לפני שסיימתי את הפרק הראשון הרגשתי שאני מחזיק בידיים לא רק ספר, אלא עדות חיה. דפי הכרך הזה נפרדו בעדינות כמו עלים יבשים, הדבק נשבר בכל פינה של עמוד - כאילו כל סצנה שפסטרנק כתב הדהדה באותו רגש והזדקנה יחד גם הספר.

קריאתו של פסטרנק היא כמו מראה שמביטה לאחור, היא מזכירה לנו שההיסטוריה מורכבת מאנשים חיים, לא מסיסמאות. מסעו של יורי ז'יוואגו נרקם בפרטים קטנים, באהבות וכאב, באמונה ובאכזבה, וזו בדיוק הסיבה שהספר מרתק גם היום: הוא מצא את הפיוט והיופי גם באמצע מהפכה שמתפרקת. כשהכרך הישן החל להתפורר ממש לקראת הסוף, מצאתי עצמי מחייך במרירות: איזו מטאפורה מושלמת לחייו של הגיבור. כמו הספר, גם הוא נשחק ושברירי; כמו הדפים, גם הערכים שעליהם גדל נשחקים תחת לחצי הזמן והאירועים.

פסטרנק מצליח לכתוב על התפוררותם של אוהבי היופי והחכמה באומץ ובעדינות. "דוקטור ז'יוואגו" הוא לא רק רומן היסטורי. הוא דיון בשאלות של מוסר ואמונה, והעובדה שהספר עצמו נזקן והתרופף רק הוסיפה בשבילי לקריאה רבדים נוספים של משמעות.

לפני 9 חודשים•אבק ספרים
מיכאל שלי

מיכאל שלי

עמוס עוז

כשהיייתי בתחילת שנות העשרים שלי, באחד הקייצים השקטים שבהם עבדתי כמדריך בספרייה שכונתית, נתקלתי לראשונה ברומן "מיכאל שלי". היה זה אחרי שעות שבהן היייתי עוזר לקוראים למצוא ספרים ולסדר מדפים - זמן שבו יכולתי לצלול בעצמי לעולמות אחרות. דווקא אז, כשיצאתי להפסקה קצרה בגן סמוך, הבנתי עד כמה העולמות הפנימיים של אחרים יכולים להיות סוערים גם כשבחוץ שקט.

עמוס עוז מביא בספרו תיאור אינטימי של ירושלים בשנות החמישים דרך עיניה של חנה גונן, אישה צעירה שמתאהבת ומסתבכת ברגשותיה. הקריאה במונולוג הפנימי שלה הזכירה לי את תחושת ההליכה ברחובות האבן של העיר – יופי ורוגע שמסתירים לבטים וסערות נפש. בעבודתי כמתנדב בספרייה פגשתי אנשים שחיפשו תשובות בספרים; חנה מחפשת את עצמה דרך הכתיבה שלה על מיכאל, ובכך מצליחה לעורר הזדהות אפילו אצל מי שמעולם לא חווה את החוויות שהיא מתארת.

הספר מעורר מחשבה על זוגיות, בדידות ומקומה של עיר בחיי הגיבורים. הוא אינו קל לקריאה רגשית, אך הוא מתגמל את מי שנכנס אליו בסבלנות. כקורא וכמישהו שחי בעברו בירושלים, הרגשתי שהוא מצליח לאחוז משהו מהנשמה של המקום ושל האנשים שחיים בו. "מיכאל שלי" הוא יצירה קלאסית שאני ממליץ עליה לכל אוהב ספרות עברית שמעוניין להתעמת עם שאלות של אהבה ושייכות.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
סחיטה

סחיטה

ג'ון גרישם

גרישם מציג במרכז העלילה גיבור צעיר ומוכשר, קייל מק'אבוי, שנגרר לתוך סבך משפטי ומוסרי כשהעבר שלו רודף אותו. קייל, בוגר מצטיין של לימודי משפטים, מוצא את עצמו לכוד בסבך של סחיטה שמאלצת אותו לעבוד בחברה משפטית אכזרית ולפעול בניגוד לערכיו.

גרישם, כדרכו, מפגין ידע משפטי רחב ויכולת לכתוב מותחן קצבי שמערב את הקורא בעולם המשפטים. התיאורים של עבודת עורכי הדין, הדיונים המשפטיים והדילמות האתיות מוסיפות אמינות ועומק. עם זאת, לפעמים העומס בפרטים יכולה לאט את הקצב וליצור חלקים קצת איטיים.

