ביקורת ספרותית על והקרן עודנה קיימת : פרקי זכרונות מאת מוסה גולדנברג
ספר מעולה

---

ספר חובה לישראלים וערבים.
ספר זה גם אם לא התיימר לכך ואולי בזכות זה שלא התיימר לכך, הוא העדות המאלפת ביותר, המתארת את מארג היחסים בין הערבים והיהודים בארץ ישראל, “פלסטין", איזה שם שיינתן לחלקת האדמה הקטנה הזו. המכונה היום בפינו "אין לי ארץ אחרת".
הספר הנו ביוגרפיה (1900 - 1956) וכותב הספר הוא עובד חרוץ של הקרן הקיימת לישראל, שרכש אדמות מחיפה שבמערב ועד גבול בית שאן שבמזרח, מבעלי אדמות עשירים, מכפריים מרודים, מגרמנים ואפילו מבריטי אחד.
תיאוריו מבוטאים בתום לב ויושר נדיר. הוא לא הסתיר את דעותיו וגם אם היה נציג של הקרן הקיימת לישראל, וגם אם קיבל הנחיות מהגורמים השונים בהנהגת הישוב, ניכר בהתבטאויותיו ובפועלו, שהוא תמיד היה נאמן לעצמו ובכל אמירה הוא ייצג את עצמו.
ומכיוון שכך, הופך ספר צנוע זה לעדות נאמנה של ההתפתחויות השונות, במערכות היחסים המורכבות, שהתפתחו בארץ בין הערבים והיהודים.
אנו נחשפים לבעייתיות החוק הטורקי שחל בכל הקשור ברכישת אדמות, עד קום המדינה. חוק שהכתיב דרכי פעולה ושיטות עבודה ייחודיות המקרינות למעשה על יחסי ישראל, מדינות ערב והפלסטינים עד ימינו אלה.
בתקופה הדרמטית הזו, נפגש מוסה, כותב הספר עם כל הגורמים הערבים, מהאריס, מעבד האדמה עבור בעל הבית ועד שיחים ומנהיגים אזוריים, מהאינטלקטואל הערבי, הרופא, עורך הדין ועוד, ועד מנהיגי הכנופיות, שעברו לאורכה ולרוחבה של הארץ, גנבו, שדדו, אנסו ורצחו.
בתקופה הדרמטית הזו, פעל מוסה באופן נמרץ להקמת ישובים יהודיים ולהגנתם מפני מתנכלים.
בספר הפשוט והישר הזה, גם ערבים וגם יהודים יוכלו להבין מה קרה במערכת היחסים ביניהם, שהביאה אותם למה שקורה כאן היום.
במהלך האירועים אפשר לזהות חוסר יושר מהצד הערבי וגם חוסר יושר מהצד היהודי, ומכך המסקנה הפשוטה המתבקשת, שעל מנת להגיע אליה לא דרושים תארים באוניברסיטה ולא גדולה או חכמה יתרה – אם רוצים לפתור את הסכסוך, דרוש רק רצון ויושר לב, משני הצדדים, זה הכל.
לשאלת המחיר, שני הצדדים יכולים לשלם את המחיר, מלבד מחיר הדם שנשפך, זה שנשפך בזדון, או זה שנשפך בעקבות הסכסוך, רק לזה ממילא אין מחיר, לכן אין זה מרכיב בפתרון.

» ביקורות נוספות של טוביה
» ביקורות נוספות על והקרן עודנה קיימת : פרקי זכרונות