ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 ביולי, 2014
ע"י שרלוק הולמס
ע"י שרלוק הולמס
אולי זה כי הניצוץ לא הפחיד אותי כל כך מלכתחילה, אולי כי זה ספר המשך ואולי סתם כי קינג, מלך האימה, מתחיל לאבד את מגע הקסם. אבל עד עכשיו לא חשבתי שספר של סטיבן קינג יוכל לאכזב אותי כל כך. עד עכשיו, כאמור.
אזהרה: מהקטע הזה והלאה ייתכנו ספויילרים.
אז הנה דן טורנס, עכשיו בן ארבעים, ויש לו כמה בעיות: הוא מכור לשתייה, הוא לא שולט בניצוץ, ובקיצור החיים שלו בזבל.
אבל, אחרי שהילדה הסופר חזקה בניצוץ יוצרת איתו קשר, הוא חייב להתאחד איתה, עם החבר-בעל-גישה-מפתיעה-לרובים שלו, ועם עוד כמה חבר'ה חסונים ובריאים. כל זה כדי להילחם בחבורת שדים נוראה, שאף אחד מהם לא משתמש ברובים. והם מגיעים גוססים ממחלה לשדה הקרב. ולא היה קרב של יחס גרוע משלושה על שלושה. כשלדן ולחברים שלו יש רובים. אבל זה קרב אפי, תאמינו לי. טוב נגד רע וכל זה, כמו כל ספר טוב של קינג.
אז אחרי שאני מוריד את הגילוי שלאבא של דוק קראו למעשה על שם משקה אלכוהולי(ג'ק דניאלס), כמה קטעי סגירת מעגל עם הספר "הניצוץ" והקלה כי סופסוף קראתי ספר של קינג שעלילתו מתרחשת במאה ה-21, אני חייב לומר (ותאמינו לי שקשה לי לומר את זה. אני אוהב את הבחור) שהספר הזה ממש לא שווה את הציפייה. עד כדי כך, שהוא יכול היה להיכתב על ידי הרלן קובן, זאת בערך הרמה שלו.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שרון
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
רק חייבת לציין שדן "מתקן" את החיים שלו אחריי שהוא
עובר לפרייז'ר(אם אני זוכרת נכון)ואחרי שהוא מכיר את בילי.
היו לקינג עוד כמה ספרים שמתרחשים במאה ה-21. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