הדמויות עוצבו באופן מעניין: קייל הוא אידיאליסט שמאמין שעליו לפעול נכון, אבל נקרע בין הכוחות הפועלים עליו.

מבחינת עלילה, הספר מתחיל בסערה ומחזיק את הקורא לכל אורכו, אבל הסוף - לדעתי לפחות - מאכזב.

מעריצי ג'ון גרישם והז'אנר ימצאו פה ספר ראוי, אבל מי שמחפש אקשן בלתי פוסק או סוף מפתיע ייתכן וירגיש חסר.
אגב, לא קראתי הרבה ספרי גרישם, אבל בתור אחד מבין שניים-שלושה בודדים שקראתי, הוא בהחלט עושה חשק לקרוא עוד.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
עד מחר

עד מחר

אורי אורלב

ביבליופילית ממרכז הארץ נפטרה, והיורשת שלה החליטה למסור את אוסף 'ספריה לעם' של עם עובד שירשה. התמזל מזלי והייתי הראשון להיתקל בפוסט ה'ספרים למסירה' שלה בפייסבוק, וכעבור שבוע הגעתי לביתה והעמסתי את הבגאז' ואת המושבים האחוריים בקרוב לעשרה ארגזים, מלאים בתופיני עם עובד.
מבחינתי, זו הייתה פנטזיה שהתגשמה. בשנים האחרונות נאלצתי לכתת את רגליי לספריה הלאומית כדי לקרוא את הספרים הראשונים שיצאו אצל עם עובד, ושכיום אין להשיגם בשום חנות. גם את 'עד מחר' התחלתי לקרוא בספרייה הלאומית, אבל אז קמה הפנטזיה שלי לתחייה, ויכולתי להמשיך לקרוא את הספר (המתפורר מעט) בבית.
מה אגיד? חבל שאין כמעט אנשים שמכירים או מדברים על ספר המופת הזה של אורי אורלב. רבים-רבים מכירים אותו כסופר ילדים מובהק, אבל הספר הזה, שאמנם מתחיל בתיאור מסע ילדות (קרוב לוודאי אוטוביוגרפי), הוא רחוק מאד מלהיות ספר ילדים. למעשה, זהו ספר בוגר מאד, שהקריאה בו היא שוברת לב, ולעתים נדירות בלבד מעלה בבת צחוק. נבללו בספר הזה בכל מכל כל - מסע התבגרות, אימי השואה, קשיי הקליטה בארץ, אהבה נכזבת, טירוף הדעת, ארספואטיקה, והבלילה הזאת הופכת את הספר הזה לייחודי, בחינת אוצר שתמיד אפשר למשמש בו ולמצוא בו זוויות וסודות-גלויים חדשים. וסגנון הכתיבה - אין עוד כמוהו. ידי אמן, שכתבו ברגישות ובדייקנות את מה שלא ניתן לכתוב, ולא בצורה גסה-ישירה, אלא בעדינות מרפרפת, ממעל, כך שהאימפקט הרגשי מתעצם לאין ערוך במהלך הקריאה. 
הייתי משוכנע שהספר הזה קיבל כבר לא מעט ביקורות ותשבחות בסימניה, ומה רבה הייתה הפתעתי לראות שלא די שאני הראשון שבא לכתוב על הפנינה הספרותית הזאת ביקורת, אלא של'עד מחר' אין אפילו תמונת כריכה, וזהו כמובן הפסד לכל אוהב ספרים (אני בטוח שאת עניין תמונת הכריכה ניתן לסדר בנקל. עריכה: ראיתי שטופל תוך דקות מרגע העלאת הביקורת. שאפו לצוות האתר).
כשלעצמי, אני מאושר להיות בעליו של עותק של הספר הזה, ואני רק מקווה שההוצאות בארץ יוציאו אותו במהדורה נאה ומחודשת, למען הדורות הבאים.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•אבק ספרים
נופל מחוץ לזמן

