הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 ביוני, 2014
ע"י ספטמבר
ע"י ספטמבר
אוקיי אז ככה.. את הספר לא קראתי מהסיבה הפשוטה שראיתי את הסרטים והם היו כל כך מטומטמים שהחלטתי לא לקרוא ומהסיבה שחברה שלי (שמבינה בספרים טובים וגם כותבת ספרים בעצמה והיא תסכים איתי על הביקורת הזאת) המליצה לי בחום לא לקרוא ואף כששאלתי אותה אם קראה את הספר היא השיבה לי ב"לצערי הרב”.
אני מתנצלת אם אני פוגעת בקהילת חובבי הערפדים אבל אני בטוחה שאחרים יסכימו איתי שכל העיניין הזה של ערפדים ובני אדם שמתאהבים אחד בשני מעט חרוש ונורא שיטחי וחוץ מזה אני לא כל כך מתה על היצורים חיוורי העור ומוצצי הדם.
אך.. בכל זאת הבעתי עניין דווקא בדמויות אחרות (יש לי נטיה להתעניין דווקא בדמויות השוליות שמראים הכי פחות) לדעתי אנשי הזאב היו הרבה יותר מעניינים והרבה פחות קרי לב וקיטשיים מהערפדים ובמעט מחקר שערכתי גיליתי פרטים מאוד מעניינים על אנשיי הזאב שלצערי הרב אפילו לא הוזכרו בסרט ועד כמה שהבנתי גם בקושי הוזכרו בספר.
אני חושבת שייש שם מלא דמויות מעניינות שסטפני מאייר יכלה לפתח ואם היא הייתה מתרכזת בהם במקום בסיפור האהבה הדביק והשטחי בין ערפד מעצבן לנערה מטומטמת שלא בטוחה בעצמה אולי הספרים שלה היו יוצאים גאוניים למשל: היא יכלה לפתח את הסיפור של סם אמילי וליאה שלא היה שיטחי בכלל בעיניי.
הרי בספר ובסרט במשולש האהבה של אדוארד בלה וג'ייקוב היה ברור שהיא הולכת על הערפד ולא על איש הזאב אבל דווקא בסיפור של סם אמילי וליאה סם שנא את עצמו על שפגע בליאה.
מצדה של בלה האמת שנראה כאילו לה לא אכפת לשבור את לבו של הזאב הצעיר.
יש פרטים מעניינים על חייהם של סם אמברי וקוויל ללא אבא.
אני חושבת שהיא יכלה לעשות משהו מעניין מדמותו של סת'.
יש את הסיפור של ג'ארד וקים.
ובעיניי הקטע הזה של להטביע חותם תורם מאוד לאנשי הזאב ומוסיף קצת אקשן (לפחות חלק מהבחירות של סטפני מאייר היו טובות).
בקיצור, אני חושבת שסטפני מאייר צריכה להמשיך לכתוב את ספרי דימדומים אך מנוקודת מבטם של הזאבים (ולא לעשות דברים חסרי היגיון לחלוטין כמו שאיש זאב בן 16-17 מתאהב התינוקת חצי אנושית חצי ערפדית כי זה לא הגיוני בעליל)
0 הקוראים שאהבו את הביקורת