ביקורת ספרותית על המדריך לאם הגרועה מאת קייט לונג
ספר בסדר

---

אתמול בבוקר קמתי עם כאב גרון. בהתחלה השתדלתי להתעלם ממנו, אבל זה היה הסימן הראשון. אחר כך חזרתי הביתה, הסתכלתי סביב ואמרתי לעצמי "איזה בלגן". זה היה צריך להיות הסימן השני, כי ממתי בלגן מפריע לי בכלל. אבל התעלמתי גם ממנו. התחלתי לסדר את הבית. ואז הוא הגיע. אפצ'י. ועוד אחד. ועוד שרשרת של אפצ'ים בעוצמה הולכת ועולה. כן, אני יודעת שזה חודש יוני, ושלושים מעלות וכל זה, אבל השורה התחתונה היא שהצטננתי. כך הלכתי למיטה בתחושת אומללות ענקית, עם ערימה עוד יותר ענקית של טישו, כאב גרון, כאב אוזניים, ודייסה במקום שבו פעם נהג להתגורר המוח. ובמקרה כזה כל מה שרוצים הוא משהו קליל, שלא דורש הרבה מאמץ מחשבתי.

אז הנה ספר קליל ומתאים. אם אני חשבתי שאני אומללה ורע לי, ישר אני יכולה להתנחם שיש כאלה שאומללים יותר. תראו את קארן. היא בת שלושים וארבע. היא עובדת כסייעת הוראה לילדי חינוך מיוחד בבית הספר, וזאת משום שאין לה תעודת הוראה. היא לא הלכה ללימודי הוראה בגלל שרלוט, הבת שלה, שאותה ילדה בתיכון, ושעכשיו היא בת שבע עשרה, מתבגרת עצבנית. ויש לה גם את הגרוש שלה, שהיא עדיין מחבבת, אבל הוא די חדל אישים. ואמא שלה. אמא שלה זה שק נפרד לחלוטין של בעיות. בגיל שמונים, נאן, אמא של קארן היא זקנה מבולבלת ודמנטית ששורפת את הטוסטר, מאבדת את המכתבים שמגיעים אליהם, יוצאת החוצה בבגדים תחתוניים ובאופן כללי צריכה השגחה מתמדת. עכשיו לכי תמצאי את האביר על הסוס הלבן בצורה כזו. קארן מרגישה שהיא לא מתאימה. שהיא היתה צריכה להיוולד למשפחה אחרת. שהיא בטח מאומצת. שההורים הביולוגיים שלה מגיעים ממעמד אחר. ואז היא מגלה שזה באמת ככה. ואם הבלגן לא מספיק - אז היא גם מגלה ששרלוט חוזרת על ההיסטוריה, והיא בהריון.

אכן בלגן. אין ספק. ישר התעודדתי. הספר מסופר משלוש נקודות המבט: של שרלוט, של קארן, ושל נאן. הוא כולו נטוע ברקע הבריטי של הכותבת, מלא פערי מעמדות, נהלים מוזרים של מערכת החינוך הבריטית, ועוד דברים שכאלה. אם זה לא מספיק, אז הוא מתוארך לשנת 1997. אם אתם שואלים מה בכלל היה בשנת 1997 סימן שאתם לא בריטים. רק בממלכה המאוחדת הגדולה השנה הזו תיזכר לנצח בתור השנה שבה הנסיכה דיאנה, היא ליידי די, מצאה את מותה הטראגי. מה שמראה שלא רק במעמד הפועלים שולטת האומללות. גם המעמד הגבוה מאוד סובל. כראוי לספר שעוסק בשלושה או ארבעה דורות של הריונות בגיל הנעורים, הוא גם עסוק לא מעט ב.... [מנסה לכתוב את זה בדרך העקיפה, שתחסוך לי את הצנזורה של אינטרנט רימון] נו... הדברים שאנשים עושים כדי להיכנס להריון, גם כשהם לחלוטין לא מעוניינים בהריון. התיאורים של ההריון עצמו, ובעיקר של חוסר המודעות הכרוכה בשלבים השונים שלו, היו נראים לי מוזרים. אבל אני בת 41 ועברתי כמה הריונות ולידות והפלות בחיי. יכול להיות שבגיל 17 זה באמת נראה שונה.

ולסיכום:
לספר מגיע כוכב אחד על השם הפרובוקטיבי.
הכוכב השני מגיע על הקרדיט לאינטיליגנציה של הקוראים. כמקובל בז'אנר הקלילון הרומנטי, בהינתן סיפור משלוש מספרות נפרדות, הייתי מצפה לקבל חלוקה לפרקים נפרדים ובכל אחד מהם כותרת בולטת שתציין מיהי הדוברת כעת. קייט לונג לא עושה את זה. ובכל זאת אפשר להבין די מהר מי הדוברת בכל נקודת זמן.
והכוכב השלישי מגיע בגלל הסוף. זה קלילון, כאמור, ובסוף כולם חיים הפילי אוור אפטר. אבל הסופרת לא מתעקשת להחזיר את הגיבורות אל זרועות האפסים שאינם ראויים להן, רק לצורך הסוף הטוב הזה, ועל כך כל הכבוד לה.

שלושה כוכבים. וטישו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המדריך לאם הגרועה