נופל מחוץ לזמן

דויד גרוסמן

מהספרים הקשים יותר לקריאה. ניתן לסיימו ביום אחד, אבל לעכל אותו צריך זמן רב, אולי כאורך החיים עצמם, ואולי מוטב שלא לדעת, ולא להבין באמת. לעתים אדם אוחז בעט כדי לרפא את מכאוביו. גרוסמן, ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה, לא יכול שלא לכתוב על כאב השכול, כאותו קנטאור בספר - שהוא הוא גרוסמן עצמו, ובעצם, כל הדמויות בספר הם גילויים של נפשו - המסביר לרושם קורות העיר שכתיבה על הכאב היא בלתי נמנעת. הוא עשוי, מטבע הדברים, להאציל מהכאב שחותך בו על הקורא. ומשהו מהעצבות חסרת התקווה הזאת ליוותה אותי והתעצמה בתוכי עד העמוד האחרון.
אני לא יודע אם הספר הזה הוא תרופה לאדם שחווה שכול (וברוך השם שאיני יודע), אבל הוא בהחלט פוקח עיניים ומעניק לכל קורא את האפשרות להביט אל מעבר לפרגוד, ואולי יש בכך כדי להכין - לא עלינו - את הנפש, לכל מכה שלא תבוא, ואולי לתת לה טעימה מהיגון, שאין לו קץ ותכלה, ולהכיל ולהבין את האחר, שחווה, וכאב, ונפל מחוץ לזמן.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים
אשה בורחת מבשורה (הוצאה מחודשת)

אשה בורחת מבשורה (הוצאה מחודשת)

דויד גרוסמן

זהו המגנום אופוס של גרוסמן, ולא רק בגלל היקף ועובי היצירה. וירטואוז השפה העברית מגיע בו לשיאים של מיומנות ולש בשפה כבתוך שלו, והקורא מתרגל מהר מאד לסגנון הכתיבה החד-פעמי הזה, מתענג על כל מילה חדשה שגרוסמן ממציא ועד מהרה כבר לא נזקק לקביים התומכים של מרכאות בכל דיאלוג. הכל נע בנינוחות - גם אם כזאת שחונקת את הלב מכאב - והפסקאות מהודקות זו לזו היטב, גם אם העלילה מדלגת מפסקה לפסקה על מרחבי חלל וזמן שלמים. אינני מחובביו של גרוסמן, לא בשל דעותיו הפוליטיות השונות משלי, אלא בגלל העובדה שבחלק מספריו (בעיקר האחרונים), הוא מתעקש לשלבן בדרך לא אלגנטית ובוטה (ובתגובה, למשל על הספר 'סוס אחד נכנס לבר', כתבתי ביקורת די רעילה באתר הזה). בספר הכלל-ישראלי הזה, הפוליטיקה לשמחתי נעדרת כמעט לחלוטין, וכשרונו האמיתי פחות דעותיו הפוליטיות מזהיר כאן באור גדול.
מה אין בספר? באיזה נושאים הוא לא עוסק? הוא עוסק בכל. בשכול, פוסט-טראומה, מחלות נפש. בגידול ילדים. בסיפור אהבה שובר לב, באהבת הארץ, על החי והצומח שבה, בהיסטוריה העגומה של העם היהודי מוכה גזירת הגלות, ובישראלי החי בתלישות, שאינו יודע מה יילד יום, ולעתים קרובות אינו מודע עד כמה קיומו כאן אינו מובטח. 
מלאכת המחשבת באה לידי ביטוי גם בטיפוח כל אחת ואחת מהדמויות. נדירה השקעה שכזאת בתיאור כל צדדי אישיותו של ילד קטן, על אחת כמה וכמה של שני ילדים קטנים. עד מהרה יגיע הקורא להכרה מעמיקה, אינטימית, של משפחתה של אורה, והן יהיו בליבו כדמויות אנושיות, אמיתיות, שכאילו הכיר מאז ומעולם.
זהו ספר שצורב אחרת כשקוראים אותו אחרי הטבח של שמחת תורה. המחשבות שהוא מעורר מועצמות, אבל גם אהבת הארץ והרצון שלא להניח אותה, מתגברים בעקבות הקריאה, גם אם הבשורות הרעות באות בשטף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים
הזקן והים (1978)

הזקן והים (1978)

