ביקורת ספרותית על אי הקיץ מאת כריסטין האנה
ספר טוב

---

העלילה של הספר הזה (בעיקר בחלק הרומנטי שלה) ממחזרת במידה רבה ספרים אחרים של האנה. ובכל זאת, הספר הוא ספר טוב; כי הוא מתאר, ומתאר היטב, יחסי הורים - ילדים, ואין אף אחד שהמערכת הזאת לא קשורה אליו.

נורה היתה אמא מענינת, עד שנטשה את הבית יום אחד בלי הסבר. רובי שונאת אותה מאז, ו(--ספוילר--) בתוך שבוע אחד (מה לעשות, ספר אמריקני) מתאהבת בה מחדש וכל הסודות מתגלים. אני מודה שציפיתי מרובי להיות קצת יותר עמידה ולא להתרכך בקלות כזאת, אבל...

אם עד עכשיו הביקורת הזאת רק שכנעה אתכם לעבור לספר הבא, אני אתן לכריסטין האנה לשכנע אתכם. הנה זה:

אבא איבד את העשתונות כשרובי הושעתה מבית הספר בגלל עישון (חשיש), אבל אמא לא התרגשה. היא לקחה את רובי מחדר המנהלת והסיעה אותה לפארק הלאומי שבקצה האי. היא גררה את רובי מטה אל רצועת החוף המבודדת שהשקיפה על מצר הארו ועל פרווריה המרוחקים של ויקטוריה, שנראו זוהרים משם. השעה היתה שלוש אחר הצהריים בדיוק, והלווייתנים האפורים חלפו על פניהן בשורה מתיזת מים. נורה לבשה את שמלתה החגיגית, זו ששמרה לפגישות עם מורים, אך היא התיישבה על החול בשיכול רגליים. רובי עמדה והמתינה לנזיפה בסנטר זקור ובידיים שלובות.
במקום זאת פשפשה נורה בכיסה והוציאה ממנו את סיגריית המריחואנה שנמצאה בארונית של רובי. לתדהמתה, הכניסה אותה לפיה והדליקה אותה, לקחה שאיפה עמוקה ואז הושיטה אותה לרובי.
רובי ההמומה התיישבה ליד אמה ולקחה ממנה את הסיגרייה. הן עישנו את כל הדבר הארור יחדיו, ובמשך כל הזמן הזה אף אחת מהן לא דיברה.
הלילה ירד בהדרגה; אורות העיר הלבנים, הזוהרים, נצצו על פני המים.
אמה בחרה באותו הרגע כדי לומר את מה שבאה לומר.
"שמת לב למשהו שונה בויקטוריה?"
רובי התקשתה להתרכז. "היא נראית רחוקה יותר," צחקקה.
"היא באמת רחוקה יותר. ככה זה עם סמים. כשאת משתמשת בהם, כל מה שאת רוצה בחיים רחוק יותר." נורה פנתה אליה. "כמה מגניב זה כבר יכול להיות, לעשות משהו שכל אדם עם גפרור יכול לעשות? מגניב זה להיות אסטרונאוטית... או קומיקאית... או מדענית שמוצאת מרפא לסרטן... אל תחמיצי את ההזדמנויות שלך. גם ככה אין לנו יותר מדי מהן. את יכולה לפנות עכשיו לכל כיוון, להיות כל דבר, לעשות כל מה שמתחשק לך. את יכולה להיות מפורסמת כל כך, עד שיערכו לכבודך מצעד כשתחזרי הביתה לפגישת המחזור של התיכון שלך... או שאת יכולה להמשיך לפשל ולהיכשל במבחנים ןלקצץ את הקצוות של הסיכויים שלך, עד שתמצאי את עצמך בסופו של דבר בין אלה שמכלים את כל ימיהם במזנון של זיק, מעשנים סיגריות ומדברים על משחקי פוטבול תיכוניים מלפני עשרים שנה".
היא קמה וניערה את החול משמלתה, ואז הביטה ברובי. "זה הסיכוי שלך. אלה החיים שלך. אני אמא שלך, לא סוהרת."
רובי זכרה שהיא רעדה כשקמה. עד כדי כך העמיקו הדברים של אמה לחדור לנשמתה. בשקט בשקט אמרה: "אני אוהבת אותך, אמא".

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על אי הקיץ