ביקורת ספרותית על מוסקבה פטושקי מאת ונדיקט ירופייב
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 במאי, 2014
ע"י נעמי


רבותי, נרים כוסית לכבוד השתיין והסופר ונדיקט ירופייב! ("אף אחד ברוסיה לא יודע משום מה איך מת פושקין, אבל איך מזקקים פוליטורה – את זה יודעים כולם.")
כולנו מכירים את רוסיה מן הצד הנחמד שלה. אנחנו מכירים את הבבושקות (מטריושקי), את השאל עם הפרחים, את המחליקים על הקרח, את הבלט הגדול, המוזיקה הקלאסית, הסופרים הנאדרים, כפתור ופרח. מכירים את פושקין, לרמונטוב, בולגקוב, טורגנייב, גוגול, דובטוייבסקי וכן הלאה. גם אלו גם אלו כתבו על האצילים ודלת העם, אך שום ספר מספריהם לא קורע כך את הכיסוי מעל עיני המערב, על מה שהתרחש בקרב המעמד הבינוני - נמוך ברוסיה. ספר מחריד בעוצמתו. ומה שעצוב, שלעיתים קרובות מדי הוא אכן אמת. הידעתם שכשנגמרת לאנשים הוודקה, הם שותים בושם, לאקה ומי גילוח? הידעתם שהרוסי הממוצע שותה 13 ליטר וודקה בשנה? הידעתם שכרבע מהאוכלוסייה לא שורדת עד גיל 50 - 55 עקב נזקי האלכוהול? עצוב מאוד. ובכל זאת...
ובכל זאת, זהו ספר מצחיק ומשעשע. לפעמים מדהים אותי עד כמה הרוסים יכולים לפעמים לדבר בוולגריות גסה, ולאחר מכן להיות מתוקים להפליא במלוא הכנות, מתיקות שאי אפשר להביע בעברית מבלי להישמע פתטיים. כמו המחבר שמדבר לעצמו: "אם אתה רוצה ללכת שמאלה, ווניצ'קה – אני לא כופה עליך כלום. ואם אתה רוצה ללכת ימינה, לך ימינה." או: "נו מילא, ווניצ'קה, מילא. לא צריך לשתות הרבה." ועוד כהנה וכהנה דוגמאות שהספר מלא בהן. הסופר עצמו מודה שהוא מאוד ביישן ועדין – ואכן, למרות ניבולי הפה מדי פעם, ווניצ'קה הוא דמות מפליאה בעדינותה (כמו גם בבקיאותה בספרות ועניינים אחרים).
כמה מילים על העלילה: עלילת שיכורים סהרורית שהולכת סחור סחור. ווניצ'קה, שיכור תמיד, מספר על עצמו בגוף ראשון, בבלגן שלא תמצא בו את ידיך ורגליך. לסיפור פשוט של עליה לרכבת ועד להגעה ליעד (מוסקבה – פטושקי) מתערבבים במקל קוקטיילים גם חלקי פילוסופיה בכחנלית, סיפור אהבה מקוטע, מתכונים לקוקטיליים שעצם הקריאה בהם עשויה להביא לנזילת המוח מהאוזניים ("לילך לבן – 50 גרם, תרסיס למניעת זיעת רגליים – 50 גרם, בירה "ז'יגולי" – 200 גרם, לאקה על בסיס כוהל – 150 גרם.").
כמה מעמיתיי המבקרים בסימניה מצאו את הספר מצחיק להפליא. אכן הוא משעשע, אך אני חושבת שחלקם התעלמו מן הפצעים העמוקים הגלומים בספר זה. כפי שכתב המחבר בהקדשה: "לוואדים טיחונוב, בכורי האהוב, מקדיש המחבר את הדפים הטראגיים האלה."
ובנימה אופטימית זו – לכו תקראו את הספר. ותקנחו בכוסית זוברובקה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה חני! ולגבי מותו של פושקין - אישתו של פושקין, נטליה, הייתה אישה יפהפיה שרבים חיזרו אחריה והיא לא התנגדה במיוחד לחיזורים אלה. התפתח רומן בינה לבין האציל ז'ורז' ד'אנטס, ופושקין הזמין אותו לדו קרב. ידידיו של פושקין שכנעו אותו שכל הסיפור היה טעות, ודו הקרב בוטל. אבל ד'אנטס המשיך בקשריו עם נטליה, ופושקין קיבל מכתב בו נטען שהוא פחדן. בכעסו, הזמין שוב את ד'אנטס לדו קרב. דו הקרב נקבע ל8 בפברואר 1837, ובו פושקין נפצע אנושות, ונפטר יומיים לאחר מכן ב10 לפברואר.
אומרים שידו של הצאר הייתה בכתיבת המכתב ההוא, כי גם הוא שם לב ליופיה של נטליה.
כך נהרג גדול המשוררים הרוסים, בדיוק כמו לנסקי, גיבור הרומן "יבגני אונייגין", שפושקין כתב שנים מספר לפני מותו. יהי זכרו ברוך! :)
חני (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
הביקורת שלך בעיקר משעשעת...אני מוצאת ברוסים חוש הומור , דרך חשיבה וציניות שאני לא מכירה ולכן כשאני פוגשת באיכויות הללו הן מרתקות אותי.כי הן שונות.
עניין האלכוהול הוא טרגי בכל מקום על הגלוב.
ובאמת אין לי מושג לגבי מותו של פושקין.
נעמי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
שוב תודה. קריאה מהנה.
דן סתיו (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה על הערתך, נעמי. בעוונותי לא שמעתי על ספר זה. באשר לחיים בבריה''מ אני מניח שספריו של סולז'ניצין ווינוביץ' הינם מוכרים למדי בישראל. עם זאת, הספר של ירופייב נשמע לי מרתק, וראוי לקריאה בזכות איכויותיו, במיוחד השילוב של קדרות רוסית עם הומור חד ועוקצני.
נעמי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
דן, אתה צודק כמובן, לא דייקתי באומרי שהסופרים אותם ציינתי לא דיברו על המעמדות הללו. כוונתי הייתה שהספר הזה משקף דור שפחות מכירים בארץ, את המציאות העגומה תחת שלטון ביה"מ שלא כולם מודעים אליה, כפי שאולי היו מודעים לרוסיה הנשקפת מסיפורי הסופרים הקלאסים.
תודה על ההערה והמחמאה.
דן סתיו (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
דן סתיו ביקורת יפה ומעוררת מחשבה. אני לא יודע מהו אותו מעמד בינוני -נמוך אליו את מתכוונת באמרך שהסופרים הרוסים הגדולים דילגו עליו וירופייב חושף אותו לעיניו של המערב....אפשר שהדבר נובע מכך שהוא אינו משתייך לאותו דור והחברה הרוסית עברה טרנספורמציה ניכרת בעקבות המהפיכה.

ובאשר לבורות - חוששני שאני נמנה עם הגרועים שבבורים - לא רק שאינני יודע איך מת פושקין, אין לי מושג קלוש כיצד מזקקים פוליטורה.....

הביקורת הטובה שלך שיכנעה אותי להוסיף את הספר לרשימת הקריאה שלי.
נעמי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
נצחיה - זה ספר לא רק למי שגדל על התרבות הרוסית זה ספר שמתאים לכל מי שמתעניין ברוסיה או רוצה להכיר את הרוסים טוב יותר. :)
אנקה (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
נצחיה (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
נשמע ספר רוסי קלאסי. ולכן, מתאים בעיקר לאנשים שגדלו על התרבות הזאת.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אני חושבת שמעט מדי מ"הצד הנחמד" של רוסיה חשוף לעינינו...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