ביקורת ספרותית על דומא קי מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

עברו שנים רבות מאז שקראתי ספר של קינג. ולכן, היססתי לפני שהחלטתי לרכוש את הספר במסגרת מבצע בחנות הספרים. אבל לאחר התלבטויות רבות הגעתי למסקנה שמדובר בהימור עם סיכויים לא רעים. ככלות הכל, זכרתי שקינג הוא סופר בחסד, הכתיבה שלו סוחפת, מעמיקה חדור אל נבכי נפש האדם, מסקרנת וכמובן מפחידה. זכרתי שספרים עבי כרס כמו "דברים שצריך" (קרוב ל-1,000 עמודים) נגמעו בימים ונורא התחשק לי ספר לרוץ איתו ולא עוד "רומן פילוסופי כבד". משהו סוחף, לא כבד מדי ועם זאת לא מטומטם. זה מבחינתי קינג. את הספר הזה בן 600 העמודים קראתי בכייף. אימה לא ממש אחזה בי במהלך הקריאה, גם לא בקטעים "המפחידים" - כפי שהערתי בביקורות אחרות שלי, כנראה שהשנים עושות את שלהן ואימה אמיתית נמצאת מבחינתי בעולם המציאותי ולא בפנטזיה. אבל האמת היא שלא ממש חיפשתי אימה. חיפשתי סיפור טוב, מעניין ולדעתי, זו הדרך להסתכל על ספרו האחרון של קינג - מדובר פשוט ברומן טוב על הקשר שבין אובדן, התפרקות נישואין ויצירה/ אמנות. כבר אמרו על קינג שבשנים האחרונות הוא איטי יותר ומהורהר - לי לא היתה בעיה עם כך. כל עוד הספר מושך אותי להמשיך הלאה ומאות עמודים נגמעים מבלי שאתייגע, אלא להפך, מבחינתי הספר הוא ספר טוב ואפילו טוב מאוד. עם זאת, אני מודעת לכך שמי שמחפש אימה במובן ה"קינגי" הישן ("זה", "מיזרי" וכו') עשוי להתאכזב. מבחינת התפתחות העלילה, שיא המתח והאקשן מגיע בסביבות עמוד 400, שזה לא מעט, ומצד שני, כפי שציינתי- קינג כותב כ"כ טוב שלא מרגישים שהמסע עד לעמודים אלה הוא מפרך או מיותר. יש משהו יפה בהתפתחות של קינג כסופר קצת יותר איטי מבחינת המסע שהוא עורך לקורא בתוך ספרו. לסיכום: אני נהניתי. זו לא יצירת מופת מבחינתי, אבל זה בהחלט מסוג הספרים שהיה לי כייף לקרוא ולהעביר איתם את הימים האחרונים.

» ביקורות נוספות של נטעלי
» ביקורות נוספות על דומא קי