ביקורת ספרותית על בית ללא דלתות מאת ריטה מנדס-פלור
ספר טוב

---

ספר מיוחד מאוד. המחברת מספרת בגוף ראשון על האי שבו נולדה וגדלה - קוראסאו שבים הקאריבי. יחסים מורכבים בין אדונים ומשרתים, מעמדות וגזעים, מתוך עיניה הסקרניות של ילדה (אבל בעצם גם מתוך עיניה של האישה הבוגרת שהיא הפכה להיות). הסיפור נקרא כאוטוביוגרפיה, למרות שבהקדמה המחברת מדגישה שמדובר בסיפור בדיוני. "יש כל כך הרבה סודות באי, כל כך הרבה לחישות, כל כך הרבה סיפורים. יש כל כך הרבה דברים שהגדולים לא רוצים שהילדים ידעו. הם כל כך משתדלים לשמור את הסודות במקומם - כי מה יקרה אם הסודות האלה יזחלו החוצה מתחת ללוחות, כמו נדלים?" (עמ' 49). ריטה מנדס-פלור כותבת פרוזה ושירה, אבל גם עוסקת באמנות ובצילום. בספר משולבים צילומים עדינים ויפים בשחור לבן, שמוסיפים לאותנטיות של הסיפור. הספר נקרא "בית ללא דלתות", והפרקים מסודרים כביכול על פי החלקים השונים של הבית והחצר - חדר המגורים, עליית הגג, חדר הגיהוץ וכדומה - אבל למעשה הסיפור של הבית הוא סיפורם של האנשים החיים בו, וסיפורם של הסודות שהם מנסים להסתיר מהקהילה, מהמשפחה, ולפעמים אפילו מעצמם. ממליצה.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על בית ללא דלתות