ביקורת ספרותית על גֶדל, אֶשר, בּאך: גביש בן-אלמוות - פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול מאת דאגלס ר' הופשטטר
ספר מעולה

---

אי שם יושב לו הפנתיאון העולמי ודן בשאלה מדוע חצתה התרנגולת את הכביש.
אריסטו אמר שהתרנגולת חייבת לנוע במעגלים, לכן קובע תלמי שמה שנראה לנו כחציית כביש הוא בעצם חלק ממסלול מפותל ומסובך שבנוי משכבות של מעגלים שמרכזם מסתובב במעגל.
ניוטון טוען שהתרנגולת חצתה את הכביש כי תרנגולת במנוחה נוטה להישאר במנוחה, ותרנגולת בתנועה נוטה לעבור כבישים.
דרווין חושב שעל פני טווחי זמן גדולים עברה התרנגולת תהליך של ברירה טבעית שהפך את המין הקולקטיבי למותאם לחציית כבישים.
זנון פוסק שלא ייתכן שהתרנגולת חצתה את הכביש, כי לשם כך היה עליה לחצות מספר אינסופי של חצאי מרחקים.
אוילר אומר שהתרנגולת חצתה את הכביש כי a ועוד b בחזקת n חלקי z שווה לx, הוכיחו אחרת!
דקארט מעיר שבלתי אפשרי לקבוע האם היצור שחצה את הכביש היה תרנגולת - אולי הוא רק נראה כך מהצד המופנה כלפינו.
פרויד אומר שהתרנגולת חצתה את הכביש כי ראתה מעברו השני את אבא שלה.
איינשטיין אומר שללא מערכת ייחוס ראשית אי אפשר לקבוע אם התרנגולת חצתה את הכביש או שמא הכביש זז מתחתיה.
הייזנברג אומר שמכיוון שהתרנגולת בתנועה, אפשר לקבוע או את מיקומה או את מהירותה, אך לא את שניהם.
שטראוס מאמין שהתרנגולת היא מיתוס שבאמצעותו אנו פותרים את הבעיה הקיומית של מניעים לחציית כבישים.
יורי גגרין מוסר שהתרנגולת היא חלוצה בתחום (ממלאת את החלל!)
שרדינגר מסביר שכל עוד לא מסתכלים על הכביש, התרנגולת גם נדרסת וגם חוצה בשלום בו זמנית.
מזכ"ל האו"ם באן קי מון הבהיר כי חציית הכביש מהווה חציית קו אדום וביקש משני הצדדים לשמור על איפוק.
הקבינט המדיני בטחוני פרסם כי הממשלה מודעת למצב ותעשה ככל שיידרש להגנת אזרחיה.

(אני, חברה וחבר של החברה המצאנו את הבדיחה הזאת. כל הזכויות שמורות!)

אם צחקתם, כנראה ש"גדל אשר באך" ימצא חן בעיניכם.
הנה כמה חסרונות של הספר:
1. אין עם מי לחלוק את ההנאה. רוב החברים שלכם לא יבינו מה אתם מוצאים בו. במכל חבריי האינטלגנטיים רק שתי חברות קראו אותו. השאר לא הסכימו אפילו לפתוח / לא הבינו את ההומור שלו / קראו שני עמודים וטרקו את הספר (זה אפשרי. 800 ומשהו עמודים) / הבטיחו שכשיזכו בנובל כמו עדה יונת יקראו אותו / הכי גרוע: קנו אותו כדי לשים בארון ולהרשים את כולם.
2. הוא ממציא מושגים משלו במקום להשתמש במושגים קיימים.
3. תצטרכו מילון צמוד.
4. חסרי השכלה מוזיקלית (כמוני): השמועות אומרות שאנחנו מפספסים חצי מהרעיון בספר.
5. לעולם לא תצליחו להחליט איזה מהדיאלוגים הכי אהוב עליכם.
6. אני אישית לא הבנתי את העוקץ בדיאלוג "מגניב עם צבת ורמג'ו". חבר טלפוני? עזרת הקהל? מישהו?

היתרונות ברורים:
1. כתיבה קולחת, מצחיקה, מלאה משחקי לשון נופל על לשון. לא הייתי רוצה לתרגם את הספר. המתרגמים עשו עבודה מצויינת - בפרפראזה על הופשטטר עצמו אפשר לומר שיש כאן שני ספרים איזומורפיים, בעברית ובאנגלית, שכל אחד מהם הוא ספר מבריק מצד עצמו. אגב, הפרק על תרגומים ובעיות תרגום הוא בעיני אחד הפרקים הטובים ביותר בספר.
2. הביבליוגרפיה לבדה היא תענוג צרוף. הופשטטר, תודה. אם כולם היו כמוך, תמיד היה לי מה לקרוא.
3. הומור עצמי. תמיד היתה לי חולשה לסופרים שקוטלים את עצמם יותר טוב מהביקורות.
4. איזכור עצמי עקיף - ואני אפילו לא אטרח להסביר לכם, כמחצית הספר מוקדשת לזה.
5. הקריאה לא נגמרת. בכל פעם תגלו איזה עניין מצחיק או גאוני שלא הבחנתם בו קודם.

טוב, די לברבר. אם שרדתם אותי, הופשטטר הוא משחק ילדים בשבילכם. לכו על זה - מסע של 800 עמודים מתחיל בעמוד השער.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על גֶדל, אֶשר, בּאך: גביש בן-אלמוות - פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול