ביקורות ספרים על הספר גֶדל, אֶשר, בּאך: גביש בן-אלמוות - פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול
|
קודם כל וידוי: אני מודה שלא הבנתי את רוב החלקים של הספר שקראתי אותם.
הספר מחייב אותך להיות מתמטיקאי או פיזקאי או חנון או לפחות חכם. התקשיתי מאוד להבין את הרעיונות שהם כנראה גדולים ומבריקים כמו המחבר -דאגלס ריצ'רד הופשטדטר. הנ"ל חוקר של קוגניציה, ופיזיקה ומחקרו מתמקד בתודעה, חשיבה ויצירתיות.
אז הינה הודיתי ויש עוד כמה ספרים שאני מודה שאני לא מצליח לחדור אותם (כתבי אפלטון ויוליסס למשל). אז מה בכל זאת אני יכול לומר? גם בלי שפתרתי את התרגילים הקשים של המחבר, קיבלתי הצצה לחשיבה יסודית, שיטתית ומעניינת של אדם שיודע הרבה (בטח יותר ממני).
לב הספר הזה הוא לולא... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
לכל מקול יש תקליט שהמקול אינו יכול לנגן. זהו משפט שחוזר על עצמו לא אחת בספר. אם המקול הינו מקול חזק שביכולתו לנגן כמעט כל צליל הוא חייב להיות עדין מאוד ולכן הוא עשוי להיות פגיע לתקליטים עוינים שעלולים לגרום למקול להישבר מעוצמת הצלילים שהוא מנסה להפיק מהתקליט. אם לעומת זאת המקול הינו מקול פחות איכותי הוא לא יצליח לנגן תקליטים שבהם נדרשת עדינות מירבית ולכן צריך או להתפשר על איכות הפקת הצלילים של המקול או על איכות החסינות של המקול בפני תקליטים עוינים. כשקראתי את הספר התחלתי להרגיש קצת כמו המקול. הספר עוסק לא מעט בהתחככות עם האינסוף והוא מסובך מאוד עם ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר כבד מאד (בשני המשמעויות) אבל נותן ידע רחב וחשיבה עמוקה...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אי שם יושב לו הפנתיאון העולמי ודן בשאלה מדוע חצתה התרנגולת את הכביש.
אריסטו אמר שהתרנגולת חייבת לנוע במעגלים, לכן קובע תלמי שמה שנראה לנו כחציית כביש הוא בעצם חלק ממסלול מפותל ומסובך שבנוי משכבות של מעגלים שמרכזם מסתובב במעגל.
ניוטון טוען שהתרנגולת חצתה את הכביש כי תרנגולת במנוחה נוטה להישאר במנוחה, ותרנגולת בתנועה נוטה לעבור כבישים.
דרווין חושב שעל פני טווחי זמן גדולים עברה התרנגולת תהליך של ברירה טבעית שהפך את המין הקולקטיבי למותאם לחציית כבישים.
זנון פוסק שלא ייתכן שהתרנגולת חצתה את הכביש, כי לשם כך היה עליה לחצות מספר אינסופי של חצאי מרחקי... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בהתחלה חשבתי – נו טוב, אם אחינעם ניני יכולה להתברג כך בין שועי עולם (ואחד יובל שטייניץ) לבטח גם אני יכול...
אז זהו – שלא.
איני מתבייש לומר שזה היה אחד הספרים הקשים, הסבוכים, המתסכלים, המעייפים, הפתלתלים (תוכלו להוסיף לרשימה עוד כמה שמות תיאורים אם בא לכם) שקראתי אי פעם.
אבל, כמו שכתב דיקנס
" It was the best of times, it was the worst of times, it was the age of wisdom, it was the age of foolishness" (בין שתי ערים)
אבל בהחלט היו גם הבלחות מספקות של הבנה, של צחוק, של פליאה (בעיקר בדיאלוגים של אכילס, הצב וחבר מרעיהם) שעזרו להתגבר על הדחף לזרוק את הספר על מסילת הרכבת.
סך הכל הבעיה הגדולה שלי הייתה רק בקט... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
