ביקורת ספרותית על פיטר פן חייב למות - דייב גרני #4 מאת ג'ון ורדון
ספר בסדר

---

אם תשאלו, אני אדם של עיר. בשום מצב לא הייתי מסכימה לגור בקיבוץ, או במושב, או באיזה משהו מהסוג הזה. זאת אומרת, הייתי שמחה לאיזה סופ"ש בצימר בצפון, עם כל הנוף והטבע מסביב, והשקט ששום דבר לא מפר אותו. וגם כשהייתי מבקרת את סבתא שלי בקיבוץ הייתי נהנית מכמה ימים של רוגע. אבל לגור במקום כזה? בחיים לא. אני חייבת את הרעש, את הלכלוך, את ההמוניות, את החנויות ואת האנשים מכל פינה ואת המכוניות ברחוב והאוטובוסים והקניונים. אם יש משהו שאני יכולה להגיד בביטחון, זה שבעיר אף פעם לא משעמם. תמיד יהיה איזה משהו ברחוב שיסב לך את התשומת לב, וסיפורים מעניינים. אחרי שהייה של כמה ימים במקום שקט כל כך, ומבחינתי גם משעמם, אני משתגעת. ממש בא לי לצעוק שמישהו יפר כבר את הבועה, את השלווה הזאת.

דיווי גרני גר במקום כזה. רק מהתיאורים עליו אני כבר רוצה לצרוח. איזה כפר מרוחק אי שם באמריקה, עם אשתו המשעממת שרק מגדלת תרנגולות כל היום. וזה כל כך מתבקש שמשהו יפר את השלווה הזאת, מה אם לא איזה תעלומת רצח מפוקפקת, שבה הופלל האדם הלא נכון.

דרך אגב, פיטר פן חייב למות זה שם נוראי לסרט. אם פיטר פן היה קיים במציאות, הוא דווקא היה יכול להיות חתיך.

דיוויד גרני הוא לא טיפוס מעניין ממש. יש לו נטייה לשים את עצמו במצבים מסוכנים, כשהגיעה לשיא בספר הקודם, אבל מצד שני, הוא לא אדם של ריגושים. הוא לא הכי טוב עם אנשים ולא ברור למה הוא מוצג כאילו הוא גאון הדור, כשאת האמת- הוא לא חכם במיוחד. בקיצור- הוא דמות ראשית די משעממת, מה שאומר שהעלילה של הספר חייבת להיות מרתקת כדי לפצות על זה.

אבל היא לא. הספר הזה לא מאוד מרשים. הוא בנוי באופן שבו כל ספר מתח (או אם נצטט את אמא "הזבלונים האלה") נבנה, ולא ברור למה הוא חייב להיות כזה ארוך, אם בקושי קורה בו משהו. הוא דווקא מחזר אחרי הספר הראשון בסידרה, בניגוד לספר האחרון שהיה מזעזע ברמת החולניות שלו, אבל לא מצליח לשחזר את הצלחתו. אפשר לומר שהוא אפילו משעמם לעיתים, ובקושי מצליח למתוח. העלילה חולפת, הכתיבה יותר מידי רגילה, ואין בה שום סממן שהייתי מזהה. התעלומה כמעט משעממת, והכל ביחד יוצר רושם הוליוודי, כאילו היה אמור להיות כאן איזה שואו. הפתרון מתבקש וצפוי אבל בכל זאת אינטילגנטי.

אז למה שלושה כוכבים? כי בכל זאת, יש לו את החן שלו. כי דיוויד גרני מצליח להיות נסבל ואפילו מעורר אמפתיה לפעמים, כי העלילה מולכת בקלילות. יש בו קצת מהקסם שהיה בתחילת הסידרה, אבל הוא דהה כל כך עד שכבר קשה להבחין בו. הכל ביחד יוצר רושם של ספר חובבני, אבל כזה שנחמד לקרוא.

הייתי ממליצה עליו לימים קפואים, שבהם האפשרות לצאת החוצה נראית מגוחכת. אז הוא יכול להיות אפילו כיפי. אבל בכל מקרה- ממש לא חובה.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על פיטר פן חייב למות - דייב גרני #4