הביקורת נכתבה ביום שבת, 30 בינואר, 2016
ע"י שרלוק הולמס
ע"י שרלוק הולמס
סיימתי את הספר, ואמרתי ״וואו״. אמרתי את המילה הזאת לא מעט במהלך הספר, צחקתי פה ושם, אבל בסופו של דבר הייתי צריך לומר עוד ״וואו״ אחד לסיום.
זה סיפור שעשה לקוראן ולאסלאם מה שעשתה הגברת ברנדס ב״מלכים ג׳ ״- עיוות המעניק לדמויות המוכרות נופך אנושי יותר, אפל קצת יותר. רק שבניגוד לגברת ברנדס, רושדי עשה את זה עם המשפטים הערביים הבלתי-נגמרים, ועם איכות כתיבה שמשתווה לזו של קרלוס רואיס סאפון.
בנקודה הזאת הייתי ממליץ לאלה שלא מבינים את הספר לעצור את הקריאה, ולהקדיש את היום לקריאה על האסלאם. חצי מהסיפור העוקצני ביותר, סיפור ג׳אהיליה, יתפספס לכם לגמרי בלי מושג כלשהו במונחים ובהיסטוריה של האסלאם.
אבל הסופר עושה יותר מלצחוק על 20 מיליון מאמינים ויותר. הוא מעביר ביקורת על החברה המערבית, שאלת הזהות, משיחיות ואמונה.
כך לדוגמה, הגיבור עושה הכל כדי להפוך לבריטי בכך שהוא נושא אישה בריטית למופת, והאישה מנסה למרוד במוסכמות הבריטיות השמרניות בכך שהיא נושאת דווקא הודי.
סיפור מתוק- מריר על המרדף הלא-נגמר של החיים, עם דמויות עגולות ועלילה מרתקת, איך שלא תסתכלו עליה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני לא נמנה בין הקוראים הקבועים
של יוכי ברנדס אבל בכל זאת את הספר שלה "מלכים ג'" קראתי
ואהבתי. בשום פנים ואופן לא הייתי משווה את "פסוקי השטן" לספר שהיא כתבה. סלמאן רושדי היה רוצה שהספר שלו ישתווה לספר שלה מבחינת רמה, בעיניי סתם הוציאו עליו דין רודף. אנשים משועממים משחקים ב"תופסת" על אמת. תגידו יש מצב שאלוהים משחק איתנו "מחבואים" בגלל זה אף פעם לא מוצאים אותו?! |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
קודם כל, מצאתי את הספר משעמם. שנית, ההשוואה לסאפון משונה מאוד. שלישית, רק עשרים
מיליון מאמינים? ב-2050 זו תהיה הדת השניה בגודלה ולאחר עשרים שנה הראשונה והלך כדור הארץ.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