ארנסט המינגוויי

אתמול סידרתי את הספרייה בבית, עם דגש על מדף הספרות היפה. עיניי נחו על הכרך המתפורר הזה של הזקן והים, וממש כמו באגדות, חלפו בי לפתע כל אותן תחושות קסומות שגרמו לעיניי להצטעף בדמעות לפני כעשור, כשקראתי את הספר לראשונה. ולא בכדי. זהו אולי אחד מן ספרי המשל המיוחדים והטובים ביותר שנכתבו בעת המודרנית. הוא מתאר בדרך יוצאת דופן את קללת סיזיפוס שבה קוללה האנושות, וכל עמוד ועמוד בו מעמיס מטען של רגש על האדם הקורא, שלבסוף נפרק בקתרזיס של הבנה והשלמה.
בעקבות הקריאה הראשונה שלי כתבתי שיר, ומקווה שלא אחרוג מחוקי האתר (אם יש בכלל כאלה), אם אוסיף אותו כאן (אהמ, אזהרת ספוילר):


צִלְצַל אַדִּיר נִנְעַץ בַּלִּוְיָתָן הַמַּלְכוּתִי,
דִּמְעוֹתָיו הָיוּ דְּמָעוֹת אֱמֶת.
וְהָאַצִּיל שֶׁמֵּת,
שָׁמַט אֶת דַּעְתִּי.

בַּחֲבָלִים קְשַׁרְתִּיו לְסִירָתִי,
דִּמְעוֹתַי הָיוּ דְּמָעוֹת אֱמֶת.
אֲבָל לִבִּי הַמֵּת,
הֵמִיט אֶת חֶרְפָּתִי.

כְּרִישִׁים נִבְזִים בָּזְזוּ פִּתִּי,
דִּמְעוֹתֵיהֶם הָיוּ דִּמְעוֹת תַּנִּין,
וּבְשָׂרוֹ שֶׁאֵת לִבִּי הִרְנִין,
הוֹתִיר לִי רַק אוֹתִי.

תודה, המינגווי, על החוויה החד-פעמית.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבק ספרים

ביקורות נוספות על "איזורי המשגה שלך"

איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

מדובר בתנ''ך לאדם החושב בצורה עצמאית. ספר ששווה לקרוא פעם אחת ולהשאירו בהישג-יד, על מנת לעיין בו מידי פעם.

יש בו קסם רב: הוא עוצמתי, הוא פילוסופי, איננו דומה לספרי פסיכולוגיה אחרים, מדבר בשפה שווה לכל נפש ולא מפציץ במונחים פסיכולוגיים מהאסכולות השונות. אך הדבר הכי שובה בו, זו העובדה שהוא פשוט אומר את האמת.

מומלץ שיהיה בכל בית, בספרייתו של כל אדם שאי פעם שאל את עצמו שאלה מהותית לגבי עצמו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ניר
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

קח לידך את השליטה בחייך:
"מהות הגדולה היא היכולת לבחור בהגשמה-עצמית, בנסיבות שבהן בוחרים אחרים בשיגעון."

אהבה ראשונה:
"ערך-עצמי אינו נתון לאימותו של הזולת. אתה בעל-ערך כיוון שאתה אומר, כי כך הוא הדבר. אם מותנה ערכך בזולת, הרי אין זה אלא ערך-הזולת."


פרק ראשון – לקיחת השליטה לידנו, וויין מדבר על חשיבות החיים בהווה, ללמוד לחיות בהווה- זו אחת הדרכים להילחם בשיתוק. יצירת המגע עם ה"עכשיו" שלך, הם סוד החיים המשמעותיים.
כשחושבים על כך יסתבר שבעצם אין רגע אחר שנוכל לחיותו, עכשיו הוא כל מה שיש והעתיד אינו אלא רגע נוסף בהווה שיש לחיותו לכשיגיע. דבר אחד בטוח; איננו יכולים לחיותו עד אשר יגיע. אולם הבעיה היא שאנו חיים בתרבות המפחיתה בערכו של ההווה. חסוך למען העתיד! שקול את התוצאות. אל תהיה רודף תענוגות. חשוב על המחר. תכנן למען יום פרישתך. ההימנעות מן ההווה היא כמעט מחלה בתרבותנו
ואנחנו נתונים להתניה מתמדת הדורשת מאיתנו להקריב את ההווה למען העתיד.המסקנה ההגיונית המתבקשת היא, שלא זה בלבד שגישה זו גוררת הינזרות מהנאה בהווה, אלא מהווה בריחה נצחית מן האושר. כאשר העתיד מגיע הוא הופך להווה, ועלינו להשתמש בו כדי להכין למען העתיד. האושר הוא דבר-מה השמור ליום המחרת ולכן הוא תמיד חומק מאיתנו.
רגע זה בהווה, אותו זמן חמקני שתמיד נמצא עימנו, יכול להפוך לחוויה יפיפייה אם תניח לעצמך ללכת לאיבוד בתוכו. לגום עד תום כל דקה והשתחרר מן העבר שחלף ומן העתיד שיבוא בעתו. חטוף את רגע ההווה כי אין לך אחר מלבדו. וזכור כי השתוקקות, תקווה וחרטה הן שיטות הבריחה מן ההווה המסוכנות ביותר.. "חייה עד כמה שאתה יכול, טעות היא שלא לעשות כן. אין זה משנה מה אתה עושה, כל עוד יש לך את חייך. אם לא היה לך את זה מה היה לך?... אם מפסידים אז מפסידים, אל תשלה את עצמך.. הזמן הנכון הוא כל זמן אשר בו אתה עדיין בר-מזל ויש לך אותו..חייה!" הנרי גיימס.

