“ספר מענין, על אדם בעל ערכים, אוהב מולדת, נאמן לעצמו ולאמת שלו.
אדם שהגיע לדרגת אלוף, בעל היסטוריה צבאית עשירה.
השכלה וניסיון בצבא הבריטי.
זרו היה , חריג לסביבתו הצבאית , ממש כמו כל יוצאי הצבא הבריטי.
מול עיגול הפינות, המחשבה החפיפניקית, שבה אין צורך להקשיב, לתכנן ולהפיק לקחים של יוצאי הפלמ"ח וההגנה,ולבסוף להפוך כשלון למיתוס גבורה, עמדו אנשים אשר ניסו להשתית סדר, משמעת ובעיקר מבט מתכנן ומבין בצבאיות.
המקום היחיד שהתהליך הצליח מלכתחילה היה בחיל האויר. כי שם לא היה מקום לאילתור.
המקום השני הוא חיל השיריון, שדרש גישה טכנית, מיקצועית.
בניגוד לחיל האויר שדורש , אפריורי, הבנה מעמיקה, בחיל השיריון, היתה תחושה שכולם מבינים. ולכן נדרשה פריצת דרך לוגית ומחשבתית בצד הפעלה נכונה, ההזדמנות נקרתה במבצע סיני והיא נוצלה כהלכה למרות שגם בדרך היו מיכשולים לא קטנים.
דרך אגב , התסמין הזה חזר במלחמת יום כיפור בהקשר, להפעלת הרגלים וכוחות היבשה ובמיוחד לחיל התותחנים.
התסמינים חזרו גם במלחמות לבנון(הראשונה והשניה), דבר שהתבטא בהפעלת כוחות לקויה והרבה אילתור.
זרו , נתקל גם בכיתתיות ופוליטיקה של יוצאי הפלמח וההגנה.
שיטת שמור לי ואשמור לך, וכן בשוחד פוליטי , כפי שהסתמן בפרשת "נתיבי נפט".
המוזר הוא , שכשקראתי את הספר, השוויתי לכתיבה של אורי מילשטיין, והנה ספר זה מחזק את הכתוב במאמרים, ולהיפך המאמרים של מילשטיין מחזקים את הכתוב בספר.
הספר הוא , גברי, בעיקרו: צבאי, כתוב , מבלי לפגוע בכותב , בצורה אוהדת מדי.
אין מרחק בין הכותב ונושא הכתיבה, ומכאן אין ממד של ביקורת או מבט אחר על נשוא הכתיבה. ובזה הוא מחטיא את יעודו כביוגרפיה של האדם.
זרו מצטייר כסופרמן, צודק תמיד. חבל כי בזה הוא עושה עוול ל..זרו.
בצד זאת חסר בספר החלק השני של זרו: איש המשפחה והבית.
אני מקבל כי הוא איש נפלא (בלי ציניות). עדיין חיפשתי משהו להאחז בו: מכתב לנעמי אישתו, מה הוא אמר לחברים בזמן נפילת בניו, יונתן ויוחנן.
הלא כל איש שונה במהותו מהשני , ומטרת ביוגרפיה להביא את השני כדי להבין להרגיש ולחוש אותו ( לפעמים אפילו להתנגד לו או אפילו לשנוא אותו).
הספר אינו מביא גם את האופן שבה בני הבית נערכו והגיבו להעדרויותיו הרבות של אביהם, הבעל.
אם היה מובא , מכתב , ציור של הילדים,או, אפילו שיחה, הדמויות היו "מואנשות" יותר ולא מין ציור רקע פלקטי.
בסיכום: הספר הוא חובה לאלה שמתענינים בצבא, ביטחון המדינה, הקמת צה"ל, ה"מערכות" האזרחיות ליצירת צדק חברתי.
הוא אינו מביא את המרכיב האישי של משפחת זורע.”
