ביקורת ספרותית על על אם הדרך- סיפורו של קבר רחל מאת נדב שרגאי
ספר מעולה

---

כל אתר היסטורי ראוי לספר כזה. על אחת כמה וכמה קבר רחל, שהתקדש בדמעות במשך מאות שנים.

הספר מורכב בעיקר מעובדות, מתוארות בכישרון ובעניינות, מלוות בתמונות, שרטוטים, שירים וסיפורים ישנים.
הוא עובר לאורך ההיסטוריה, ממות רחל בספר בראשית דרך מדרשי חז"ל, מפת מידבא, ספרי מסעות ישנים, ראשית הציונות, ימי המפתח, משה ויהודית מונטיפיורי, מלחמת ששת הימים ויצחק רבין - אל ימינו אלה. מן הכיפה ועץ הזית אל הקבר העטוף חומות בטון כבדות וחיילים באפודי מגן.

את בר המצווה שלי חגגתי שם בקבר רחל. יחד עם אבא ואמא הכנתי חוברת לימוד מיוחדת על רחל וקברה, שכללה קטעי תנ"ך ומדרשים, סיפור קצר על מקס נורדאו, קטע מ"בואי הרוח" והשיר "אשירה לרש"י" של שמשון מלצר. השילוב הזה מסמל בעיני את רחל, וגם בספר ניכרת רוחה.

ביאליק, אצ"ג, דליה רביקוביץ, זלדה, אלתרמן, רחל המשוררת. מעטים המשוררים שלא הקדישו לה שיר. נדמה לי שאי אפשר שלא לחתום את הביקורת בשירו של יצחק שלו, אבא של, המופיע בספר.

אני רואה מחסומים קמים שנית בדרך אפרתה
מחסומי רפאים עולים מארץ תש"ח
ורואה אני פתח צר ולפניו טור נמשך
יהודים מחכים להיתר הקלגס לבוא קבר רחל -

ודגל ירוק מתנוסס על הקבר
ופושטים בגדוד שם פלשת וכל מחניה
ושומע אני בשניה את הקול, קול נהי תמרורים
רחל מבכה על בניה

אני רואה לוחמים חוצבים דרכם בחושך כבלילות ההם
להושיע לכפר עציון לראש צורים ולאלעזר
וצרעות ג'בע וצוריף ובית עומר
מנשכות את גופם בחמה חברונית תרפ"טית ובשנאת תהומים

ואני רואה אותם עייפי ליל ומקללים את יומם
המצוום לכבוש שנית את כל אשר נכבש
ולשפוך לארץ כפל נעורים ודמים.

אבל לא. אי אפשר לסיים בנימה כזאת. פוליטית מדי, בועטת מדי. עצובה. במיחוד בימים כאלה, כשהגדוד של אבא שלי עוזב ממש עכשיו את גבול הרצועה, עייף מלכבוש שנית את כל אשר נכבש. אז רק עוד שיר אחד, הפעם של רחל המשוררת:

הן דמה בדמי זורם,
הן קולה בי רן
רחל הרועה צאן לבן
רחל, אם האם.

ועל כן הבית לי צר
והעיר - זרה
כי היה מתנופף סודרה
לרוחות המדבר.

ועל כן את דרכי אוחז
בבטחה שכזאת
כי שמורים ברגלי זכרונות
מני אז, מני אז...

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על על אם הדרך- סיפורו של קבר רחל