גיליתי שאני משותקת – פחדנית קטנה וטיפשה שבגלל ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון משווע אני מחמיצה חוויות גדולות.אלה דברים שאני יודעת אבל בתוך תוכי-פנימה, וכשמים לי מראה ענקית מול הפרצוף וקרוסלת הרגשות גועשת איני יכולה להישאר אדישה, אני מודה! הכל אחד לאחד נכון לגביי .

תירוצים וסיבות יש למילון, דבר אחד גורר לדבר אחר וכך הלאה...

לפעמים בא לי לחיות, ככה, סתם לחיות בלי לחשוב הרבה בספונטאניות- מעניין אלו חיים יהיו אלה.. גרועים יותר טובים יותר האם יהיו בהם משמעות רק משום היותי חיה אותם, מעניין?
אנחנו תקועים באמצע, חיים בעיקר את העבר ונוהרים אל עבר העתיד שתמיד הוא הופך לעבר בחולפו אותנו וכל מה שעובר באמצע לידנו איננו-מתנדף. החיים הם סתירה.

הרהור: משום מה אנו צריכים דברים כתובים גם כשאנו יודעים זאת, הרי ידוע שכדי לחיות טוב עם עצמך ועם זולתך, עלייך לאהוב את עצמך קודם כל ולאחריו לאהוב את חברך-רעך כמוך! אני מאמינה שניתן גם לאהוב את האחר מבלי לאהוב את עצמך, לאהוב באמת ובתמים וכך ע"י אהבתך אותם והם אותך הדרך לאהבה-עצמית תגיע הלא כן?! זו דעתי אם כי אני תוהה שהדבר נעשה או גובל בקורטוב של 'אנוכיות', כאינטרס הרי אלו הם יחסי –גומלין של אוהב-נאהב. האהבה לא באמת טהורה,אמיתית ונקייה. אבל זה שקול-נתון לפרספקטיבה שלי, לאיך שאני רואה את הדברים או איך שאני רוצה לראותם.
עד כה לא הצלחנו כי המודעות כמו הביטחון העצמי שאפה לאפס ועיקר כי אנחנו פשוט צריכים מישהו שיחזיק לנו את היד יאמר שאנו טובים כל הזמן.. ת ל ו ת !

הספר מספק עצות מועילות להעלאת הביטחון העצמי ולהיות מודעים למה שאנחנו מכניסים לראשנו בכוח המחשבה- אשר מעוררת את הגוף לטוב ולרע ובעיקר הרע( יצר ההרס מתעורר)לדעת מה עושה לנו רע, מה גורם להרגשת הנחיתות ולמה שאנו מרגישים כעת, כל רגש? כוח המחשבה מונע ומניע רגשות שמתנועעים כגלים מקצה אחד למשנהו. מציע פתרונות יישומיים למדי... אני דוגלת בשיטת הרשימות זו לעניות דעתי דרך יעילה לעוררות מודעות, אם כי היא מצריכה התמדה,נכונות והמון מוטיבציה.

