ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 באפריל, 2014
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
ספר מענין, על אדם בעל ערכים, אוהב מולדת, נאמן לעצמו ולאמת שלו.
אדם שהגיע לדרגת אלוף, בעל היסטוריה צבאית עשירה.
השכלה וניסיון בצבא הבריטי.
זרו היה , חריג לסביבתו הצבאית , ממש כמו כל יוצאי הצבא הבריטי.
מול עיגול הפינות, המחשבה החפיפניקית, שבה אין צורך להקשיב, לתכנן ולהפיק לקחים של יוצאי הפלמ"ח וההגנה,ולבסוף להפוך כשלון למיתוס גבורה, עמדו אנשים אשר ניסו להשתית סדר, משמעת ובעיקר מבט מתכנן ומבין בצבאיות.
המקום היחיד שהתהליך הצליח מלכתחילה היה בחיל האויר. כי שם לא היה מקום לאילתור.
המקום השני הוא חיל השיריון, שדרש גישה טכנית, מיקצועית.
בניגוד לחיל האויר שדורש , אפריורי, הבנה מעמיקה, בחיל השיריון, היתה תחושה שכולם מבינים. ולכן נדרשה פריצת דרך לוגית ומחשבתית בצד הפעלה נכונה, ההזדמנות נקרתה במבצע סיני והיא נוצלה כהלכה למרות שגם בדרך היו מיכשולים לא קטנים.
דרך אגב , התסמין הזה חזר במלחמת יום כיפור בהקשר, להפעלת הרגלים וכוחות היבשה ובמיוחד לחיל התותחנים.
התסמינים חזרו גם במלחמות לבנון(הראשונה והשניה), דבר שהתבטא בהפעלת כוחות לקויה והרבה אילתור.
זרו , נתקל גם בכיתתיות ופוליטיקה של יוצאי הפלמח וההגנה.
שיטת שמור לי ואשמור לך, וכן בשוחד פוליטי , כפי שהסתמן בפרשת "נתיבי נפט".
המוזר הוא , שכשקראתי את הספר, השוויתי לכתיבה של אורי מילשטיין, והנה ספר זה מחזק את הכתוב במאמרים, ולהיפך המאמרים של מילשטיין מחזקים את הכתוב בספר.
הספר הוא , גברי, בעיקרו: צבאי, כתוב , מבלי לפגוע בכותב , בצורה אוהדת מדי.
אין מרחק בין הכותב ונושא הכתיבה, ומכאן אין ממד של ביקורת או מבט אחר על נשוא הכתיבה. ובזה הוא מחטיא את יעודו כביוגרפיה של האדם.
זרו מצטייר כסופרמן, צודק תמיד. חבל כי בזה הוא עושה עוול ל..זרו.
בצד זאת חסר בספר החלק השני של זרו: איש המשפחה והבית.
אני מקבל כי הוא איש נפלא (בלי ציניות). עדיין חיפשתי משהו להאחז בו: מכתב לנעמי אישתו, מה הוא אמר לחברים בזמן נפילת בניו, יונתן ויוחנן.
הלא כל איש שונה במהותו מהשני , ומטרת ביוגרפיה להביא את השני כדי להבין להרגיש ולחוש אותו ( לפעמים אפילו להתנגד לו או אפילו לשנוא אותו).
הספר אינו מביא גם את האופן שבה בני הבית נערכו והגיבו להעדרויותיו הרבות של אביהם, הבעל.
אם היה מובא , מכתב , ציור של הילדים,או, אפילו שיחה, הדמויות היו "מואנשות" יותר ולא מין ציור רקע פלקטי.
בסיכום: הספר הוא חובה לאלה שמתענינים בצבא, ביטחון המדינה, הקמת צה"ל, ה"מערכות" האזרחיות ליצירת צדק חברתי.
הוא אינו מביא את המרכיב האישי של משפחת זורע.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אורי רעננה
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
לרץ שלום
התשובה היא פשוטה.
כל מי שציינת היו לוחמי גרילה ומלחמה זעירה. הם לא הוכשרו לחשיבה צבאית של מסגרות גדולות ( מעל מחלקה/פלוגה). הספר מתאר הכשרה בריטית לחשוב על מסגרות גדולות, וגם מיחוץ לקופסה. זאת הסיבה כי וינגייט והכוחות המיוחדים של סטירלינג התפתחו אצל הבריטים. אין זה מקרה כי "דרך בורמה" המקורית תוכננה ובוצעה על ידי הבריטים. כשהגיעו בוגרי יחידות אלו לארץ (כולל קולונל סטון, בוגר האקדמיה וסט פוינט), הם דווחו לבן גוריון כי למפקדים כאן חסר כישורים של מפקד בינוני ובכיר. בן גוריון היה תקוע במצב משונה. מחד, רוב מנינו ובנינו של הצבא היה אנשי פלמח וההגנה. בנוסף ליכולת צבאית מוגבלת, היתה להם אוריינטציה וזהות פוליטית חזקה, לעיתים חזקה יותר מההתחייבות לדמוקרטיה והמדינה. גם בן גוריון היה פוליטיקאי. הוא זיהה בפלמח וההגנה איום על ההגמוניה המפאיניקית. מצד שני הוא הבין כי אין בכוחו לתמוך ביוצאי האסכולה הבריטית/ אמריקאית. הפתרון היה לשלוח אותם אל המערכה שחשב שהיא קלה ( הדרך לירושלים). מה שהיה צריך להיות קרב של כמה ימים או שבועות הפך לכישלון, חטיבת הראל לא פרצה את הדרך ולא הבינה את החשיבות שבהחזקת המשלטים בדרך קבע. הכישלון הזה הגיע לשיא במבצע שתוכנן לכבוש את גבעת הרדאר,בית איקסה, נבי סמואל , שועאפת ולחבור להר הצופים.בדרך זאת הביסוס של ירושלים היהודית היה יכול להיות חזק. בקרב זה עלו כל התחלואים של אירגון מיליציה, ( אי יציאה בזמן, אי מילוי פקודות הפקרת פצועים וחוסר עבודה משולבת של סיוע ופשיטה), זאת בנוסף לחוסר הבנה של הטופוגרפיה ויצירת עדיפות לא נכונה ליעדים , ושלבי הלחימה. לבסוף בא הדיווח השקרי והתהדרות בהישגים לא שלהם ( אלא של גדוד עציון של זרו). יש לזה סימוכין בספר זה, בביוגרפיה של אניטה שפירא על יגאל אלון, וכתיבה של מילשטיין. אני חושש כי מה שנכתב עכשיו בחדשות על פרשית רמטכ"ל / שר ביטחון הוא שרידים לחשיבה מתקופת אנו באנו. 9 |
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
אורי - אני בדרך כלל מעריך את כתיבתך המדודה והשקולה, אך לדעתי הפעם חרגתה ממנהגך בעצם העובדה עשיתה הכללה איומה
בין הצבא הבריטי המקצועי, לבין הפלמ"ח החפנניק, דבר אחד לא לקחת בחשבון הצבא הבריטי היה מקצועי, הפלמ"ח מיליציה של מתנדבים, שלחמה מנובמבר - 47 ועד מאי שהכריזו על המדינה והקמת הצבא, הפקודות היו, כאלו שאלון חיבק אותך, ושיכנע ללכת לקרב, לא כפקודה צבאית, שלושת החטיבות האילו, הנגב, הראל, ויפתח - של הפלמ"ח, החזיקו את המדינה שבדרך, האם אלון או רבין היו חפיפניקים, או רבים וטובים שהקימו את צ.ה.ל ?
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