אני ממליצה בחום על זה הספר לכל האנשים חסרי הביטחון האחוזים ואוחזים בשיתוק וביצר ההרס כמוני, האנשים בעלי הערך העצמי וגם לאלה שפחות ובכלל לא. הוא טוב לכולם הוא מעורר מודעות וחשיבה בריאה וחיובית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אינס
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

נתקלתי בספר הזה וה"נשמה" שלי קנתה אותו (אינטואיציה). הספר היה בבית שלי ובכל פעם שפתחתי אותו, הרגשתי שאני "מעוצבנת" עליו (כאילו הוא הרביץ לי או הרגיז אותי). לא הרגשתי ככה כלפי אף ספר כל החיים שלי. הבנתי שיש בספר הזה משהו שדוחף אותי לשנות את התדר, לשנות בי המון דברים שבגללם אני מרגישה כעס כלפי מה שכתוב בספר. בלי קשר (או אולי עם קשר) התחלתי לעבור תהליך התפתחות אישית, שיניתי בעצמי המון תכונות שלא אהבתי, חיזקתי תכונות שאהבתי בעצמי ועשיתי טרנספורמציה עם האישיות שלי - ממש כך. ויום אחד, נתקלתי בספר הזה שוב - בבית. פתחתי אותי והבנתי שהוא כבר לא מעצבן אותי, הוא מאפשר לי לעשות "צ'אקליסט" לאישיות שלי, לבדוק עם עצמי אם עדיין יש בי תכונות שלא "טיפלתי" בהן, תכונות נסתרות בתת המודע שלי שלא העלתי אותן למודעות, שלא בדקתי אם הן טובות לי או שצריך "לזרוק" אותן וגיליתי שהספר ואני די "מסונכרנים" וכל מה שהספר מדבר עליו, מסודר אצלי (פחות או יותר, כמובן שאינני מושלמת וטוב שכך). לכן, יש לי בבית שני ספרים כאלה שמאפשרים לי בכל פעם מחדש, לבדוק האם אני עדיין "בסדר" (בעיני עצמי, כמובן) או שמשהו בתכונות שלי התקלקל וצריך לעשות לו "כיוונון" מחדש. ספר מומלץ בחום רב - לכל מי שמבקש להיות אמיתי וכנה עם עצמו, לבדוק איזה תכונות יש בו שמפריעות לו בחיים, לשנות אותן לפי רצונו. מי שקורא את הספר ומתרגז עליו - זה הסימן שיש מקום לשנות את התכונות שהספר מדבר עליהן. אחרי השינוי - הספר "ירגיש" ידידותי לקורא.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•boni
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

יש לציין שזה אחד הספרים הטובים בקראתי בתחום הפסיכולוגיה, הספר מועיל נורא לחיים למי שיאמץ רעיונות וקווי מחשבה מתוכו, והוא מוכיח לנו עד כמה לפעמים אנו לא נשלטים כלל ע"פ השכל והוא עוזר להגיע לידי מחשבה רציונלית, יעיל לחיזוק ביטחון עצמי ושינוי תדמיות עצמיות וכו'
הספר ממומלץ בחום

לפני 17 שנים•
★★★★★
•עו
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

לפי דעתי ספר שעזר לי רבות לפתח מודעות כלפי עצמי והסיבה לשים דגש בחיים לגבי מה ומה לא ואני חייב להודותה שאחרי שקראתי את הספר הרגשתי שאני נולד מחדש

לפני 15 שנים•בלנדור
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

ספר חובה בכל שידת חדר שינה. לקרוא את הספר ומדי פעם לעיין בו על מנת להיזכר בתובנות שעלו לי אחרי שקראתי את הספר וגם ליצור תובנות חדשות.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Shirley
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

ספר מצויין עזר לי מאוד לשנות את דרך הסתכלותי על עצמי ונתן לי כלים לשיפור הדימוי והערך העצמי ועזר לי להתגבר על פחדים וקשיים בגיל 15 כשקראתי אותו לראשונה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•האוטודידקט
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

יש לי הספר הזה הרבה מאד שנים. פעם בכמה זמן עדיין מעיינת בו. לדעתי הוא ספר מצויין. אפשר לגדול פלאים בעזרתו...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

ספר ששינה את חיי ואת תפיסת חיי, לטובה, בגיל ההתבגרות לערך. מזל שקראתי אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רנה
דירוג
5.0
לפני 17 שנים

“יש לציין שזה אחד הספרים הטובים בקראתי בתחום הפסיכולוגיה, הספר מועיל נורא לחיים למי שיאמץ רעיונות וקו”